קבלת על מצוות בגיור בימינו




נושא הגיור על הלכותיו, משמעויותיו והתהליך עצמו הוא נושא מרתק בפני עצמו, אך הוא מתעצם פי כמה כאשר מבינים שהוא טומן בחובו נושאים ענקיים אחרים, כגון שאלת "מיהו יהודי", היחס למי שאינו שומר מצוות, היחס למדינת ישראל, היחס למדינה כ"אתחלתא גאולה" וכחלק ממהלך יהודי-דתי, היחס לעליות השונות ארצה, נישואין וגירושין ועוד. בויכוח על הסוגיות השונות שבגיור מתלהטים מתחים ואי-הסכמות גם בנושאים שמעבר לכך, בעיקר בין סוגי האוכלוסיה הדתית השונים.

חשיבות קבלת על תורה ומצוות - על משמעויותיו, חשיבותו, הגדרתו וקביעתו כמעכב (או לא) גיור - היא אחת המרכזיות בכל נושא הגיור והייתה נקודה מרכזית לאורך ההיסטוריה בכלל ובימינו בפרט.
בעקבות העלייה ממדינות ברה"מ, בהם נרדפו יהודים ובעקבות כך הושמדו ראיות לגבי מיהו יהודי, ולאחר מכן עלייתם ארצה והשתלבותם בחברה הישראלית-יהודית שברובה אינה שומרת תורה ומצוות - נושא זה רלוונטי מאי פעם בימינו.

נתקלתי בנושא הגיור של העולים מברה״מ לראשונה כששמעתי את סיפורה של עמיתתי לעבודה, בת לאב יהודי ואם שאין מסמך שמאשר את יהדותה. ברוסיה הם שמרו על זיקה ליהדות, לחגי ישראל וכדו׳, למרות היותם חילונים. מכיוון שלא נמצאו מסמכים להוכחת יהדותה של אמה, ידידתי לא נחשבת יהודיה. מיותר לציין שהיא נטמעה בחיים הישראלים בארץ, שירתה בצבא, מציינת את חגי ישראל וכו׳. הרבנות ושירותי הגיור, גם ביחס וגם בשורה התחתונה, התישו אותה ברמה שכבר לא משנה לה איך תוגדר, והיא מבחינתה מיצתה את המאמצים בנושא. לצערנו, הסיפור שלה הוא סיפורם של רבים.

תוך כדי לימוד מאמרו של הרב משה ליכטנשטיין ״גר או תושב״ משנת התשס״ח וההתכתבות שבעקבות המאמר בין הרב חיים אירם לרב ליכטנשטיין (1) הבנתי נקודה חשובה לטעמי בהקשר לקבלת הזהות וקבלת המצוות של מתגיירים עולים מברה"מ, אשר למעשה מקיימת את הדרישה לקבלת על תורה ומצוות לעניין יהודים\מתגיירים שידוע שלא יקיימו אורך חיים דתי לאחר גיורם.
לאחר שהמשכתי ללמוד את הנושא ממספר רב של מקורות שרובם מצויינים בסוף הכתובים, נכונות נקודה זו רק הלכה והתבהרה לי כמשמעותית, נכונה וחשובה (לפחות לטעמי).

את הנקודה הזו ארצה להציג פה.
אינני רב, וידיעותי ההלכתיות לא מתקרבות לרמת הרבנים המתדיינים בנושא זה, ובצניעות זאת אני רושם את המאמר הזה.

הבהרה לגבי הבאת דוגמאות וסימוכין: לכל נקודה ופסקה שכתבתי הייתי יכול להביא דוגמאות וציטוטים רבים. לא עשיתי זאת ע"מ שלא להאריך יתר על המידה, וציטטתי מקורות כפי הנדרש לטעמי לשם ההבנה, מתוך מחשבה שהמתעניין ימצא את הדוגמאות, שקיימות ברשימת המקורות בסוף המסמך, כמו גם מקורות רבים נוספים.


הקדמה ראשונה - תמצית תהליך הגיור
בניגוד לדתות אחרות, כגון הנצרות או האיסלאם, היהדות אינה דת מיסיונרית שרוצה לכפות את עצמה על מי שלא שייך אליה. לכן היא אינה מנסה להניע תהליכי גיור המוניים של גויים (בוודאי לא ע"י כח וכפייה), ויותר מכך - מי שרוצה להפוך ליהודי צריך להראות נכונות אמיתית להצטרף לעם ישראל ותורתו.
לטעמי, זאת תכונה יפה ונכונה של היהדות יחסית לדתות אחרות.
הגיוני וסביר שמי שירצה להצטרף לקבוצה חברתית מסויימת יחוייב לקבל את חוקיה וכללי ההתנהגות שלה. כך לגבי דתות, מדינות, עמותות וכו׳. ובהמשך לכך, כל קבוצה מייצרת לעצמה את החוקים והטקסים אותם יצטרך לעבור מי שרוצה להצטרף אליה. היהדות אינה יוצאת מהכלל, וגם היא קבעה כללים למי שרוצה להצטרף אליה.

שלשה מרכיבים הכרחיים בגיור: מילה, טבילה, והבאת קרבן (בזמן שבית המקדש קיים). מילה וטבילה הינם שלבים הכרחיים, ואילו הבאת קרבן אינה מעכבת בזמן הזה.
קבלת מצוות אינה מוזכרת בגמרא כמרכיב עצמאי בטקס הגרות אך הודעת המצוות לגר וקבלתן מוזכרות כחלק מתהליך הגיור. לאור זאת, נוצרו דעות שונות האם יש לראות את קבלת המצוות כמרכיב עצמאי או כמלווה את התהליך. הפער בין מילה וטבילה לקבלת מצוות ניתן לפרשנות כפולה המובילה למסקנות הפוכות: אפשרות אחת היא להניח שקבלת מצוות לא מוזכרת כגורם עצמאי מפני שהיא המטרה שלשמה ולתכליתה נעשה תהליך הגיור, ולא ניתן לדבר על גרות ללא קבלת מצוות. אפשרות שניה היא להסיק מהיעדר דיון מסודר בסוגיה בקבלת מצוות, שאין היא מרכיב עקרוני כמילה וטבילה.

הדיון בפרשנויות ארוך, אך רובם ככולם של הרבנים לאורך הדורות מסכימים לכך שקבלת מצוות היא חלק משמעותי מתהליך הגיור.
אני מקבל את הקביעה הזאת כפשוטה. רבים נותנים לקבלת על מצוות פרשנויות שונות שחלקן גם הגיוניות ומבוססות, אך אני מעדיף לראות בקבלת על מצוות כחלק מהגיור דרישה לגיטימית, הגיונית, צודקת, ויותר מכך - לעניות דעתי זה גם מתבקש - היהדות היא דת ומי שירצה להיכנס אליה הגיוני שיקבל את חוקיה. ותשובתי למי שיטען שישנם גם יהודים שומרי תורה ומצוות היא שאין קשר בין הדברים היא שיחיד בקבוצה חברתית יכול לחטוא ולקבל את הדין אם החברה תחליט להענישו, ועדיין יישאר חלק ממנה. אבל מי שירצה להצטרף לחברה אבל לא יסכים מראש לקבל את חוקיה - אין קבוצה חברתית שפויה שתקבל אותו אליה. כך הדבר גם באזרחויות של מדינות למשל, ולמעשה בכל חברה תקינה וחפצת חיים.

הקדמה שניה- הבעיה בימינו, ובפרט עם העליה מברה״מ
העליה מברה״מ הייתה מבורכת, שכן היא הביאה מאות אלפי יהודים לארץ. חוק השבות מגדיר זכאות לא רק לפי האם, כמו היהדות, אלא לכל מי שמזרע ישראל.
הרדיפות והפרעות ביהודי ברה"מ לאורך השנים, גרמו לכמה בעיות בזיהוי מקורם היהודי - איבוד והשמדת מסמכים המוכיחים יהדות, נישואי תערובת והתבוללות, וקשיים בשמירת צביון יהודי לאור הסכנה שהייתה כרוכה בכך. לכן, לאנשים אלו הבאים להיחשב כיהודים גם לפי חוקי הדת היבשים ישנם כמה סוגי קשיים: ישנם כאלו שאמם אינה יהודיה, ישנם כאלו שאמם אינה מוכחת כיהודיה, וישנם כאלו שהם גויים. ישנם גויים ממש, שאינם יהודים ולא חיו מעולם כיהודים, ולגביהם אין ספק שיצטרכו לעבור גיור מלא.
אבל מה לגבי אלו שהם ודאי מזרע ישראל? אנשים שציינו את מועדי ישראל, שחיו כיהודים, וגם נרדפו כיהודים, וכשבאו לארץ נטמעו בחברה, שירתו בצבא, הם דוברי עברית ולמעשה עד לבחינת הסטטוס היהודי הרישמי לא ידעו כלל שיש איזושהי בעיה ביהדותם.

האם אנשים אלו יצטרכו לעבור גיור כגויים ממש? מה צריך להיות היחס אליהם?


בתור התחלה ובסיס לדיון: על מה ניתן להסכים?
לעניות דעתי, אפשר להסכים על כמה נקודות שיכולות להיות מקובלות על כולם, ומהם להמשיך הלאה:
  1. מקור הקושי בתהליך הגיור הוא היותה של היהדות דת שאינה מיסיונרית ושאינה רוצה לכפות את עצמה על עמים אחרים. כאמור בהקדמה, אני רואה תכונה זאת כתכונה נכונה וטובה.
  2. הגיוני וסביר שמי שירצה להצטרף לקבוצה חברתית מסויימת יחוייב לקבל את חוקיה וכללי ההתנהגות שלה. כך לגבי דתות, מדינות, עמותות וכו׳. לגיטימי והגיוני גם שכל קבוצה תיצור לה את החוקים והטקסים אותם יצטרך לעבור מי שרוצה להצטרף אליה. אני מקבל חד משמעית את הקביעה שמי שרוצה להצטרף ליהדות עליו לקבל על מצוות, ולא חושב שהפתרון צריך להיות בסתירה לזה.
  3. ברור גם שמי שנולד לתוך קבוצה כזאת או שהתקבל אליה בתום לב יהיה שייך לה גם אם חטא יחסית לחוקיה (ומן הסתם גם ייענש במסגרת כללי הענישה בקבוצה, שגם אותם הוא קיבל כשהצטרף אליה).
  4. התייחסות לגר, בין אם יסיים בהצלחה את תהליך הגיור ובין אם לאו, צריכה להיות בחמלה ובכבוד; הן מעצם היותו אדם והן בגלל רצונו להצטרף אלינו (הרי אנחנו עם לא פשוט...).
  5. הדברים אמורים במיוחד במקרה של העולים מברה״מ, אנשים אשר רובם סבלו מרדיפות בגלל יהדותם, גם אם הייתה זאת יהדות חלקית, ולמרות זאת עמדו בלחצים והגיעו ארצה עם הזיקה היהודית.
  6. חשוב לעשות את ההבחנה בין עולים שיש להם קשר ליהדות (רובם?\!) לבין ״טרמפיסטים״ שאינם יהודים ואין להם טיפת זיקה ליהדות ולישראל ושהגיעו לכאן משיקולים אינטרסנטים כאלו ואחרים.
  7. חשוב ביותר לתת פתרון לבעיית נישואי התערובת, שזמינה היום, ואליה נדחקים כל אלו שאינם עוברים את תהליך הגיור.

מכל אלו, נשארנו עם הבעיה והסתירה שבקבלת הזהות הדתית ואת עול המצוות ע״י עולים שאינם דתיים, ומתוך היכרות עם אורח חייהם שהוא ״יהודי חילוני״ - ניתן לקבוע (והם לא יכחישו זאת כנראה) שבעתיד הם לא יהיו דתיים בהגדרות החברתיות הנהוגות היום. לכך ארצה להתייחס.

האם ניתן לגשר בין הדרישה לקבלת על מצוות לבין הידיעה שהמתגייר כנראה לא יחיה כשומר מצוות?
אני טוען שהתשובה היא כן.
טענתי: אין סתירה בין קבלת על מצוות לחייהם של יהודי ברה"מ ודומיהם
אתחיל בציטוט מדבריו של הרב דרוקמן (2): (ההדגשות שלי)
״כל מי שבא להתגייר, לא עושה זאת מתוך אינטרס. את כל מה שקשור לסל הקליטה הוא כבר קיבל מכוח חוק השבות. הוא יכול לחיות במדינת ישראל גם כשהוא נשוי בנישואין שלא על פי התורה, והחברה במדינת ישראל אינה דוחפת להתגייר. אלו שבאו לכאן יכולים לחיות את חייהם בטוב ובנעימים בלי להתגייר. לכן מי שבוחר להתגייר עושה זאת כי הוא רוצה להיות יהודי, וכך צריך להיות היחס אליו".
״מדובר באנשים ממוצא יהודי, שבחרו להצטרף ליהודים על פי ההלכה, וסבלו בגלל הצטרפותם זו, כי שם הם נחשבו כיהודים לכל דבר. אלו שעכשיו חוזרים הביתה הם צאצאיהם, וזו מצווה לאומית לקרב אותם".

העולים חיו בברה״מ כיהודים: שמרו על זהות לאומית יהודית, חגגו ליל הסדר וראש השנה וציינו תאריכים חשובים אחרים בלוח השנה היהודי. הרבה מהם אינם יכולים להיחשב רשמית כיהודים רק בגלל חוסר במסמך כזה או אחר. אלו שמצליחים למצוא את ההוכחה המיוחלת אוטומטית נחשבים יהודים וכל בעייתם נפתרת כלא הייתה.
(מדהים כמה קטן הגבול, אבל ההבחנה ברורה והגיונית: כשם שמי שנוהג במהירות 80 קמ״ש הוא שומר חוק לעומת חברו שנוהג במהירות 81 קמ״ש וייחשב עבריין תנועה. הבדל קטן אבל מאד חשוב).

ולכן, אני טוען שניתן וצריך לקבל את אורח חייהם היהודי, שקויים למרות רדיפות קשות, כהוכחה לקבלה על ידם של אורח חיים יהודי, הן מבחינת הזהות הדתית והן מבחינת הזהות הלאומית.
הרי אותם עולים עמדו בניסיונות שאף אחד מאיתנו, הצברים, לא עמד בו, ולא ידוע מי מאיתנו היה שורד אותם כיהודי. הם יכלו לנסיונות האלו ונשארו יהודים שמכירים את המצוות ומציינים את החגים. וגם אם בפועל הם לא מקיימים את כל המצוות - מי מאיתנו כן? הרי ״אין צדיק בארץ שלא יחטא״... האם לדוגמא חילול שבת של אחד מהם חמור משמירת הלשון של מישהו מהצברים הדתיים? ואף יותר מכך - כמה מהמשתייכים לציבור הנקרא "דתי" לא מקפידים על ציצית או ברכות?
חשוב גם להתייחס למעשיהם כשהם עולים ארצה - גיוסם לצבא והצטרפותם לעם ומדינה במצב לא פשוט, כשאויבים מקיפים אותנו וסכנות לא מעטות רובצות מעלינו. הגמרא במסכת יבמות מתארת את סדר הגיור שבמהלכו שואלים את המתגייר "מפני מה באת, אי אתה יודע שישראל סחופים ודוויים וצרות באות עליהם?". אם הוא אומר יודע אני ואיני כדאי, מקבלים אותו. האם מישהו יכול לטעון שזה לא רלוונטי בדורנו?
כמו כן, לא ניתן לטעון שהגיור נעשה מתוך אינטרס זר - חוק השבות חל על עולים אלו והם עולים ואזרחים שווי זכויות עם או בלי הגיור, להתחתן הם יכולים בשיטות כאלו ואחרות הזמינות היום במדינת ישראל, והם חלק מהחברה בארץ בין אם ישלימו גיור ובין אם לאו.

האם שמירה על מסורת ישראל תחת עויינות, רדיפות ולעתים תוך כדי סיכון חיים ממש אינה נחשבת כקבלת הזהות היהודית וקבלת על מצוות? אני טוען שחייב להיות שכן!
הרי אף אחד לא הכריח אותם לשמור על יהדותם, להיפך - היה נח להם ואפילו עדיף להם לנטוש אותה. אבל הם בחרו להמשיך לחיות חיים יהודים, למרות הקושי והסיכון הרב והמיידי. יש שיגדירו זאת כקידוש ה' ממש! וגם בארץ, כפי שהוסבר - אין הם צריכים את אישור הרבנות ע"מ לחיות כאזרחים שווים.

לעניות דעתי, אין פה סתירה הלכתית למעשה הגיור, שהרי אם הייתי סובר שיש סתירה כזאת לא הייתי מעלה זאת כרעיון. לעניות דעתי מתקיימים כללי הגיור (כולל קבלת על מצוות) וניתן למנוע בעיות קשות בעתידנו כעם אחד, לקרב את מי שלצערו וצערנו התרחק, וע"י כך גם לפתור בעיות קשות בצורה שהיהדות נתפסת בעיני חלקים גדולים מדי של העם.
כפי שאני מבין את הדברים, כל מי שיבוא מתוך רצון כנה וטהור לקרב את הגר, יוכל לקבל טענה זאת, ואז לכל השיטות ולכל הזרמים יהיה ניתן לגייר את העולים האלו, ולמנוע בעיות קשות, כפי שפורט.

הבהרות חשובות
כמובן שצריכה להיות בדיקה של כל מקרה לגופו, זאת כדי למנוע הסתננות של ״טרמפיסטים״ שאין להם קשר ליהדות, אך לשוב לעשות זאת בצורה מכובדת ומכבדת, ולדעתי ניתן לזהות בין היהודים לאלו שאינם יהודים.

הגיור הוא יחידני ונעשה באופן אישי, ולא בצורה שבטית. כל מתגייר צריך לעבור תהליך וטקס בו יקבל את הנדרש ממנו ויהפך ליהודי. קבלת על המצוות צריכה להיות של כל אחד, ולא של קבוצה כקבוצה. חשיבות הטקס האישי חשובה גם לכל אחד מהמתגיירים כדי לסמל את שינוי הסטטוס שלו, וזה נדרש כשם שנדרשים טקסי חתונה, גירושין, קבלת תואר וכו'.

הטקס חייב להתקיים כהלכתו וכסדרו - כן יש חשיבות להצהרה של המתגייר שהוא מקבל את חוקי היהדות ומכיר בהם. מי שמתכחש ומצהיר בפומבי על התנגדותו ליהדות - בעייתי מאוד לקבלו.
יש כמה סברות איך מתנהל הקטע בטקס של קבלת מצוות - האם בית הדין מקריא לגר "מקצת המצוות" או מפרט אותם, מתי מקריאים וכו'. לא נתמקד ב"איך" אלא בעצם העניין - הטקס והקטע בתוכו שלקבלת על המצוות חשוב. יש חשיבות לטקס, כי הטקס מהווה הסכמה אישית ואי עשייתו יגרום לגיור גורף ולא רציני ואמיתי.
דוגמא מעניינת לחשיבות הטקס היא פרוזבול בשנת שמיטה. ההיתר לפעולה שלכאורה מבטלת את שמיטת הכספים ידוע וברור לכל שיהיה - ועדיין ישנה החובה לקיים את "טקס" של חתימת שטר פרוזבול לפני בית דין כדי לשמר את זכר שמיטת הכספים ולערכים שבה (שאנחנו לא מקיימים בגלל מציאות נתונה) - ולכן לפני קבלת ההיתר יגיע כל אחד לבית דין ויבצע מעשה שיתיר לו את השמיטה. דוגמא דומה נוספת היא מכירת חמץ בפסח.

כהמשך לחיזוק וביסוס הטענה שלי, אתייחס לכמה שאלות כבדות משקל בקשר לכך, ואחזק את דברי מגישות וסברות מקובלות לאורך הדורות בקישור הבא:
http://overallsimplicity.blogspot.co.il/2013/11/blog-post_17.html



מקורות מידע

התייחסות לנושאים שונים בנוגע לגיור בימינו




האם יש אינטרס לבאים להתגייר, שהוא בעצם המניע האמיתי שלהם לגיור?
למרות שלדעת רבים המניע לגיור לא מהווה מחסום וכלל לא נלקח בחשבון כל עוד תהליך הגיור הוא אמין (כולל אפילו את רות המואביה שנחשבת לסמל בנושא הגיור), נראה לי שניתן לקבוע שאותם עולים המבקשים להתגייר ודאי לא עושים זאת מאינטרס כזה או אחר, ואפרט:
  • אינטרס כלכלי - את ההטבות האזרחיות הם מקבלים ללא הגיור, שכן חוק השבות רחב יותר מחוקי הגיור.
  • אינטרס חברתי - רובם של המתגיירים הנידונים כאן עוברים את תהליך הגיור במהלך או אחרי שמילאו את חובם הצבאי ואחרי שנקלטו בחברה הישראלית.
  • אינטרס לצורך נישואים - אנשים אלו יכולים היום להתחתן עם צברים יהודים בשיטות שונות וזמינות (נישואים אזרחיים וכדו'), כך שאין לחשוד בהם כאינטרסנטים לעניין זה, ויותר מכך: האיום על אי הגדרתם כיהודים לא תמיד יאיים עליהם, אלא יותר יאיים על מי שמבקש לשמור על חברה יהודית.

אביא חיזוק נוסף לדברי משו״ת שנשלח לרב יצחק הרצוג זצ״ל בשנת התש״ט (3), לגבי גיור בן/בת זוג ליהודי/ה, ובו הוא טוען שמאחר והחתונה כבר נעשתה ואין הם צריכים את הגיור ע״מ להתחתן - יש להסיק שהגיור לא מונע מאינטרס ויש לקבלו וודאי שבדיעבד יש לקבלו. האם אין זה המקרה פה, שאותם עולים לא צריכים את הגיור בשביל אינטרס (כמו שפרטתי לעיל) ואז ניתן לגיירם ללא חשש?

הרב גורן הורה לקבור חללי צה״ל שאינם יהודים יחד עם חבריהם לנשק הצברים (4). אז למה נחכה למוות ולא נקבל ברוחב לב ובכבוד אנשים שהינם בוודאי מזרע היהודים?

מהי בדיוק קבלת על מצוות?
מהי בדיוק קבלת על מצוות - האם הכוונה היא לקבלת כל המצוות ודקדוקיהם או להצהרה בדבר קבלת המצוות באופן כללי, וקבלתם כחוקי היהדות? על כך דנים הפוסקים לאורך כל הדורות, ורבים המקורות הקובעים שמדובר בהצהרה כללית (ורבים טוענים שמדובר בקבלת מצוות כולן).
אצטט כדוגמא את הרמב"ם (משנה תורה ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה פרק יג):
"כשירצה הגוי להיכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה צריך מילה וטבילה ... כשיבוא להתגייר ... מודיעין אותו עיקרי הדת .. מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות ... אם חזר בו ולא רצה לקבל הולך לדרכו ...". ע"מ להתגייר צריך רצון לקבלת עול תורה, בלי קשר לכמות המצוות שיקויימו ע"י המתגייר בהמשך.
חובה להדגיש שיש כמובן פרשנויות נוספות, שכן רואות את הקבלת המצוות כקבלת חיוב לקיים את כולן.

ידוע דין התלמוד שמי שמקבל מצוות "חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו" (בכורות ל, ע"ב). יש כאלו המקבלים זאת כפשוטו, ויש כאלו שמפרשים זאת רק במקרה שהמתגייר מתנה במפורש בשעת הגיור שלא יהיה חייב במצווה ספציפית. הפירוש השני הגיוני לטעמי. אם יבוא מתגייר ויכריז כבר בתהליך הגיור קבל עם ועדה מול בית הדין שמצווה כזאת או אחרת הוא לא מקבל, די ברור שאי אפשר לטעון שהוא אינו מקבל על מצוות - ואין לקבלו.

בכל מקרה, ברור שהדעות לכאן ולכאן הושפעו - מעבר לתפיסת עולם כללית - גם מהמצב החברתי \ בטחוני \ דתי בתקופה נתונה - ומזה נגזרו הקלות או החמרות לפי הצורך. מה המצב בימינו? - בסעיף הבא.

מהי בדיוק קבלת על מצוות בימינו?
בנוסף למה שנאמר לעיל, יש להתייחס לשינוי במעמד קיום המצוות כסממן הבלעדי לאורח החיים היהודי ב-200 שנה האחרונות בדיון פה (ובכלל).
בגלות הייתה ההצטרפות לעם ישראל אפשרית רק עם וקבלת מצוות, שהרי זו הייתה המסגרת הארגונית והקהילתית של עם ישראל. בדורות האחרונים, עם התפשטות החילוניות, נוצרה אפשרות להתקשר לעם ישראל על רקע לאומי ולא רק דתי, וקל וחומר לאחר הקמת מדינת ישראל, שיצרה מציאות שבה יש קיבוץ יהודי גדול שההשתייכות אליו היא לאומית ולא דתית.
בזמנים בהם העם היה שומר מצוות, יהודים שמרדו בכך נחשבו כ"כופרים" המוציאים עצמם מן הכלל - מורדים של ממש. לא כך היום, כאשר רוב העם אינו שומר מצוות אך רובו ככולו נשאר ורואה את עצמו כחלק מהקהילה ומהעם היהודי. יותר מכך - קבוצה זו היא קבוצת הרוב בעם ישראל היום.
כמובן שלא צריך לקבל זאת ע"מ להקל ללא אסמכתא הלכתית, אך בודאי שיש להתחשב בכך בכמה הגדרות ומסקנות - בנושא הזה ובכלל.
גם הראי"ה קוק התחשב בכך וראה במתיישבים החילונים יהודים טובים לא פחות מאלו השומרים מצוות, בכך שהם אלו שמקדמים את עניין הגאולה. בוודאי שהרב קוק התחשב בהם בפסיקותיו, אבל לא בכך שהקל עבורם - אלא בכך שהתאים את ההלכה למצב החדש שנוצר מהציונות ומהעלייה לארץ.
יחס דומה קיבלו החילונים הציונים מהרב סולוביצ'יק, להם הוא מייחס שליחים של ההשגחה:
"אם אני מזדהה כעת עם המזרחי, שהוא בניגוד למסורת המשפחה שלי, אין זה אלא, כפי שהבהרתי מקודם, שאני מרגיש, כי ההשגחה פסקה כיוסף נגד אחיו, ושהיא משתמשת ביהודים החילוניים כשליחים לבצע את תכניותיה הגדולות בדבר ארץ ישראל קדושה." (32)

"אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" - האם קבלת האנשים שהינם ודאי מ"זרע ישראל" לתוכנו חזרה בדרכי נעם לא תגרום לקירובם גם למסורת? אולי גיור חם ותומך, ענים וסובלני יגרום לתחושת הזדהות עם המצוות, ואולי אך יגרום לחלק מהמתגיירים לקבל מרצונו על מצוות? מה שבטוח, שדחיקתם החוצה וזלזול בהם יביאו להיפך המוחלט והלא רצוי.
וזה המקום להביא ציטוט של הראי"ה קוק בוא הוא מסביר למה פסיקתו (לענין שמיטה במקרה הנידון שם) נוגעת לא רק ליהודים שומרי מצוות אלא לכלל ישראל (ההדגשה שלי):
"ועל טענתו השניה, אודיעו שכמאז כן היום הנני מתעב את הרע של הרשעים, ואת החלק הטוב שבהם לעולם הייתי מוקיר, ואוהב ... לקרב רחוקים וללקט ניצוצי הקדושה מכל מקום שנתפזרו … כשאני רואה גם בריקנין שבנו איזה מדה טובה, איזה יושר ואמת, או גם שיחה נאה ודרך ארץ אני מקרבו בשביל זה. ואקוה תמיד שעל ידי זה יחזרו למוטב אם הרבה או מעט, ואפילו גם יגרום כח ההתקרבות שרעיון כ"ד של תשובה מיראה או מאהבה יתכנס בלבבם על רגע אחד, כדאי כל הטורח שבעולם. ומי שהוא שם לבו על דרכיו וכבוד שמים וכבודן של ישראל חביב עליו יותר מכבודו, יבין את אמתת דרך הקודש הזאת ויכיר את ערך יקרתה" (אגרות ראי"ה, חלק ב, אגרת תקכב, עמ' קנג).

ההבדל בין גיור בגולה לבין גיור במדינת ישראל
בגולה, המסגרת הדתית של על המצוות הייתה המסגרת היהודית הכמעט בלעדית, לכן כניסה ליהדות כקבוצה הייתה מותנית רק בכך. היום, ניתן להתקשר לעם היהודי גם במסגרת יהודית ללא קבלת על מצוות. זהו הבדל חשוב שחובה להתייחס אליו ולדון את המתגיירים לקולא (למרות שלתפיסתי אין בעיה גם מבחינת קבלת המצוות).
פסיקה לתקופת גלות ופסיקה לתקופת מדינה אינן זהות. בגלות היהודים היו חברת מיעוט שאינה אחראית
לתחומים רבים בחיים הציבוריים, מה שאין כן במדינת היהודים. לכן, גדולים כראי"ה קוק והרב גורן עמלו על עדכון והגדרת עקרונות יסוד לחשיבה ההלכתית בעידן הציוני.
כלומר - יש שינוי של ממש בהגדרת "אורח חיים יהודי", ואי אפשר להמשיך להגדיר מונח זה כמו שהגדירו אותו בגולה.

בנוסף, הגדרות רמת דתיות (דתי, חרדי, חילוני, מסורתי, דתי 'לייט' וכדו') - הינם הגדרות חברתיות. מיהו הדתי יותר יקבע אלוהים בסוף חיינו, ועד אז ננסה לחיות בצורה הטובה ביותר כפי שכל אחד מאיתנו מפרש אותה.

יש להיזהר ממצב בו החמרה הלכתית תרחיק את העם ממסורת ההלכה
לפני שחרורו של הרב גורן מהצבא, הוא היה מעורב בפרשייה שהסעירה את המדינה. הלן זיידמן, עולה מארצות הברית, התגיירה בגיור רפורמי וזה לא הוכר על ידי רשויות המדינה. דבר זה הביא לסערה פוליטית. מעט לפני הדיון בבג"ץ בנידון הודיע הרב גורן שהבעיה נפתרה, שכן הגב' זיידמן התגיירה בבית דין צבאי בראשותו.
איך ייתכן?
מעבר לשיקולים ההלכתיים נטו, הסביר הרב גורן (הדגשות שלי):
"שמעתי איך שמתנגדי התורה והדת התכוננו לכך, שהנה בא הזמן עבורם לתקוע יתד בארץ ולקבל לרשותם את הרבנות, ולהשיג הכרה בכל מה שיעשו בגירות, נישואין וגירושין, עד שהיה חשש גדול להנהיג באופן רשמי חוקי נישואין וגירושין אזרחיים, ח"ו, מה שעלול היה להרוס את כל חיי המשפחה בעם. והנה ברגע האחרון ממש באה ישועת ה' כהרף עין להצלת המצב, וזכות התורה והרבים עמדה לנו בזה, שיכולנו לקדש שם שמים ושם ישראל, ולהציל את אחדות התורה והעם במדינה ובתפוצות."
הרב גורן לא מתנצל ולא חושב שסירס את ההלכה או "חיפף" ע"מ לצאת טוב - להיפך - הוא קידש שם שמים!
חשוב לציין שהרב גורן נהג קודם כל לפי ההלכה, וגם סבר כי על המדינה לנהוג על פי ההלכה. אבל, את ההלכה הוא ראה כמרחב הכולל אפשרויות רבות, אשר ההכרעה ביניהן צריכה להתחשב לא רק בשיקולים הלכתיים נטו, אלא גם בנסיבות הזמן ובתנאים המיוחדים למצב נתון. להיעזר בתקדימים - אבל לעשות את ההתאמה לתקופה ולתנאים של המקרה הנידון. כמו כן, הרב הזהיר ממצב שבו החמרה הלכתית תביא לידי חקיקה חילונית שתרחיק את העם מההלכה והתורה.
אם כך, למרות שלטענתי כלל אין צורך בכך בגיור (שכן לטענתי העולים קבלו על מצוות) - האם השיקול הזה לא חל במקרה שלנו?

אחריות כלפי כלל ישראל
פסיקת הלכה אינה יכולה להתייחס רק לאנשים 'דתיים'. פסיקת הלכה היא כלפי כלל עם ישראל. לכן, גדולי ישראל ובראשם הראי"ה קוק והרב גורן זצ"ל לא הקלו בהלכה, לא ביקשו לעגל פינות - אלא ההיפך - תיקנו את ההלכה וקבעו תקנות ככה שיהיה ניתן לקיימה בתנאים החדשים שנוצרו במדינת ישראל יחסית לגלות, תוך ראייה כוללת של כלל ישראל - כחברה, כעם, כמדינה.
איני יכול להוכיח זאת, אך אני משער ששני גדולי ישראל אלו היו מקלים ומקרבים את עולי ברה"מ ודומיהם ע"מ להחזירם לחיק העם היהודי לפי כל דין.

"והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים" (ישעיה כז,יג) - פסוק זה מדבר על גיורן של יהודים שנטמעו ושנאבדו בגלויותינו הרבות, והכמיהה ליום בו הם יחזרו. והנה הם באים - זאת הגישה שצריך לנקוט בה - הבנה של גודל השעה בה יהודים אשר ניצוצי יהדות לוחשות בהן שבים לעם וארץ ישראל, כי רק במחשבה כזו נדע לקבל את האנשים האלו בכבוד, בהתרגשות ובאהבה.

שיקולים נוספים שחשוב וצריך להתחשב בהם
העולים מברה"מ הם יהודים שעברו שמד, לכן אנחנו מחזירים אותם ליהדות ולא מקבלים אותם כגוי ממש הבא להתגייר. ההתבוללות של אנשים אלו הייתה כתוצאה של גזירות והשמדה, לא מבחירה חופשית.

אין פה בחירה בין קבלת דרך התורה ובים כפירה בה. יש פה דיון בין שיטות שונות שכולן לשם שמים וכולן מקבלות את תורת ישראל כבסיס. או כמו שאמר הרב יעקב אריאל לגבי קבלת גרים אלו (ההדגשה שלי):
"גישה זו איננה קולא, כפי שיש נוטים לראות במבט שטחי. אדרבה, היא חומרה, כי היא באה להציל יהודים ממכשול. הימנעות מגיורם של אלה, עלולה להכשיל בעבירה רבים מאוד מישראל."
ואצטט גם את הרב ציון מאיר חי עוזיאל 19 (ההדגשה שלי):
"ויש לצרף עוד טעמא להתירא בנדון דידן והוא משום הצלת בת ישראל מאסור התחתנות לגוי, והרי זה דומה למה שאמר הרמב"ם ז"ל בדין הנטען על השפחה שיגרשנה מביתו או שישחררנה, ואף כי הנטען על השפחה ונשתחררה אינו יכול לישאנה לכתחילה, אכן כאשר פסקנו בדברים כאלה וכו', ואמרנו מוטב שיאכל רוטב ולא שומן עצמו, וסמכנו על אומרם ז"ל "עת לעשות לה' הפרו תורתך" ויכול לישאנה (תשובת פאר הדור הרמב"ם סי' קל"ב)."
גם הרב אונטרמן, רבה הראשי האשכנזי השני (1964-1972) של מדינת ישראל, היה מודע למשמעות 'הרכה' שמתקבלת להצהרה על קיום מצוות במציאות הנתונה, אך הצהיר מפורשות שזו המדיניות ההלכתית הראויה בעיניו מתוך ראייה רחבה של אחריות כלפי החברה היהודית בארץ ישראל.

במשך הדורות הגדרת "קבלת על מצוות" עברה שינויים לפי הנתונים באותו הדור - היו דורות בהם היה צורך להחמיר ודורות בהם היה צורך להקל - לפי שיקולים הלכתיים יהודיים. ברור שבדורנו לאור כל מה שנידון לעיל יש צורך ב"הקלה" - ששוב, לדעתי איננה הקלה אלא קבלת על מצוות למהדרין.

במניעת צירוף אותם אנשים לכלל ישראל, לא רק שלא נקבל אותם - אלא גם נגרום להוצאה של יהודים רבים (או יותר נכון לבניהם ובנותיהם) מהמעגל של עם ישראל. לא רק שלא נקרב - גם נרחיק.

על בסיס זה ש"עמך עמי" קודם ל"אלקיך אלקי" פוסקים רבים וחשובים הסכימו לקבל גיורים במקרים שבהם היה ברור שהגר אינו מתכוון לקבל עליו קיום מצוות מלא, ולכן במיוחד בזמננו ובבעיה\אתגר שבפתחנו - אני צריכים לסמוך על הגישה הזאת בשל הנסיבות הלאומיות והחברתיות, ויש לגייר את העולה שמוצאו "מזרע ישראל", המבקש להפוך לחלק מן החברה היהודית לכל דבר ועניין.

מקורות מידע