קנאותו של פנחס‎ - מתי קנאות תהיה רצויה, ומתי לא?

"וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים; וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב. וַתִּקְרֶאןָ לָעָם, לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן; וַיֹּאכַל הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן. וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל, לְבַעַל פְּעוֹר; וַיִּחַר-אַף יְהוָה, בְּיִשְׂרָאֵל. ...

וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב אֶל-אֶחָיו אֶת-הַמִּדְיָנִית, לְעֵינֵי מֹשֶׁה, וּלְעֵינֵי כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל; וְהֵמָּה בֹכִים, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.

וַיַּרְא, פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר, בֶּן-אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן; וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדו. וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַקֻּבָּה, וַיִּדְקֹר אֶת-שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת-הָאִשָּׁה אֶל-קֳבָתָהּ; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה, מֵעַל, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ...

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי׃

לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם׃"

(במדבר כ"ה, פרשת פנחס)

תקציר העלילה: רבים מבני ישראל מתפתים לזנות עם בנות מואב וכתוצאה מכך לעבוד לאלוהיהם. ה' כועס על בנ"י ומחולל מגפה.

בשיא, זמרי בן סלוא לוקח את כזבי המדיינית לשכב איתה לעיני משה וכל העדה.

כולם בחוסר אונים, למעט פנחס שמבצע מעשה והורג את שניהם.

כתוצאה ממעשה זה של פנחס נפסקת המגפה.

הקנאות לה' שהפגין פנחס נחשבת לדרגה העליונה של האמונה. כמו כן, קנאותו של פנחס זוכה לאהדת הקב"ה, עד כדי קבלת "ברית שלום".

ונשאלת השאלה, האם כמסר מפרשה זו – חטא בעל פעור – יש להעצים פעולות של קנאים?

לדוגמא מהשנים האחרונות, יש כאלו שישאלו האם ישי שליסל – שרצח  נערה ופצע עוד מספר אנשים במצעד הגאווה בירושלים בשנת 2015 – ראוי גם לכבוד כזה כאחד שפעל (לכאורה) מתוך כאב על עבירה על דברי אלוקים?

(פוסט זה נכתב בעקבות שאלה בפייסבוק על השוואה זו).

ואם נרחיב את השאלה: מתי קנאות תהיה מבורכת או מקובלת, ומתי תהיה לא רצויה?

אלא,

שכדי שמעשה קנאות קיצוני ייחשב למקובל או מבורך – צריכים להתקיים תנאים רבים.

תנאים אלו הופכים מעשה קיצון מבורך לכמעט בלתי אפשרי למעשה.

לראייה, אפילו קנאותו של אליהו הנביא לא נחשבה למבורכת או מקובלת.

תנאים אלו מחדדים את ההבדל בין פורקן יצרים אלימים לרגשות קודש.

אתחיל לפרט תנאים אלו, ואקביל אותם לדוגמאות – משליסל ועד אליהו הנביא (להבדיל).

א.

ראשית, לא על כל עבירה הקנאות מותרת.

המשנה (סנהדרין, ט, ו) מפרטת: "הגונב את הקסוה (אחד מכלי שרת) והמקלל בקוסם (המברך את השם בשם עבודה זרה) והבועל ארמית, קנאין פוגעין בו".

משמע כל שאר העבירות – מחוץ לתחום הקנאות. כולל עבירות חמורות ביותר כגון עבודה זרה, שפיכות דמים, וגילוי עריות.

כבר צמצמנו את תחום המעשים עליהם מותר לקנא לקטן ביותר.

ב.

דרגתו של הקנאי באהבת ה' צריכה להיות גבוהה בצורה קיצונית. לא כל אחד שלפתע נחרד ממעשה כזה או אחר רשאי "לקחת את החוק לידיים".

רק מי שרמת האמונה שלו היא מעל ומעבר לשכל ולרגש – יכול להיות "מועמד" לקנאות מבורכת.

רק מי שנקי מכל רבב יכול להיות קנאי מבורך.

בקריטריון זה עומדים כמובן הן אליהו הנביא והן פנחס. לגבי שליסל – כנראה פחות. כך גם לגבי רובם ככולם של האנשים.

משמע, גם תחום האנשים הפוטנציאלים לקנאות הוא קטן ביותר.

ג.

קנאות צריכה להיות לטובת עם ישראל ולא כנגדו.

כשיש מגפה בעם ישראל ופנחס עוצר אותה – הוא לטובת בעד עם ישראל.

כשאליהו יוצא נגד ישראל – "קנא קנאתי לה' א-להי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל" – הוא פועל כנגדם. הוא לא מסנגר על ישראל – כמצופה ממנו – אלא מקטרג עליהם.

ניתן גם ללמוד ממשה רבינו, שגם בחטאים הגדולים ביותר של עם ישראל – הוא מגונן על העם בפני הקב"ה ולא מקנא כלפיהם.

ד.

כשבאים לשפוט מעשה קנאות יש חשיבות מכרעת גם לתוצאותיו: האם הועיל לעם ישראל או שמא לא?

מעשה קנאות ללא תוצאות (ובודאי כזה עם תוצאות הרסניות) – לא יכול להיחשב כראוי.

פנחס עצר מגפה שפשטה בעם. האם מעשהו של אותו שליסל הועיל במשהו למישהו? מובן שלא.

ה.

בהמשך לזה, יש הבדל גדול בין קנאות כלפי אדם פרטי לבין קנאות כנגד עם שלם או קבוצה. מושג של קנאה לא קיים כשהוא כנגד הכלל.

במקרה של שליסל, גם אם לא נאהב זאת, ה"כלל" אישרו את מצעד הגאווה, ולכן מעשה קנאות כנגד זה הוא מעשה כנגד הכלל.

ו.

הקנאי הפוטנציאלי צריך לשאול את עצמו האם הסטנדרטים של עבודת השם או של מעשה מסוים אותו הוא מקנא ניתנים לביצוע ע"י כלל העם, או שמא לא.

האם כל אחד מבני ישראל מסוגל להיות ברמתו של אליהו הנביא? מובן שלא. אליהו הנביא לא מבין זאת וברמת אמונתו האדירה מצפה מכולם להיות כמותו, דבר בלתי אפשרי.

ז.

קנאות מקובלת היא טבעית, לא מתוכננת.

פנחס ראה את המעשה, ומרגש האמונה פעל בטבעיות, בלי תכנון מוקדם.

אין להשוות מעשה כזה להחלטה מוקדמת להגיע למצעד זה או אחר או למקום מסויים ולתכנן את אקט הקנאות. אקט הקנאות הוא בלתי ניתן לתכנון.

אותו כנ"ל לגבי "קנאות" לכאורה שהתקבלה אחרי שאילת שאלות ובדיקות, שהרי אם אתה מברר לגבי מעשה מסויים – וודאי שהוא לא טבעי. (משפט זה נכתב לאור שון"תים שהופנו לגבי קנאות רצויה - ושוב שליסל הובא כדוגמא. ראו לדוגמא מקורות 3,6 למטה).

ח.

בהמשך לכך, קנאות למעשה חטא צריכה להיות תוך כדי מעשה העבירה.

זה הגיוני – שכן אחרת היא איננה טבעית!

פנחס הרג את זמרי בשיא האירוע – בזמן העבירה, לעומת שליסל שדקר סתם בזמן מסוים, כאשר הקורבן לא ביצע חטא.

ט.

מעשה קנאות מבורך צריך להתקבל ע"י הקב"ה.

פנחס, להבדיל מקנאים לאורך ההיסטוריה, קיבל את אישורו המפורש של הקב"ה.

סיכום:

כבר במהלך פירוט הנקודות הנ"ל השורה התחתונה נהייתה ברורה.

המרחק בין להיחשב בעל ברית שלום עם אלוקים ועד כדי להיקרא רוצח הוא קטן ביותר – אך גם גדול ביותר.

מעשה קנאות מבורך הוא נדיר עד בלתי אפשרי.

לכן פנחס הוא יחיד במינו בהיסטוריה היהודית, שכן קנאים אחרים לא התקבלו וודאי לא נחשבו מבורכים – כולל אליהו הנביא בכבודו ובעצמו.

לכן גם לא נמצא בספרי ההלכה "הלכות קנאות". קנאות זה לא משהו הלכתי עם הגדרות. אין לחכמים כוח לתקן להרוג מדין קנאות.

כמו שגם ראינו, המקנא לא יכול ללמוד את קנאותו – שכן אז היא לא תהיה טבעית – כלומר לא תהיה קנאות אמיתית (ראה סעיף ז').

וחשוב להבליט נקודה נוספת (הרחבה של נקודה ה' לעיל). "וַיַּרְא, פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר, בֶּן-אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן; וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה … בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם". הקנאי צריך לבוא מתוך העדה, להיות בתוך העדה, הקנאי צריך להיות מקובל על העדה. אתה לא יכול להיות קנאי לחברה שאתה לא חלק ממנה - לא בהרגשה שלך ולא בהרגשה של האנשים בחברה הזו. וזה, כמובן, הבדל גדול מאוד בין פנחס לשליסל - ובין מעשיהם.

השורה התחתונה היא שקנאות איננה נורמה, ולא רצויה כנורמה.

בוודאי שלהשוות מעשים כגון זה של שליסל במצעד הגאווה לקנאותו של פנחס – היא השוואה שאיננה במקום כלל וכלל.

ועוד דבר:

מעבר למה שראינו שהקנאות זוכה להגבלה וצמצום מצד חז״ל,

התורה היא תורת אמת ותורה נצחית, אולם האופן שבו היא באה לידי ביטוי יכול להשתנות לפי התקופה.

האם פנחס היה נוהג אותו דבר גם היום? אני בספק. האם קנאותו לה׳ הייתה זהה? בוודאי.

לפני 3000 שנה העולם היה אחר - יותר אלים ופחות מוסרי, ומעשיהם של האנשים - יהודים ושאינם יהודים - היו קצת אחרים.

דוגמא: לפני פחות ממאה שנים אנשים שנחשבו נאורים (דתיים וחילונים, יהודים וגויים) מנעו מנשים להצביע בבחירות. היום אנשים בעלי דעות כאלו וודאי לא היו נחשבים נאורים, אבל האם אותם אנשים נאורים מאז היו מחזיקים בדעות אלו היום? כנראה שלא.

מקורות:

1. שורש הקנאות של פנחס לעומת אליהו \ הרב ישראל רוזנברג http://ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/7236.pdf
2. ביאור:פנחס - קנאות יהודית מתוך אהבת ישראל https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8:%D7%A4%D7%A0%D7%97%D7%A1_-_%D7%A7%D7%A0%D7%90%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA_%D7%9E%D7%AA%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%94%D7%91%D7%AA_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C
3. הרב מיכאל אברהם, שו"ת על פרשת פנחס https://mikyab.net/%D7%A9%D7%95%D7%AA/%D7%A7%D7%A0%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%A4%D7%A0%D7%97%D7%A1/
4. פרשת פנחס תשמ"ט-נ"ד: קנאות, שלום והנהגה \ הרב זלמן ברוך מלמד https://www.yeshiva.org.il/midrash/60#3a
5. אוניברסיטת בר-אילן, דף שבועי, פרשת פינחס, תשס"ה https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/pinchas/hal.html
6. קנאותו של פנחס – שו"ת לרב יובל שרלו http://shut.moreshet.co.il/shut2.asp?id=57087
7. על קנאות ופתיחות בפרשת פנחס \ הרב יובל שרלו, צהר http://www.tzohar.org.il/?p=10967
8. ישעיהו לייבוביץ על פנחס http://www.leibowitz.co.il/leibarticles.asp?id=90
9. הרצח שביצע ישי שליסל במצעד הגאווה: https://news.walla.co.il/item/2877538
10. הרוצח ממצעד הגאווה: "עשיתי מה שצריך היה לעשות" http://www.mako.co.il/news-israel/local-q1_2016/Article-9a2b927ce4c3251004.htm

מי מריבה - משה רבינו חטא חטא אחד והמפרשים העמיסו עליו‎

במהלך פרשת חקת בני ישראל חונים בקדש, וכמו שקרה כבר בעבר הם צמאים למים ומתלוננים: "וְלָמָ֤ה הֲבֵאתֶם֙ אֶת־קְהַ֣ל יְהֹוָ֔ה אֶל־הַמִּדְבָּ֖ר הַזֶּ֑ה לָמ֣וּת שָׁ֔ם אֲנַ֖חְנוּ וּבְעִירֵֽנוּ?"

בתגובה לתלונתם מצווה הקב"ה למשה ולאהרן להקהיל את העדה ולדבר אל הסלע כדי שיצא ממנו מים. משה מקהיל את העם אך במקום לדבר - מכה בסלע.

המים יוצאים מן הסלע ומשקים את העדה, אך בשל הכאת הסלע נגזר על משה ואהרן שלא להיכנס לארץ המובטחת.

המפרשים הפכו, פירשו ודנו בעניין, וזאת הפכה להיות לאחת הפרשות שזכו למספר הרב ביותר של פרשנויות - מה היה חטאו של משה בפרשת מי המריבה?

1. רש"י מפרש כפשוטו - שחטאו של משה היה שלא דיבר אל הסלע אלא היכה אותו.
2. יש המפרשים שהחטא הוא ההכאה שניה, ולא רק פעם אחת.
3. יש המפרשים שהחטא הוא שמשה עשה זאת בדרך כעס.
4. הרמב"ם מפרש שחטאו של משה היה בכך שכעס על בני ישראל - וכעס איננו מתאים למנהיג כמשה.
5. הרמב"ן מפרש שחטאו של משה היה בכך שאמר לבני ישראל: " המן הסלע הזה נוציא לכם מים" - כביכול משה הוא המוציא מים ולא הקב"ה.
6. האבן עזרא טוען שכעסו של משה רבינו גרם לו לדבר דברים "שלא כהוגן" כלפי העם ('הַמֹּרִּים').
7. בעל העיקרים מפרש שהחטא היה שלא יזם את העניין, אלא חיכה לציווי של הקב"ה.
8. יש המפרשים את הפסוק(1) "ויבא משה ואהרן מפני הקהל אל פתח אהל מועד ויפלו על פניהם": "ויבא משה ואהרן מפני הקהל - כדמות בורחים". במקום לעמוד מול העם - להוכיח אותו, לתת לו פתרון או לשמוע אותו - הם העדיפו "להימלט" לאוהל מועד.

ועוד ועוד… עד כדי דקדוק על קוצו של סלע ומיקומם של המים יחסית לסלע.

עד כדי כך שר' שמואל דוד לוצאטו (שד"ל) אמר את מה שאולי היינו חושבים אך לא מעיזים להגיד:

"משה רבנו חטא חטא אחד, והמפרשים העמיסו עליו שלושה עשר חטאים ויותר, כי כל אחד מהם בדה מלבו עוון חדש..."

אני וודאי לא אנסה להוסיף עוד חטא למשה רבינו, אך כן אבקש להבין שתי נקודות,  אשר רלוונטיות לכל פירוש של החטא(2) אשר נבחר:

1. מה בעצם חמור כ"כ בחטא?
2. העונש - לא להיכנס לארץ ישראל המובטחת - נראה לא פרופורציונאלי. למה עונש חמור כ"כ?

כדי להבין זאת, נלך עם ניתוחו של האברבנאל לפרשת מי המריבה.

האברבנאל מרחיב את היריעה מעבר לסיפור עצמו וטוען(3) "שמשה ואהרון, שניהם נענשו בעבור עוונות שעשו (= עוונות אחרים, א"ג), אם אהרון בעוון העגל, ואם משה בעניין המרגלים...".

כלומר - החטא של מי המריבה הוא לא הסיבה האמיתית לעונש הקשה. והוא גם באמת לא חטא חמור כ"כ. אלא כעת, בפרשת מי המריבה, הקב"ה "מעמיס" על חטא זה את החטאים הקודמים של משה ושל אהרן:

• כשמשה שלח את המרגלים הוא הוסיף על דבר ה' משימות וחקירות נוספות עבור המרגלים - החזק הוא הרפה, מעט הוא אם רב, ומה הארץ הטובה אם רעה, וכו' - ודרישות אלו גרמו למעשה למרגלים לחקור ובדיעבד להתנהלות שגרמה לחטא.
• לגבי אהרן - חלקו בחטא העגל ידוע - הוא זה שהניע את העם לעשות את העגל - מתוך כוונה "למשוך זמן" עד לחזרת משה.

האמנם העונש אינו על חטא מי המריבה? הרי לכאורה הכתוב פשוט שמשה חטא ונענש כי היכה את הסלע.

אלא שגם משה עצמו גם מתייחס בהזדמנויות שונות לחטא שלו בהקשר המרגלים, ככזה שהביא לאי כניסתו לארץ. לדוגמא, בפרשת דברים: "ַּגַּם בִּי הִתְאַנַּף יְהוָה בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר: "גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם"(4), ובהמשך "וַֽה' הִתְאַנֶּף־בִּ֖י עַל־דִּבְרֵיכֶ֑ם וַיִּשָּׁבַ֗ע לְבִלְתִּ֤י עָבְרִי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן וּלְבִלְתִּי־בֹא֙ אֶל־הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָֽה"(5). יחד עם זאת, בפרשת האזינו חוזר משה לציין את מי המריבה: "אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן"(6).

שאלת אגב - למה אם כך נענו רק עכשיו ולא בשעת החטא?

עונה על כך האברבנל: "ולפי שישראל חטא במזיד, והוא, ע"ה, חטא בשוגג ובכוונה טובה, רצה הש"י לחוס על כבוד משה, ולא תהיה גזרתו בתוך גזרת העם בפרשת שלח לך אנשים. והאריך עליו אפו כמו שהאריך בזה האופן לאהרן על מעשה העגל עד פרשת מי-מריבה המפורשת בחוקת".

שאלת אגב זו - ובעיקר תשובת האברבנל - תעזור לנו להבין מה מיוחד בחטאים אלו של משה ואהרן.

שהרי הם לא חטאו ככל העם - במזיד - בחטאים של פרשת המרגלים ושל חטא העגל.

אלא, שחטאיהם היו "חטאי מנהיגות". הם לא כיוונו לחטוא, יותר מכך - הם ניסו להניע את העם מלחטוא - אבל טעויות בשיקול הדעת הביאו לכישלון של העם כולו.

לכן - לא משנה מה היה חטאם - התוצאה הסופית ומשמעותה הן חשובות לגבי הנושאים את עול הציבור. כאשר מדובר במנהיגים, לא ייתכן שגורלו יהיה שונה מהעדה שאותה הוא מנהיג, גם אם התנהגותו שונה מהתנהגותם. גם אם המנהיג עשה ככל שניתן על מנת להוביל את העם בדרך המלך, גורלו לא יכול להיות שונה מעמו, והחטא הוא חטא ועונש יינתן.

לכן חטאו משה ואהרן, לכן גם לא נענשו יחד עם כל העם ואפילו לא באותה העת.

וכעת, הכתוב מעמעם את חטא מי מריבה, כדי שלא נחשוב שבאמת רק בעטיו של חטא זה משה ואהרן לא נכנסו לארץ.

ולגבי חומרת העונש, נקרא שוב את הפסוק:

"וַיֹּ֣אמֶר ה' אֶל־משֶׁ֣ה וְאֶל־אַֽהֲרֹן֒ יַ֚עַן לֹא־הֶֽאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י לְהַ֨קְדִּישֵׁ֔נִי לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֵ֗ן לֹ֤א תָבִ֨יאוּ֙ אֶת־הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָהֶֽם".

לָכֵ֗ן לֹ֤א תָבִ֨יאוּ֙ אֶת־הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ - העונש בעצם הוא לא אי כניסה לארץ - אלא אי הבאת בנ"י לארץ - לא הם יהיו המנהיגים בכניסה לארץ. העונש הוא מידה כנגד מידה על חטאי ההנהגה הנ"ל של משה ואהרון, ולא על מעשה זה או אחר של בעניין הוצאת המים מן הסלע.

רגע - אז אם כך - האם יכלו משה ואהרן להיכנס לארץ כאזרחים רגילים - מנהיגים לשעבר?

ואכן, מתואר במדרש תנחומא(7), לאחר תחינתו של משה להיכנס לארץ:

"אמר לו (הקב"ה, א"ג): כך עלתה במחשבה וכך מנהגו של עולם. דור דור ודורשיו, דור דור ופרנסיו, דור דור ומנהיגיו. עד עכשיו היה חלקך לשרת, ועכשיו הגיע חלקו של יהושע תלמידך לשרת. אמר לפניו: ריבונו של עולם, אם מפני יהושע אני מת, אלך ואהיה תלמידו. אמר לו: אם אתה רוצה לעשות כך – לך עשה."

ובהמשך המדרש מתואר ניסיונו של משה להיות תחת יהושע כאזרח מן השורה, ואיך העם הרואה זאת מגיב , ועל חוסר יכולתו של משה להיות בעמדת "המנהיג בדימוס"(8):

"אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: בשעה שפתח יהושע ואמר ברוך שבחר בצדיקים ובמשנתם, ניטלו מסורות החכמה ממשה וניתנו ליהושע, ולא היה יודע משה מה יהושע דורש. אחר שעמדו ישראל אמרו לו למשה, סתם לנו את התורה, אמר להם איני יודע מה אשיב לכם, והיה משה רבינו נכשל ונופל."

ומסיים המדרש בדברי משה שמבין שלא יוכל להיות כאדם פשוט ופונה להקב"ה:

"באותה שעה אמר: רבונו של עולם, עד עכשיו ביקשתי חיים ועכשיו הרי נפשי נתונה לך".

בכך הסתיים פרק מנהיגותו של משה ואתו הסתיימו אף שליחותו וחייו. משה סיים את תפקידו ואין הוא יכול לחזור ולהמשיך לחיות כאדם פשוט. דבר זה גם אינו יכול להתקבל על ידי העם. בעיני העם משה הוא המנהיג ומנהיגותו של יהושע לא תוכל לצאת אל הפועל בצלו של משה.

על כן - ולא בגלל חטא מסוים (יהיה אשר יהיה) - הוא אינו יכול להיכנס אל הארץ, כאשר יהושע הוא המכניס את העם אליה. "דור דור ודורשיו, דור דור ופרנסיו, דור דור ומנהיגיו".

הערות

1. במדבר כ, ו.

2. שבכל מקרה היה סביב ההכאה.

3. "... שמשה ואהרון, שניהם נענשו בעבור עוונות שעשו (= עוונות אחרים, א"ג), אם אהרון בעוון העגל, ואם משה בעניין המרגלים...ואמנם, חטא משה רבנו עליו השלום, כי כאשר שאלו ישראל המרגלים, לא אמרו כי אם: 'וישיבו אתנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן'. והא-ל יתברך לא אמר גם כן, כי אם 'שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען' וגו', והנה אדוננו משה, הוסיף בשליחות דברים הרבה - כי ציווה אותם שיראו 'את העם היושב עליה החזק הוא הרפה, המעט הוא אם רב. ומה הארץ אשר הוא ישב בה הטובה אם רעה... היש בה עץ אם אין, ומה הערים אשר הוא יושב בהנה, הבמחנים אם במבצרים'".

4. דברים א, לז.

5. דברים ד, כא.

6. דברים ל"ב, נ"א.

7. ואתחנן, פסקה ו.

8. "עמד משה והשכים לפתחו של יהושע, והיה יהושע יושב ודורש, ועמד משה וכפף קומתו, והניח ידו על פיו, ונתעלמו עיניו של יהושע ולא ראה אותו, כדי שיצטער וישלים עצמו למחתה. והלכו ישראל אצל פתחו של משה, ומצאוהו בפתחו של יהושע, והיה יהושע יושב ומשה עומד. אמרו לו ליהושע: מה עלתה לך שמשה רבינו עומד ואתה יושב. כיוון שתלה עיניו וראהו, מיד קרע את בגדיו וצעק ובכה, ואמר: רבי רבי, אבי אבי ואדוני. אמרו ישראל למשה, משה רבינו למדנו תורה, אמר להן אין לי רשות. אמרו לו אין אנו מניחין אותך. יצתה בת קול ואמרה להם למדו מן יהושע. קיבלו עליהן לישב וללמוד מפי יהושע. ישב יהושע בראש ומשה מימינו ואלעזר ואיתמר משמאלו, ויושב ודורש בפני משה. אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: בשעה שפתח יהושע ואמר ברוך שבחר בצדיקים ובמשנתם, ניטלו מסורות החכמה ממשה וניתנו ליהושע, ולא היה יודע משה מה יהושע דורש. אחר שעמדו ישראל אמרו לו למשה, סתם לנו את התורה, אמר להם איני יודע מה אשיב לכם, והיה משה רבינו נכשל ונופל."

מקורות מידע

1. סיום תקופת מנהיגותם של משה ואהרון \ יחיאל לאש http://www.orot.ac.il/publications/amadot/amadotpdf/5-7.pdf
2. פרשת חקת - הקשר בין חטא מי מריבה לבין חטא המרגלים / הרב אמיר אדרעי ראש אולפנת בני עקיבא צפירה http://www.yba.org.il/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%97%D7%A7%D7%AA---%D7%94%D7%A7%D7%A9%D7%A8-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%97%D7%98%D7%90-%D7%9E%D7%99-%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%91%D7%94-%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%97%D7%98%D7%90-%D7%94%D7%9E%D7%A8%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%9D-/-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%A8-%D7%90%D7%93%D7%A8%D7%A2%D7%99-%D7%A8%D7%90%D7%A9-%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%A4%D7%A0%D7%AA-%D7%91%D7%A0%D7%99-%D7%A2%D7%A7%D7%99%D7%91%D7%90-%D7%A6%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%94
3. למה משה רבינו לא נכנס לארץ \ פשוטו של מקרא - סוכם ע"י תלמידים \ ישיבת ברכת משה - מעלה אדומים http://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9725.pdf
4. חוקת - חטא מי מריבה \ ר' אלי וינברגר http://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9476.pdf
5. האם ניתן להעמיד לדין מנהיגי ציבור  \ אלישי בן-יצחק \ בר אילן http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/chukath/benizhak.pdf