כוכב נולד היא תכנית ריאליטי מצליחה, לפחות אם אתם מודדים זאת לפי עשרות אחוזי הרייטינג שהיא גורפת מדי עונה.
אבל - מה יקרה אם נמדוד זאת לפי מספר הזמרים והשירים שהיא ייצרה?
כוכב נולד מייצגת, לטעמי, תרבות רעה שהשתלטה עלינו בכל תחומי החיים, ואסביר ואפרט.
ברי סחרוף, שלום חנוך, ריטה ודומיהם, עובדים קשה כל חייהם; יוצרים חומרים חדשים, מתאמצים ומזיעים עבור כל אקורד וחושבים על כל תנועה בהופעה. את מעמדם קנו בשנים של עבודה קשה. לעומתם, ילדי כוכב נולד נהפכים בן רגע סלבס ומשיגים כביכול את היעד - להיות זמרים, אבל, חוגגים שנים על הקאבר שעשו בתכנית, ואולי יוציאו משהו מקורי אחד בשביל הרקורד. האם הם זמרים ברמה של הסטארים שהוזכרו קודם? אפילו לא קרוב. אבל הם סלבס, וזה בעצם מה שחשוב, לא?
מה היה היעד בעצם של אותו בחור שהחליט ללכת לתכנית? הוא כנראה יאמר לכם שחלומו הוא להיות זמר. אבל רובם המכריע לא עשו מספיק כדי להגשים זאת, למרות התכנית והמקפצה שהיא אמורה לתת. ויותר מכך; כמה מתוך אלו שלא זכו בשלושת המקומות הראשונים בכל עונה עשו זאת? האחוזים יורדים עוד יותר. למרות החשיפה והמקפצה שקיבלו, הם לא עבדו קשה מספיק כדי להגשים את החלום.
עד כאן בענייני זמרים, שהיוו דוגמא - אבל גם את המשל.
אותה התופעה בדיוק קיימת בכל תחום בחיינו ומשתלטת עלינו, ובמקומות רבים מביאה לבינוניות ולכשלונות. ספורט, שלום, וגם, אולי מפתיע לשמוע, יהדות.
ספורט: מיקי ברקוביץ׳ היה שחקן גדול ואיש מפורסם. למרות זאת, הוא המשיך לעבוד ולהתאמן קשה יותר מכולם, רק כדי להגיע לעוד ועוד שיאים. לעומת זאת, היום יציאה לאירופה ו\או חוזה הגדול הפכו למטרה, ולא לאמצעי. שחקן נותן עונה טובה, נהיה מבוקש, משיג חוזה מפוצץ וזהו- מעכשיו הוא כוכב, נגמרה העבודה. כתוצאה מכך אין שחקנים טובים מספיק, וגם ברמת ההישגיות הלאומית אנחנו סובלים.
שלום: כולנו, משמאל ועד ימים, רוצים שלום. הבעיה, שהיום אנחנו רוצים אותו עכשיו ומייד. מתים כבר לראות טקס שלום, וכבר לא חשוב לנו מה תוכנו. אנחנו נסוגים מכל עקרון מקודש, רק כדי להגיע למטרה. למטרה? בתוכנו אנחנו יודעים ששלום כנראה לא יצא מכך, אבל טקס אולי כן, אז זה מספיק לנו. ״2 מדינות״ היה פעם רעיון לדרך להגשמת השלום, היום הוא נהיה המטרה, דרכה ניתן להשיג ... טקס.
יהדות: גם בחוגים מסויימים ביהדות איבדו קצת את הסבלנות. ישנם את אלו שרוצים משיח now!, אנשים שקופצים ללימודי קבלה ומנסים להשיג סגולות וכשפים ללא שום רקע והכנה, ואת אלו שמטיפים לחזרה מסיבית ולעתים כוחנית בתשובה, בכל דרך, עכשיו. ומה עם הלימוד? הלא גדולי ישראל לאורך השנים לימדו אותנו שיעדים אלו יבואו לאחר תהליך, בשלבים, ובעבודה קשה ואמונה חזקה. עם ישראל חיכה 2000 שנה, ועכשיו נגמרה הסבלנות? ומה קרה לאותם רבנים המנסים לכפות את דעותיהם על פוליטיקאים ובעצם על כולם? שרוצים שכולם ינהגו לפיהם כאן ועכשיו? האם שכחתם את תשובת הדור של הראי״ה קוק זצ״ל, המדבר על שלבים בתשובת הדור?
ואפשר להמשיך עם עוד דוגמאות, אבל התרבות תהיה דומה: כוכב נולד מהר, אבל על בסיס רעוע, ולא משיג את תכליתו האמיתית. בכל הדוגמאות, המטרה האמיתית והחשובה אינה מושגת.
מה לעשות, שאין תחליף לעבודה קשה, הצבת יעדים ומטרות ביניים (ואפילו עמידה בהם...), בחינת הדרך ותיקון טעויות, אימון ושיפור מתמיד.
תרבות כוכב נולד אינה טובה. זה מצחיק בעניין הזמרים הצעירים, מעצבן בספורט, מדאיג בפוליטיקה ועצוב ומקומם בענייני היהדות.
אבל - מה יקרה אם נמדוד זאת לפי מספר הזמרים והשירים שהיא ייצרה?
כוכב נולד מייצגת, לטעמי, תרבות רעה שהשתלטה עלינו בכל תחומי החיים, ואסביר ואפרט.
ברי סחרוף, שלום חנוך, ריטה ודומיהם, עובדים קשה כל חייהם; יוצרים חומרים חדשים, מתאמצים ומזיעים עבור כל אקורד וחושבים על כל תנועה בהופעה. את מעמדם קנו בשנים של עבודה קשה. לעומתם, ילדי כוכב נולד נהפכים בן רגע סלבס ומשיגים כביכול את היעד - להיות זמרים, אבל, חוגגים שנים על הקאבר שעשו בתכנית, ואולי יוציאו משהו מקורי אחד בשביל הרקורד. האם הם זמרים ברמה של הסטארים שהוזכרו קודם? אפילו לא קרוב. אבל הם סלבס, וזה בעצם מה שחשוב, לא?
מה היה היעד בעצם של אותו בחור שהחליט ללכת לתכנית? הוא כנראה יאמר לכם שחלומו הוא להיות זמר. אבל רובם המכריע לא עשו מספיק כדי להגשים זאת, למרות התכנית והמקפצה שהיא אמורה לתת. ויותר מכך; כמה מתוך אלו שלא זכו בשלושת המקומות הראשונים בכל עונה עשו זאת? האחוזים יורדים עוד יותר. למרות החשיפה והמקפצה שקיבלו, הם לא עבדו קשה מספיק כדי להגשים את החלום.
עד כאן בענייני זמרים, שהיוו דוגמא - אבל גם את המשל.
אותה התופעה בדיוק קיימת בכל תחום בחיינו ומשתלטת עלינו, ובמקומות רבים מביאה לבינוניות ולכשלונות. ספורט, שלום, וגם, אולי מפתיע לשמוע, יהדות.
ספורט: מיקי ברקוביץ׳ היה שחקן גדול ואיש מפורסם. למרות זאת, הוא המשיך לעבוד ולהתאמן קשה יותר מכולם, רק כדי להגיע לעוד ועוד שיאים. לעומת זאת, היום יציאה לאירופה ו\או חוזה הגדול הפכו למטרה, ולא לאמצעי. שחקן נותן עונה טובה, נהיה מבוקש, משיג חוזה מפוצץ וזהו- מעכשיו הוא כוכב, נגמרה העבודה. כתוצאה מכך אין שחקנים טובים מספיק, וגם ברמת ההישגיות הלאומית אנחנו סובלים.
שלום: כולנו, משמאל ועד ימים, רוצים שלום. הבעיה, שהיום אנחנו רוצים אותו עכשיו ומייד. מתים כבר לראות טקס שלום, וכבר לא חשוב לנו מה תוכנו. אנחנו נסוגים מכל עקרון מקודש, רק כדי להגיע למטרה. למטרה? בתוכנו אנחנו יודעים ששלום כנראה לא יצא מכך, אבל טקס אולי כן, אז זה מספיק לנו. ״2 מדינות״ היה פעם רעיון לדרך להגשמת השלום, היום הוא נהיה המטרה, דרכה ניתן להשיג ... טקס.
יהדות: גם בחוגים מסויימים ביהדות איבדו קצת את הסבלנות. ישנם את אלו שרוצים משיח now!, אנשים שקופצים ללימודי קבלה ומנסים להשיג סגולות וכשפים ללא שום רקע והכנה, ואת אלו שמטיפים לחזרה מסיבית ולעתים כוחנית בתשובה, בכל דרך, עכשיו. ומה עם הלימוד? הלא גדולי ישראל לאורך השנים לימדו אותנו שיעדים אלו יבואו לאחר תהליך, בשלבים, ובעבודה קשה ואמונה חזקה. עם ישראל חיכה 2000 שנה, ועכשיו נגמרה הסבלנות? ומה קרה לאותם רבנים המנסים לכפות את דעותיהם על פוליטיקאים ובעצם על כולם? שרוצים שכולם ינהגו לפיהם כאן ועכשיו? האם שכחתם את תשובת הדור של הראי״ה קוק זצ״ל, המדבר על שלבים בתשובת הדור?
ואפשר להמשיך עם עוד דוגמאות, אבל התרבות תהיה דומה: כוכב נולד מהר, אבל על בסיס רעוע, ולא משיג את תכליתו האמיתית. בכל הדוגמאות, המטרה האמיתית והחשובה אינה מושגת.
מה לעשות, שאין תחליף לעבודה קשה, הצבת יעדים ומטרות ביניים (ואפילו עמידה בהם...), בחינת הדרך ותיקון טעויות, אימון ושיפור מתמיד.
תרבות כוכב נולד אינה טובה. זה מצחיק בעניין הזמרים הצעירים, מעצבן בספורט, מדאיג בפוליטיקה ועצוב ומקומם בענייני היהדות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה