מחשבה לגבי הערבה




ידוע שכל אחד מארבעת המינים מסמל סוג מסוים של יהודים: אתרוג - יש בו טעם וריח, לולב - יש בו טעם אך אין לו ריח, הדס - יש לו ריח אך אין לו טעם, והערבה - אין לה לא טעם ולא ריח.
ואומרים שארבעת המינים מסמלים את אחדות העם, שאת כולם אוגדים יחד - כולל את הערבה - המסמלת את הפשוטים בעם ישראל, שאפילו שאין בהם טעם וריח - תורה ומעשים טובים - עדיין אנחנו מאגדים אותם איתנו.
יפה.
אבל למה דווקא אותם אנחנו חובטים בהושענא רבה? למה שולחים לחביטה דווקא את הפשוטים, את המסכנים, את אלו שלפני שניה קרבנו אותם? האם קרבנו אותם רק בשביל לבחור אותם כקורבנות עבור כולנו? יש שיאמרו - אפליה של החלש!

אלא שלדעתי צריך להסתכל על זה הפוך.
בהושענא רבה הוא יום חתימת הדין ובו אנחנו גם מתפללים לגשמי ברכה, פרנסה טובה ועוד. לטקס של החביטה צריכים מישהו, ולא סתם דווקא הערבה היא זו שאנו לוקחים.
השפת אמת מסביר ש"מצות ערבה שבחרו חז"ל בערבה יותר מבכל המינים, אף כי הוא נגד אותם שאין בהם טעם וריח, כי באמת מזה ניכר יותר דביקות בני ישראל להשי"ת, כי מאין באה חביבות בני אדם הללו, רק שבני ישראל נקראו בנים למקום, ויש בכל איש ישראל דביקות בה' אלקים כמו שכתוב ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם וגו'" - הערבה היא עם ישראל הפשוט, ללא מה שיוסיף או לא יוסיף על עצמו, והם דבקים וקשורים להקב"ה בצורה טבעית - מעצם הסגולה הישראלית.

ואני אומר אף יותר מזה - לא פעם, אלו שיצאו ראשונים ונחבטו למען כלל עם ישראל הם לא ה"צדיקים" הגדולים לכאורה, אלו האנשים ה"פשוטים", שאינם מפורסמים, רבנים וכדו'. דוגמא מספר אחת - הקמת מדינת ישראל, אותה הובילו אנשים שלכאורה יצאו נגד היהדות וזרקו אותה מעליהם. אבל הם אלו שנחבטו עבור העם פה בארץ - ובסופו של דבר - הביאו גאולה.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה