1. גאולה בחופזה
בני ישראל יצאו ממצרים בחופזה, לאחר שהמצרים ממש גירשו אותם. אבל למה בעצם זה היה צריך להיות ככה? משה ידע מראש מתי יצאו ממצרים, למה הוא לא נתן התראה לבנ"י, ואז היו יוצאים בלי כל החיפזון? (ועל הדרך היינו חוסכים לקיבה שבוע של מצות...)
אלא שמשה תכנן שהיציאה ממצרים לא תהיה רגועה ומתוכננת אלא בצורת גירוש. למה? כי הוא ידע מי הם בנ"י, וידע שהם לא ממש היו מוכנים לגאולה. איך ידע? בנסיון הקודם שלו להניע מרד מול המצרים, כשהרג את המצרי שהכה יהודי, בנ"י לא שיתפו פעולה, ואף איימו להלשין עליו. גם כאן, אם היה משה מודיע מראש על הגאולה, היו בנ"י מעלים שאלות והערות וודאי חלקם היו טוענים שעדיין לא וזה לא זמן טוב וכו׳. לאחר מכת בכורות, כאשר המצרים גירשו את בנ"י, לא הייתה ברירה ולא היה זמן לשאלות, תהיות וקיטורים.
באופן כללי, לא תמיד בני אדם מוכנים לגאולה שלהם, ותמיד ימצאו תירוץ למה לא עכשיו ולמה לא מתאים וכו׳ וכו׳. לפעמים אנחנו צריכים שידחפו אותנו למשהו שאנחנו בעצם צריכים: פיטורין מעבודה שהיינו צריכים לעזוב ממזמן, נסיבות שמביאות לפרידה מבן/בת זוג שהיינו צריכים לחתוך מזמן, ועוד.
2. האם כל הפסח הוא שאריות של ליל הסדר?
נראה שפסח מתחיל בשיא ואחרי זה ישנה ירידה בקצב. ליל הסדר מייצג את יציאת מצרים שהיא שיא אדיר מבחינה לאומית, היסטורית ודתית, והוא נראה כשיאו של החג. לאחר מכן אין איזה שיא אחר, בניגוד לחגים אחרים בהם ה"מתח" נשמר לאורך כל החג: תפילות רה"ש פרוסות לאורך כל החג, בסוכות לאחר החג הראשון יש את הושענא רבה ושמחת תורה שהם שיאים בפני עצמם, בחנוכה יש רמת מתח אחידה (אולי עם שיאון ב"זאת חנוכה") וכו׳. שביעי של פסח נראה קצת "חיוור" לעומת ליל הסדר, ואפילו (מטעמים שונים) אומרים חצי הלל לאחר החג הראשון.
למה בעצם? האמנם כל הפסח הוא שאריות של ליל הסדר או שיש למה לצפות?
והאמת היא, שיציאת מצרים ממש לא הושלמה בליל הסדר, אלא רק לאחר קריעת ים סוף ומותם של המצרים בים. רק אז נותק הקשר עם מצרים, ורק אז למעשה הושלמה היציאה ממצרים ולא היה עוד חשש מהעם המצרי.
ליל הסדר הוא אכן שיא, אבל לא תמיד השיא מהווה סיום של מהלך. לעתים, השיא הוא ממש ההתחלה. חתונה היא שיא שרק מתחיל חיים משותפים, הצלחה בפסיכומטרי היא רק תחילת הלימודים לתואר וכו׳. תהליך מסתיים כאשר הוא מגיע לסוף, שזה לא תמיד כאשר מגיעים לשיא.
בני ישראל יצאו ממצרים בחופזה, לאחר שהמצרים ממש גירשו אותם. אבל למה בעצם זה היה צריך להיות ככה? משה ידע מראש מתי יצאו ממצרים, למה הוא לא נתן התראה לבנ"י, ואז היו יוצאים בלי כל החיפזון? (ועל הדרך היינו חוסכים לקיבה שבוע של מצות...)
אלא שמשה תכנן שהיציאה ממצרים לא תהיה רגועה ומתוכננת אלא בצורת גירוש. למה? כי הוא ידע מי הם בנ"י, וידע שהם לא ממש היו מוכנים לגאולה. איך ידע? בנסיון הקודם שלו להניע מרד מול המצרים, כשהרג את המצרי שהכה יהודי, בנ"י לא שיתפו פעולה, ואף איימו להלשין עליו. גם כאן, אם היה משה מודיע מראש על הגאולה, היו בנ"י מעלים שאלות והערות וודאי חלקם היו טוענים שעדיין לא וזה לא זמן טוב וכו׳. לאחר מכת בכורות, כאשר המצרים גירשו את בנ"י, לא הייתה ברירה ולא היה זמן לשאלות, תהיות וקיטורים.
באופן כללי, לא תמיד בני אדם מוכנים לגאולה שלהם, ותמיד ימצאו תירוץ למה לא עכשיו ולמה לא מתאים וכו׳ וכו׳. לפעמים אנחנו צריכים שידחפו אותנו למשהו שאנחנו בעצם צריכים: פיטורין מעבודה שהיינו צריכים לעזוב ממזמן, נסיבות שמביאות לפרידה מבן/בת זוג שהיינו צריכים לחתוך מזמן, ועוד.
2. האם כל הפסח הוא שאריות של ליל הסדר?
נראה שפסח מתחיל בשיא ואחרי זה ישנה ירידה בקצב. ליל הסדר מייצג את יציאת מצרים שהיא שיא אדיר מבחינה לאומית, היסטורית ודתית, והוא נראה כשיאו של החג. לאחר מכן אין איזה שיא אחר, בניגוד לחגים אחרים בהם ה"מתח" נשמר לאורך כל החג: תפילות רה"ש פרוסות לאורך כל החג, בסוכות לאחר החג הראשון יש את הושענא רבה ושמחת תורה שהם שיאים בפני עצמם, בחנוכה יש רמת מתח אחידה (אולי עם שיאון ב"זאת חנוכה") וכו׳. שביעי של פסח נראה קצת "חיוור" לעומת ליל הסדר, ואפילו (מטעמים שונים) אומרים חצי הלל לאחר החג הראשון.
למה בעצם? האמנם כל הפסח הוא שאריות של ליל הסדר או שיש למה לצפות?
והאמת היא, שיציאת מצרים ממש לא הושלמה בליל הסדר, אלא רק לאחר קריעת ים סוף ומותם של המצרים בים. רק אז נותק הקשר עם מצרים, ורק אז למעשה הושלמה היציאה ממצרים ולא היה עוד חשש מהעם המצרי.
ליל הסדר הוא אכן שיא, אבל לא תמיד השיא מהווה סיום של מהלך. לעתים, השיא הוא ממש ההתחלה. חתונה היא שיא שרק מתחיל חיים משותפים, הצלחה בפסיכומטרי היא רק תחילת הלימודים לתואר וכו׳. תהליך מסתיים כאשר הוא מגיע לסוף, שזה לא תמיד כאשר מגיעים לשיא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה