קידושין ביהדות - האם הגבר קונה את אשתו?




טקס הקידושין עפ"י דת משה וישראל מוכר וידוע.
והרבה פעמים, כשעוברים על תוכן הכתובה, עולה השאלה - האם החתן קונה את אשתו?
כי אם כן - זה נראה כבעיה. האם האשה היא רכושו של הבעל? האם החתונה והיחסים בין בני הזוג אינם שיוויוניים - אלא כאלו בהם לבעל יש מעמד עליון על אשתו?

את זה אברר במאמר זה.

"האשה נקנית"
מסכת קידושין נפתחת כך(1):
"האישה נקנית בשלוש דרכים, וקונה את עצמה בשתי דרכים:  נקנית בכסף, ובשטר, ובביאה.  בכסף בית שמאי אומרין, בדינר ובשווה דינר; ובית הלל אומרין, בפרוטה ובשווה פרוטה."

לכאורה - תם הדיון והמאמר מיותר: "האשה נקנית" - מה ברור יותר מזה?
אבל בכל זאת צריך ללמוד ולעיין.

דייקו חכמים - "האשה נקנית" ולא "האיש קונה את האישה" - שהאיש לא קונה את אשתו על פי רצונו בלבד. אלא האשה נקנית -לפי שאין האשה מתקדשת אלא מדעתה(2). לא קנייה חד צדדית כמו מוצר בחנות, אלא מעשה דו צדדי.

ותאמרו - עדיין עניין הקניין מציק.
מה היה צורך בקניין בנישואין?


מסביר הרמב"ם(3):
"קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך לו, וזו היא הנקראת קדשה, משנתנה התורה נאסרה הקדשה שנאמר: "לא תהיה קדשה מבנות ישראל", לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה מפני שבעל קדשה."
כלומר, לפני הסדרת הקידושין, לא היה שום צורך במעשה שיבטא את הסכמת הצדדים. לפני מתן תורה, איש ואשה היו יכולים לפי רצון ריגעי להחליט שהם חיים יחד, או שהאיש היה מחליט זאת לבד, וביום אחר פשוט להפסיק את החיים ביחד - ללא טקס, הסדרה או מסגרת ראויה ומכבדת את שניהם.
מעשה ה"קניין" בקידושין הוא למעשה מעין חוזה המסדיר את היחסים והופך אותם למשהו קדוש ובריא, בהסכמת שני הצדדים, ולא בעילה או פעולה רגעית לא מוסדרת.
כלומר, אין פה קנייה של האישה ע"י הגבר (או להיפך), אלא הסכם - חוזה - בין שני הצדדים המעוניינים להתחיל חיים משותפים אשר מבוססים את רצון ואהבה אמיתיים, ולא על חשק רגעי של אחד מהם. בחוזה הזה מפורטים מחויבותיהם של שני הצדדים אחד כלפי השני והוא מסדיר למעשה חיי זוגיות תקינים והוגנים.

ניתן ללמוד זאת גם מהתרת הכתובה בעת גירושין. האישה מקבלת את דמי כתובתה רק במקרה שהיא לא רוצה בגירושין. במקרה בו האישה רוצה בגירושין (בין אם רק היא רוצה ובין אם שני בני הזוג רוצים בגירושין) - היא לא מקבלת את דמי כתובתה, שכן היא אינה חפצה באותו "חוזה" ורוצה בביטולו. רק במקרה בו הבעל מפר חד-צדדית את החוזה, עליו לתת לאישה את "דמי הביטול" הנקובים בכתובה - בחוזה - עליו הסכימו כשנישאו.

יש גם להבין ולדרוש במושג ה"קניין" ביהדות ובפירושי חז"ל. קניין הוא פעולה הדדית - הוא אינו מבטא את סוג הבעלות הנוצרת, אלא את טיב ההתקשרות - המבוססת על הסכמה. נתינת הכסף מצד אחד וקבלתו מצד שני - שניהם מבטאים הסכמה. בעניין החתונה: החתן נותן כסף ובכך מביע את הסכמתו לנישואין, והכלה מקבלת אותו ובכך מביעה את הסכמתה לנישואין(4). למעשה, ה"קניין" הזה יכול גם להיעשות בדרך של "ביאה" - ובה הסכמת שני בני הזוג מקובלת גם ללא מעשה קניין שנראה כמו רכישה.

וניתן להמשיך לשאול: אבל לאורך הדורות ניתנו מנהגים ומאמרים המדברים על קניין. בשידוכים האישה היא בכלל לא חלק מהדיון על עתידה. כיצד ניתן לומר שיש פה מעשה שוויוני?

מאמרים שונים עם מסקנות שונות ומנהגים שונים נכתבו לאורך הדורות. כל מאמר שנכתב ודאי קשור למעמדה של האישה בתקופה בה נכתב. בתקופות בהן מעמד האישה היה נמוך - לא ביהדות אלא בחברה הכללית, היהודית והכללית - וודאי ההנהגות היו בהתאם. בתקופות בהן מעמד האישה היה שווה לגברים - ההנהגות בהתאם - הרי ברור שבימינו אף אחד לא ישא אישה ללא רצונה. בימים בהם מעמד האישה היה נחות, והאישה הייתה נתונה למרות בעלה - לא בגלל מצווה דתית אלא כנורמה חברתית כללית - וודאי שגם ההרגלים לגבי הנישואין היו אחרים. אין לכך קשר ליהדות.

עדיין חושבים שהתורה בעד אפלית נשים?
בואו נעיין בתורה. נלך אחורה בזמן, אבל ממש. אליעזר עבד אברהם נשלח לחפש אישה ליצחק. הסיפור בפרשת חיי-שרה ידוע ומוכר, קורה מה שקורה ורבקה משקה את גמליו וכו', ומגיע אליעזר לבית המשפחה והם "סוגרים עסקה". ושימו לב - כמו שאמרנו - אין עסקה ללא הסכמה:
וַיֹּֽאמְר֖וּ נִקְרָ֣א לַנַּֽעֲרָ֑ה וְנִשְׁאֲלָ֖ה אֶת־פִּֽיהָ: וַיִּקְרְא֤וּ לְרִבְקָה֙ וַיֹּֽאמְר֣וּ אֵלֶ֔יהָ הֲתֵֽלְכִ֖י עִם־הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֑ה וַתֹּ֖אמֶר אֵלֵֽךְ(5):

אם התורה הייתה בעד אפלית נשים, למה לה לתאר אחרת?


הערות
  1. מסכת קידושין פרק א, משנה א
  2. משניות קהתי, באור משנה א' פרק א קידושין
  3. משנה תורה, הלכות אישות, א, ד
  4. עסקאות שנעשו בעבר בין החתן לאבי הכלה רלוונטיות רק כאשר הכלה קטינה ועדיין אינה כשירה לקניין כזה, אבל זהו מצב שאינו רלוונטי היום
  5. בראשית, פרשת חיי שרה, כד, נז-נח

מקורות
  1. צורה ותוכן בקנייני קידושין \ הרב יהודה ברנדס http://www.bmj.org.il/userfiles/akdamot/6/2%20%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94%20%D7%91%D7%A8%D7%A0%D7%93%D7%A1.pdf
  2. כי יקח איש אשה - אוניברסיטת בר אילן \ ד"ר ישראל צבי גילת http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/kiteze/gil1.html
  3. המקור לקניין כסף - קידושין ד' ע"ב \ אתר תורת ארץ ישראל http://www.yesmalot.co.il/torat-il/mamarim/mtei11.asp

אין תגובות:

פרסום תגובה