התייחסות לנושאים שונים בנוגע לגיור בימינו




האם יש אינטרס לבאים להתגייר, שהוא בעצם המניע האמיתי שלהם לגיור?
למרות שלדעת רבים המניע לגיור לא מהווה מחסום וכלל לא נלקח בחשבון כל עוד תהליך הגיור הוא אמין (כולל אפילו את רות המואביה שנחשבת לסמל בנושא הגיור), נראה לי שניתן לקבוע שאותם עולים המבקשים להתגייר ודאי לא עושים זאת מאינטרס כזה או אחר, ואפרט:
  • אינטרס כלכלי - את ההטבות האזרחיות הם מקבלים ללא הגיור, שכן חוק השבות רחב יותר מחוקי הגיור.
  • אינטרס חברתי - רובם של המתגיירים הנידונים כאן עוברים את תהליך הגיור במהלך או אחרי שמילאו את חובם הצבאי ואחרי שנקלטו בחברה הישראלית.
  • אינטרס לצורך נישואים - אנשים אלו יכולים היום להתחתן עם צברים יהודים בשיטות שונות וזמינות (נישואים אזרחיים וכדו'), כך שאין לחשוד בהם כאינטרסנטים לעניין זה, ויותר מכך: האיום על אי הגדרתם כיהודים לא תמיד יאיים עליהם, אלא יותר יאיים על מי שמבקש לשמור על חברה יהודית.

אביא חיזוק נוסף לדברי משו״ת שנשלח לרב יצחק הרצוג זצ״ל בשנת התש״ט (3), לגבי גיור בן/בת זוג ליהודי/ה, ובו הוא טוען שמאחר והחתונה כבר נעשתה ואין הם צריכים את הגיור ע״מ להתחתן - יש להסיק שהגיור לא מונע מאינטרס ויש לקבלו וודאי שבדיעבד יש לקבלו. האם אין זה המקרה פה, שאותם עולים לא צריכים את הגיור בשביל אינטרס (כמו שפרטתי לעיל) ואז ניתן לגיירם ללא חשש?

הרב גורן הורה לקבור חללי צה״ל שאינם יהודים יחד עם חבריהם לנשק הצברים (4). אז למה נחכה למוות ולא נקבל ברוחב לב ובכבוד אנשים שהינם בוודאי מזרע היהודים?

מהי בדיוק קבלת על מצוות?
מהי בדיוק קבלת על מצוות - האם הכוונה היא לקבלת כל המצוות ודקדוקיהם או להצהרה בדבר קבלת המצוות באופן כללי, וקבלתם כחוקי היהדות? על כך דנים הפוסקים לאורך כל הדורות, ורבים המקורות הקובעים שמדובר בהצהרה כללית (ורבים טוענים שמדובר בקבלת מצוות כולן).
אצטט כדוגמא את הרמב"ם (משנה תורה ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה פרק יג):
"כשירצה הגוי להיכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה צריך מילה וטבילה ... כשיבוא להתגייר ... מודיעין אותו עיקרי הדת .. מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות ... אם חזר בו ולא רצה לקבל הולך לדרכו ...". ע"מ להתגייר צריך רצון לקבלת עול תורה, בלי קשר לכמות המצוות שיקויימו ע"י המתגייר בהמשך.
חובה להדגיש שיש כמובן פרשנויות נוספות, שכן רואות את הקבלת המצוות כקבלת חיוב לקיים את כולן.

ידוע דין התלמוד שמי שמקבל מצוות "חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו" (בכורות ל, ע"ב). יש כאלו המקבלים זאת כפשוטו, ויש כאלו שמפרשים זאת רק במקרה שהמתגייר מתנה במפורש בשעת הגיור שלא יהיה חייב במצווה ספציפית. הפירוש השני הגיוני לטעמי. אם יבוא מתגייר ויכריז כבר בתהליך הגיור קבל עם ועדה מול בית הדין שמצווה כזאת או אחרת הוא לא מקבל, די ברור שאי אפשר לטעון שהוא אינו מקבל על מצוות - ואין לקבלו.

בכל מקרה, ברור שהדעות לכאן ולכאן הושפעו - מעבר לתפיסת עולם כללית - גם מהמצב החברתי \ בטחוני \ דתי בתקופה נתונה - ומזה נגזרו הקלות או החמרות לפי הצורך. מה המצב בימינו? - בסעיף הבא.

מהי בדיוק קבלת על מצוות בימינו?
בנוסף למה שנאמר לעיל, יש להתייחס לשינוי במעמד קיום המצוות כסממן הבלעדי לאורח החיים היהודי ב-200 שנה האחרונות בדיון פה (ובכלל).
בגלות הייתה ההצטרפות לעם ישראל אפשרית רק עם וקבלת מצוות, שהרי זו הייתה המסגרת הארגונית והקהילתית של עם ישראל. בדורות האחרונים, עם התפשטות החילוניות, נוצרה אפשרות להתקשר לעם ישראל על רקע לאומי ולא רק דתי, וקל וחומר לאחר הקמת מדינת ישראל, שיצרה מציאות שבה יש קיבוץ יהודי גדול שההשתייכות אליו היא לאומית ולא דתית.
בזמנים בהם העם היה שומר מצוות, יהודים שמרדו בכך נחשבו כ"כופרים" המוציאים עצמם מן הכלל - מורדים של ממש. לא כך היום, כאשר רוב העם אינו שומר מצוות אך רובו ככולו נשאר ורואה את עצמו כחלק מהקהילה ומהעם היהודי. יותר מכך - קבוצה זו היא קבוצת הרוב בעם ישראל היום.
כמובן שלא צריך לקבל זאת ע"מ להקל ללא אסמכתא הלכתית, אך בודאי שיש להתחשב בכך בכמה הגדרות ומסקנות - בנושא הזה ובכלל.
גם הראי"ה קוק התחשב בכך וראה במתיישבים החילונים יהודים טובים לא פחות מאלו השומרים מצוות, בכך שהם אלו שמקדמים את עניין הגאולה. בוודאי שהרב קוק התחשב בהם בפסיקותיו, אבל לא בכך שהקל עבורם - אלא בכך שהתאים את ההלכה למצב החדש שנוצר מהציונות ומהעלייה לארץ.
יחס דומה קיבלו החילונים הציונים מהרב סולוביצ'יק, להם הוא מייחס שליחים של ההשגחה:
"אם אני מזדהה כעת עם המזרחי, שהוא בניגוד למסורת המשפחה שלי, אין זה אלא, כפי שהבהרתי מקודם, שאני מרגיש, כי ההשגחה פסקה כיוסף נגד אחיו, ושהיא משתמשת ביהודים החילוניים כשליחים לבצע את תכניותיה הגדולות בדבר ארץ ישראל קדושה." (32)

"אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" - האם קבלת האנשים שהינם ודאי מ"זרע ישראל" לתוכנו חזרה בדרכי נעם לא תגרום לקירובם גם למסורת? אולי גיור חם ותומך, ענים וסובלני יגרום לתחושת הזדהות עם המצוות, ואולי אך יגרום לחלק מהמתגיירים לקבל מרצונו על מצוות? מה שבטוח, שדחיקתם החוצה וזלזול בהם יביאו להיפך המוחלט והלא רצוי.
וזה המקום להביא ציטוט של הראי"ה קוק בוא הוא מסביר למה פסיקתו (לענין שמיטה במקרה הנידון שם) נוגעת לא רק ליהודים שומרי מצוות אלא לכלל ישראל (ההדגשה שלי):
"ועל טענתו השניה, אודיעו שכמאז כן היום הנני מתעב את הרע של הרשעים, ואת החלק הטוב שבהם לעולם הייתי מוקיר, ואוהב ... לקרב רחוקים וללקט ניצוצי הקדושה מכל מקום שנתפזרו … כשאני רואה גם בריקנין שבנו איזה מדה טובה, איזה יושר ואמת, או גם שיחה נאה ודרך ארץ אני מקרבו בשביל זה. ואקוה תמיד שעל ידי זה יחזרו למוטב אם הרבה או מעט, ואפילו גם יגרום כח ההתקרבות שרעיון כ"ד של תשובה מיראה או מאהבה יתכנס בלבבם על רגע אחד, כדאי כל הטורח שבעולם. ומי שהוא שם לבו על דרכיו וכבוד שמים וכבודן של ישראל חביב עליו יותר מכבודו, יבין את אמתת דרך הקודש הזאת ויכיר את ערך יקרתה" (אגרות ראי"ה, חלק ב, אגרת תקכב, עמ' קנג).

ההבדל בין גיור בגולה לבין גיור במדינת ישראל
בגולה, המסגרת הדתית של על המצוות הייתה המסגרת היהודית הכמעט בלעדית, לכן כניסה ליהדות כקבוצה הייתה מותנית רק בכך. היום, ניתן להתקשר לעם היהודי גם במסגרת יהודית ללא קבלת על מצוות. זהו הבדל חשוב שחובה להתייחס אליו ולדון את המתגיירים לקולא (למרות שלתפיסתי אין בעיה גם מבחינת קבלת המצוות).
פסיקה לתקופת גלות ופסיקה לתקופת מדינה אינן זהות. בגלות היהודים היו חברת מיעוט שאינה אחראית
לתחומים רבים בחיים הציבוריים, מה שאין כן במדינת היהודים. לכן, גדולים כראי"ה קוק והרב גורן עמלו על עדכון והגדרת עקרונות יסוד לחשיבה ההלכתית בעידן הציוני.
כלומר - יש שינוי של ממש בהגדרת "אורח חיים יהודי", ואי אפשר להמשיך להגדיר מונח זה כמו שהגדירו אותו בגולה.

בנוסף, הגדרות רמת דתיות (דתי, חרדי, חילוני, מסורתי, דתי 'לייט' וכדו') - הינם הגדרות חברתיות. מיהו הדתי יותר יקבע אלוהים בסוף חיינו, ועד אז ננסה לחיות בצורה הטובה ביותר כפי שכל אחד מאיתנו מפרש אותה.

יש להיזהר ממצב בו החמרה הלכתית תרחיק את העם ממסורת ההלכה
לפני שחרורו של הרב גורן מהצבא, הוא היה מעורב בפרשייה שהסעירה את המדינה. הלן זיידמן, עולה מארצות הברית, התגיירה בגיור רפורמי וזה לא הוכר על ידי רשויות המדינה. דבר זה הביא לסערה פוליטית. מעט לפני הדיון בבג"ץ בנידון הודיע הרב גורן שהבעיה נפתרה, שכן הגב' זיידמן התגיירה בבית דין צבאי בראשותו.
איך ייתכן?
מעבר לשיקולים ההלכתיים נטו, הסביר הרב גורן (הדגשות שלי):
"שמעתי איך שמתנגדי התורה והדת התכוננו לכך, שהנה בא הזמן עבורם לתקוע יתד בארץ ולקבל לרשותם את הרבנות, ולהשיג הכרה בכל מה שיעשו בגירות, נישואין וגירושין, עד שהיה חשש גדול להנהיג באופן רשמי חוקי נישואין וגירושין אזרחיים, ח"ו, מה שעלול היה להרוס את כל חיי המשפחה בעם. והנה ברגע האחרון ממש באה ישועת ה' כהרף עין להצלת המצב, וזכות התורה והרבים עמדה לנו בזה, שיכולנו לקדש שם שמים ושם ישראל, ולהציל את אחדות התורה והעם במדינה ובתפוצות."
הרב גורן לא מתנצל ולא חושב שסירס את ההלכה או "חיפף" ע"מ לצאת טוב - להיפך - הוא קידש שם שמים!
חשוב לציין שהרב גורן נהג קודם כל לפי ההלכה, וגם סבר כי על המדינה לנהוג על פי ההלכה. אבל, את ההלכה הוא ראה כמרחב הכולל אפשרויות רבות, אשר ההכרעה ביניהן צריכה להתחשב לא רק בשיקולים הלכתיים נטו, אלא גם בנסיבות הזמן ובתנאים המיוחדים למצב נתון. להיעזר בתקדימים - אבל לעשות את ההתאמה לתקופה ולתנאים של המקרה הנידון. כמו כן, הרב הזהיר ממצב שבו החמרה הלכתית תביא לידי חקיקה חילונית שתרחיק את העם מההלכה והתורה.
אם כך, למרות שלטענתי כלל אין צורך בכך בגיור (שכן לטענתי העולים קבלו על מצוות) - האם השיקול הזה לא חל במקרה שלנו?

אחריות כלפי כלל ישראל
פסיקת הלכה אינה יכולה להתייחס רק לאנשים 'דתיים'. פסיקת הלכה היא כלפי כלל עם ישראל. לכן, גדולי ישראל ובראשם הראי"ה קוק והרב גורן זצ"ל לא הקלו בהלכה, לא ביקשו לעגל פינות - אלא ההיפך - תיקנו את ההלכה וקבעו תקנות ככה שיהיה ניתן לקיימה בתנאים החדשים שנוצרו במדינת ישראל יחסית לגלות, תוך ראייה כוללת של כלל ישראל - כחברה, כעם, כמדינה.
איני יכול להוכיח זאת, אך אני משער ששני גדולי ישראל אלו היו מקלים ומקרבים את עולי ברה"מ ודומיהם ע"מ להחזירם לחיק העם היהודי לפי כל דין.

"והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים" (ישעיה כז,יג) - פסוק זה מדבר על גיורן של יהודים שנטמעו ושנאבדו בגלויותינו הרבות, והכמיהה ליום בו הם יחזרו. והנה הם באים - זאת הגישה שצריך לנקוט בה - הבנה של גודל השעה בה יהודים אשר ניצוצי יהדות לוחשות בהן שבים לעם וארץ ישראל, כי רק במחשבה כזו נדע לקבל את האנשים האלו בכבוד, בהתרגשות ובאהבה.

שיקולים נוספים שחשוב וצריך להתחשב בהם
העולים מברה"מ הם יהודים שעברו שמד, לכן אנחנו מחזירים אותם ליהדות ולא מקבלים אותם כגוי ממש הבא להתגייר. ההתבוללות של אנשים אלו הייתה כתוצאה של גזירות והשמדה, לא מבחירה חופשית.

אין פה בחירה בין קבלת דרך התורה ובים כפירה בה. יש פה דיון בין שיטות שונות שכולן לשם שמים וכולן מקבלות את תורת ישראל כבסיס. או כמו שאמר הרב יעקב אריאל לגבי קבלת גרים אלו (ההדגשה שלי):
"גישה זו איננה קולא, כפי שיש נוטים לראות במבט שטחי. אדרבה, היא חומרה, כי היא באה להציל יהודים ממכשול. הימנעות מגיורם של אלה, עלולה להכשיל בעבירה רבים מאוד מישראל."
ואצטט גם את הרב ציון מאיר חי עוזיאל 19 (ההדגשה שלי):
"ויש לצרף עוד טעמא להתירא בנדון דידן והוא משום הצלת בת ישראל מאסור התחתנות לגוי, והרי זה דומה למה שאמר הרמב"ם ז"ל בדין הנטען על השפחה שיגרשנה מביתו או שישחררנה, ואף כי הנטען על השפחה ונשתחררה אינו יכול לישאנה לכתחילה, אכן כאשר פסקנו בדברים כאלה וכו', ואמרנו מוטב שיאכל רוטב ולא שומן עצמו, וסמכנו על אומרם ז"ל "עת לעשות לה' הפרו תורתך" ויכול לישאנה (תשובת פאר הדור הרמב"ם סי' קל"ב)."
גם הרב אונטרמן, רבה הראשי האשכנזי השני (1964-1972) של מדינת ישראל, היה מודע למשמעות 'הרכה' שמתקבלת להצהרה על קיום מצוות במציאות הנתונה, אך הצהיר מפורשות שזו המדיניות ההלכתית הראויה בעיניו מתוך ראייה רחבה של אחריות כלפי החברה היהודית בארץ ישראל.

במשך הדורות הגדרת "קבלת על מצוות" עברה שינויים לפי הנתונים באותו הדור - היו דורות בהם היה צורך להחמיר ודורות בהם היה צורך להקל - לפי שיקולים הלכתיים יהודיים. ברור שבדורנו לאור כל מה שנידון לעיל יש צורך ב"הקלה" - ששוב, לדעתי איננה הקלה אלא קבלת על מצוות למהדרין.

במניעת צירוף אותם אנשים לכלל ישראל, לא רק שלא נקבל אותם - אלא גם נגרום להוצאה של יהודים רבים (או יותר נכון לבניהם ובנותיהם) מהמעגל של עם ישראל. לא רק שלא נקרב - גם נרחיק.

על בסיס זה ש"עמך עמי" קודם ל"אלקיך אלקי" פוסקים רבים וחשובים הסכימו לקבל גיורים במקרים שבהם היה ברור שהגר אינו מתכוון לקבל עליו קיום מצוות מלא, ולכן במיוחד בזמננו ובבעיה\אתגר שבפתחנו - אני צריכים לסמוך על הגישה הזאת בשל הנסיבות הלאומיות והחברתיות, ויש לגייר את העולה שמוצאו "מזרע ישראל", המבקש להפוך לחלק מן החברה היהודית לכל דבר ועניין.

מקורות מידע

אין תגובות:

פרסום תגובה