צניעות - מאיפה למדנו מה אסור?




כשהיינו ילדים תמימים, לא ידענו כלום על פיתויי העולם הזה. למדנו במוסדות חינוך דתיים, בד״כ בהפרדה בין בנים לבנות, והיינו ילדים ממש טובים. באיזשהו גיל הבנו שיש משהו בין בנים לבנות, אבל חונכנו שאסור לעשות הכל וצריך לשמור על איפוק וצניעות.
עד כאן הכל טוב ויפה, ואפילו ראוי לאור הפריצות הקיימת במקומות רבים.

אני זוכר סיטואציה שאם לא הייתי עד לה בעצמי, לא הייתי מאמין שקרתה: בחור טוב, בן ישיבה, המתווכח עם בחורה האם החצאית שלה צנועה והאם היא עוברת או לא עוברת את קו הברך. שניהם (בני 18-20 באותו הזמן) הסכימו שחצאית צריכה לעבור את קו הברך, אך התווכחו האם החצאית והברך של הבחורה אכן עומדות בקריטריונים. ע״מ להוכיח את עמדתו, כרע הבחור לעבר הברך וניסה להראות שהחצאית לא מגיעה לקו הברך. ואני תהיתי אז והיום: כמה צניעות יש בסיפור הזה?



הייתי רוצה לומר לרבנים:
באובססיה לצניעות ובחוקי הצניעות המפורטים שפרסמתם, לימדתם אותנו, בלי שהתכוונתם, בדיוק הפוך ממה שרציתם.
לא ידענו להסתכל על בחורה. אבל אז אמרתם שאסור לראות רגלים מעל הברך, והבנו שיש בעצם מה לראות שם... כנ״ל לגבי אורך השרוול של החולצה. ואז אמרתם שבחורה צריכה ללבוש בגדים לא צמודים, כדי שלא נראה את השיפולים בגופה, ופתאום שמנו לב כמה יפה יכול להיות גוף האישה... וגם למדנו מכם ששיער של בחורה גם מושך (לכן עדיף צמה). והמשכתם ולימדתם אותנו ששסע בחצאית מושך, ובחצאית עם כפתורים אפשר לראות (במיוחד עם יש רווחים), ואם עומדים מול השמש אז אפשר לראות דברים, במיוחד בסוגי בדים שונים... ובכלל, אם אישה על עקבים אז צורת ההליכה מושכת. ושירת נשים, לימדתם אותנו שניתן להנות גם מקול נעים של אשה.
ואז אמרתם שאסור לנו לתת נשיקה לדודה שלנו. מי מאיתנו חשב שמשהו לא צנוע יכול לצאת מנשיקה וצביטה של הדודה? ואז רציתם שאבא לא יראה הופעה של בתו וחברותיה לכיתה. אבא וילדתו? מי חשב על זה עד שאמרתם?
והמשכתם, שאם ילדה בת 3 נכנסת לבריכה כל הגברים צריכים לצאת כדי שלא ח״ו יגיעו להרהורי עבירה. 

הרהורי עבירה עם ילדה?

פה זה היה מוגזם. פתאום הסתכלנו על האחות שלנו, הבת שלנו, האחיינית שלנו. והיה נראה לנו מטורף ודוחה לחשוב שמישהו יסתכל עליה ויעלו בו הרהורי עבירה. או בעצם, לשיטתכם, גם בנו עלולים לעלות הרהורי עבירה כלפי הילדות הקרובות לנו!!! ואז הבנו את ההקצנה.

כבוד הרבנים,
הגברים אינם בהמות או סוטים, ונשים אינן חפצים או בובות.
אנחנו יכולים לדבר עם אישה בלי לחשוב על הרהורי עבירה. אנחנו יכולים לראות את האחיינית שלנו רוקדת במסיבת סיום ולא לחשוב מה יש לה או לחברות שלה מתחת לבגדים.
אנחנו יודעים שהתכוונתם לטוב, ומבינים את המניעים שלכם. אנחנו גם צריכים הכוונה ותזכורת מדי פעם. אבל בבקשה שימו לב, בהקצנה אתם גורמים בדיוק לתוצאה ההפוכה בדיוק מזאת שרציתם. תנו הדרכה כללית, וכל אחד יבין ממנה ברמתו. התועלת תהיה גדולה יותר.

ועוד נקודה למחשבה:
ההפרדה הקיצונית גרמה לנו, הבנים והבנות, להגיע לדייטים כאשר אנחנו לא מסוגלים להתנהג בטבעיות מול המין השני. אנחנו לא מכירים את המין השני, למעט מהמשפחה. אחוז מסוים מבעיית הרווקות המאוחרת קשור לזה.


הטור פורסם גם באתר כיפה : באתם לברך ויצאתם מקללים
http://www.kipa.co.il/now/17/55849.html

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה