קידושין ביהדות - האם הגבר קונה את אשתו?

טקס הקידושין עפ"י דת משה וישראל מוכר וידוע.

והרבה פעמים, כשעוברים על תוכן הכתובה, עולה השאלה - האם החתן קונה את אשתו?

כי אם כן - זה נראה כבעיה. האם האשה היא רכושו של הבעל? האם החתונה והיחסים בין בני הזוג אינם שיוויוניים - אלא כאלו בהם לבעל יש מעמד עליון על אשתו?

את זה אברר במאמר זה.

"האשה נקנית"
מסכת קידושין נפתחת כך(1):
"האישה נקנית בשלוש דרכים, וקונה את עצמה בשתי דרכים:  נקנית בכסף, ובשטר, ובביאה.  בכסף בית שמאי אומרין, בדינר ובשווה דינר; ובית הלל אומרין, בפרוטה ובשווה פרוטה."

לכאורה - תם הדיון והמאמר מיותר: "האשה נקנית" - מה ברור יותר מזה?
אבל בכל זאת צריך ללמוד ולעיין.

דייקו חכמים - "האשה נקנית" ולא "האיש קונה את האישה" - שהאיש לא קונה את אשתו על פי רצונו בלבד. אלא האשה נקנית -לפי שאין האשה מתקדשת אלא מדעתה(2). לא קנייה חד צדדית כמו מוצר בחנות, אלא מעשה דו צדדי.

ותאמרו - עדיין עניין הקניין מציק.
מה היה צורך בקניין בנישואין?

מסביר הרמב"ם(3):
"קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך לו, וזו היא הנקראת קדשה, משנתנה התורה נאסרה הקדשה שנאמר: "לא תהיה קדשה מבנות ישראל", לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה מפני שבעל קדשה."
כלומר, לפני הסדרת הקידושין, לא היה שום צורך במעשה שיבטא את הסכמת הצדדים. לפני מתן תורה, איש ואשה היו יכולים לפי רצון ריגעי להחליט שהם חיים יחד, או שהאיש היה מחליט זאת לבד, וביום אחר פשוט להפסיק את החיים ביחד - ללא טקס, הסדרה או מסגרת ראויה ומכבדת את שניהם.
מעשה ה"קניין" בקידושין הוא למעשה מעין חוזה המסדיר את היחסים והופך אותם למשהו קדוש ובריא, בהסכמת שני הצדדים, ולא בעילה או פעולה רגעית לא מוסדרת.
כלומר, אין פה קנייה של האישה ע"י הגבר (או להיפך), אלא הסכם - חוזה - בין שני הצדדים המעוניינים להתחיל חיים משותפים אשר מבוססים את רצון ואהבה אמיתיים, ולא על חשק רגעי של אחד מהם. בחוזה הזה מפורטים מחויבותיהם של שני הצדדים אחד כלפי השני והוא מסדיר למעשה חיי זוגיות תקינים והוגנים.

ניתן ללמוד זאת גם מהתרת הכתובה בעת גירושין. האישה מקבלת את דמי כתובתה רק במקרה שהיא לא רוצה בגירושין. במקרה בו האישה רוצה בגירושין (בין אם רק היא רוצה ובין אם שני בני הזוג רוצים בגירושין) - היא לא מקבלת את דמי כתובתה, שכן היא אינה חפצה באותו "חוזה" ורוצה בביטולו. רק במקרה בו הבעל מפר חד-צדדית את החוזה, עליו לתת לאישה את "דמי הביטול" הנקובים בכתובה - בחוזה - עליו הסכימו כשנישאו.

יש גם להבין ולדרוש במושג ה"קניין" ביהדות ובפירושי חז"ל. קניין הוא פעולה הדדית - הוא אינו מבטא את סוג הבעלות הנוצרת, אלא את טיב ההתקשרות - המבוססת על הסכמה. נתינת הכסף מצד אחד וקבלתו מצד שני - שניהם מבטאים הסכמה. בעניין החתונה: החתן נותן כסף ובכך מביע את הסכמתו לנישואין, והכלה מקבלת אותו ובכך מביעה את הסכמתה לנישואין(4). למעשה, ה"קניין" הזה יכול גם להיעשות בדרך של "ביאה" - ובה הסכמת שני בני הזוג מקובלת גם ללא מעשה קניין שנראה כמו רכישה.

וניתן להמשיך לשאול: אבל לאורך הדורות ניתנו מנהגים ומאמרים המדברים על קניין. בשידוכים האישה היא בכלל לא חלק מהדיון על עתידה. כיצד ניתן לומר שיש פה מעשה שוויוני?

מאמרים שונים עם מסקנות שונות ומנהגים שונים נכתבו לאורך הדורות. כל מאמר שנכתב ודאי קשור למעמדה של האישה בתקופה בה נכתב. בתקופות בהן מעמד האישה היה נמוך - לא ביהדות אלא בחברה הכללית, היהודית והכללית - וודאי ההנהגות היו בהתאם. בתקופות בהן מעמד האישה היה שווה לגברים - ההנהגות בהתאם - הרי ברור שבימינו אף אחד לא ישא אישה ללא רצונה. בימים בהם מעמד האישה היה נחות, והאישה הייתה נתונה למרות בעלה - לא בגלל מצווה דתית אלא כנורמה חברתית כללית - וודאי שגם ההרגלים לגבי הנישואין היו אחרים. אין לכך קשר ליהדות.

עדיין חושבים שהתורה בעד אפלית נשים?
בואו נעיין בתורה. נלך אחורה בזמן, אבל ממש. אליעזר עבד אברהם נשלח לחפש אישה ליצחק. הסיפור בפרשת חיי-שרה ידוע ומוכר, קורה מה שקורה ורבקה משקה את גמליו וכו', ומגיע אליעזר לבית המשפחה והם "סוגרים עסקה". ושימו לב - כמו שאמרנו - אין עסקה ללא הסכמה:
וַיֹּֽאמְר֖וּ נִקְרָ֣א לַנַּֽעֲרָ֑ה וְנִשְׁאֲלָ֖ה אֶת־פִּֽיהָ: וַיִּקְרְא֤וּ לְרִבְקָה֙ וַיֹּֽאמְר֣וּ אֵלֶ֔יהָ הֲתֵֽלְכִ֖י עִם־הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֑ה וַתֹּ֖אמֶר אֵלֵֽךְ(5):

אם התורה הייתה בעד אפלית נשים, למה לה לתאר אחרת?

הערות

1. מסכת קידושין פרק א, משנה א
2. משניות קהתי, באור משנה א' פרק א קידושין
3. משנה תורה, הלכות אישות, א, ד
4. עסקאות שנעשו בעבר בין החתן לאבי הכלה רלוונטיות רק כאשר הכלה קטינה ועדיין אינה כשירה לקניין כזה, אבל זהו מצב שאינו רלוונטי היום
5. בראשית, פרשת חיי שרה, כד, נז-נח

מקורות

1. צורה ותוכן בקנייני קידושין \ הרב יהודה ברנדס http://www.bmj.org.il/userfiles/akdamot/6/2%20%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94%20%D7%91%D7%A8%D7%A0%D7%93%D7%A1.pdf
2. כי יקח איש אשה - אוניברסיטת בר אילן \ ד"ר ישראל צבי גילת http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/kiteze/gil1.html
3. המקור לקניין כסף - קידושין ד' ע"ב \ אתר תורת ארץ ישראל http://www.yesmalot.co.il/torat-il/mamarim/mtei11.asp
4. קידושין - "ויקיפדיה" https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9F
5. מעמד האישה ביהדות - "ויקיפדיה" https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A2%D7%9E%D7%93_%D7%94%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%94_%D7%91%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA
6. פניני הלכה, הלכה הרב אליעזר מלמד, הלכות נישואין http://ph.yhb.org.il/category/%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%92/03-%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA-%D7%A0%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%99%D7%9F/

האיש קודם לאישה ... והאישה קודמת לאיש

באחד מדפי הפייסבוק הועלתה התמונה הזו של משנה ז' בפרק ג' שמסכת הוריות, וגרמה לצער רב וזעקה גדולה:

הניסוח אכן נראה מפחיד בשלב ראשון, וזה גרם לי לזכות בלימוד משנה.

ובכן, לאחר הלימוד, בואו נשים לב לכמה דברים:

1. ההקשר

המשנה הזאת היא חלק מרצף משניות שמפרט קדימויות שונות - בגלל תפקידים בעם, שכיחויות וכו'.

2. סדרי עדיפויות עקרוניים

אני מניח שסדרי הקדימויות פה הם יותר עקרוניים ולא ספציפים - כלומר ניתנו דוגמאות שאולי הן קיצוניות או מוזרות - כדי להדגיש את העקרונות.

למשל: האיש קודם לאשה "להחיות" - זהו עקרון שבמקרים דומים יועדף מי שחייב ביותר מצוות מהשני. גבר או אישה, כהן או ישראל וכו'.

3. יש פה דו-כיווניות: לעתים הגבר קודם ולעתים האשה

המשנה הזאת נותנת סדרי קדימויות בין גבר לאשה - לעתים הגבר קודם ולעתים האשה. בפירוש תוכלו לקרא בדיוק את סיבת ההעדפה בכל מקרה.

4. לגבי הסיפא, שנראית במבט ראשון הגרועה ביותר - "בזמן ששניהן עומדין בקלקלה וכו'"

זהו המשך המשפט שמפרט לגבי השבי, ולא תחילת משפט חדש. ההסבר הוא שאם יש חשש לאונס של הגבר או האישה בשבי, הביזוי של הגבר יהיה גדול יותר אם גבר יאנוס אותו, ולכן שחרורו קודם.

לכן, נראה לי שיש להניח, לפי סעיף 2, שאם אישה היא זו שתאנוס את השבוי\ה - יש להקדים את שחרור האשה לפי אותו עקרון.

איך לקרא את התורה? - כי תהיינה לאיש שתי נשים (פרשת כי תצא)

"כי תהיינה לאיש שתי נשים, האחת אהובה והאחת שנואה, וילדו לו בנים, האהובה והשנואה, והיה הבן הבכור לשניאה" (דברים כא, טו).
קצת מוזר הציווי הזה. כבר שנחשפתי אליו כילד תמים היה לי משהו מוזר - למה ישר שנואה ואהובה? למה התורה מתחילה את העיסוק בנושא שתי נשים בנימה שלילית? ואולי נשאל בתמימות: האם אין מצב שיש לאדם שתי נשים והוא מסתדר איתם?
גם בספרי מובא ש"מגיד שסופו להיות שונא אותה ואוהב אחרת", ומשם הדרך לקנאה, סכסוכי ירושה ויש המפרשים שאפילו המקרה של בן סורר ומורה.
בקיצור, אין הרבה אופטימיות לגבי העסק הזה….

דבר מוזר נוסף בעניין הזה הוא שבהמשך ההיסטוריה בא חרם דרבנו גרשום וביטל למעשה את כל העניין - ומאז אנחנו נוהגים שלא יישא אדם יותר מאישה אחת.
ויש פה משהו תמוה - הרי כלל ידוע הוא שאין לחכמים סמכות לאסור דבר שהותר במפורש בתורה - אז כיצד יכול היה רבנו גרשום לאסור נשיאת שתי נשים - דבר שמנוגד להיתר מפורש בתורה, ואיך נתקבלה תקנתו בישראל בצורה גורפת כ"כ?

אלא, שמסתבר שצריך לדעת כיצד לקרא את הכתוב בתנ"ך וממנו להבין מה הייתה הכוונה המקורית. 
מתוך ההקשר שבו נאמר בתורה שמותר לשאת שתי נשים אפשר להבין שהדבר אינו רצוי. אם התורה ישר התחילה בתיאור מקרה של "אחת שנואה ואחת אהובה", בלי ציון בכלל של המקרה בו שתיהן אהובות, אז כנראה שהתורה לא באמת מחבבת את העניין, אלא ההיתר לישא שתי נשים הוא בדיעבד - אם יקרה מצב כזה - כך וכך התורה מורה לך לנהוג.
לכן, כשהסתלק ההכרח, והנורמה החברתית יצאה נגד זה - ניתן וצריך "לבטל"  במרכאות את העניין, ולהחליט שאין לשאת שתי נשים.

ניתן להגביל את הדבר לחוקי מדינות - בג"ץ מורשה ואפילו מחוייב לתת פרשנות לחוק עפ"י "רוח החוק". כך גם חכמים מורשים ומחוייבים לתת לנו את "רוח התורה".

דוגמא מעניינת נוספת היא "לא תבשל גדי בחלב אמו":
ידועות הבדיחות על כך שהתורה ציוותה לא לבשל בן ואמא ביחד, והיהודים החוכמולוגים פירשו פרשנויות מפה ועד להודעה חדשה וגזרו על עצמם איסורים ללא סוף.
אלא שגם פה צריך להבין את רוח החוק: בישול בשר בחלב אינו נתעב מצד עצמו, אלא אסור בגלל תחושת האכזריות שהוא מעורר – בישול הוולד בחלב אמו שנועד להזין אותו. ובגלל הרצון לעדן את תחושותינו המוסריות - הורחב הורחב לכל בשר ולכל חלב.

אז כמובן שהדבר לא נעשה בצורה שרירותית, אבל בהחלט יש כללים בהם ניתן לשנות את הנאמר בתורה, לקולא או לחומרה, ולהתאים את חיי היומיום לרוח התורה.


מקורות
1. את הרעיון הכללי למדתי מתוך: עליית מעמד האישה בהלכה \ הרב אליעזר מלמד 
http://revivim.yhb.org.il/2013/12/26/%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%9E%D7%A2%D7%9E%D7%93-%D7%94%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%94-%D7%91%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94/

2. את הדוגמא של "לא תבשל גדי בחלב אמו" הסקתי מתוך: בגנות האידיאולוגיה \ חיים נבון
http://musaf-shabbat.com/2012/04/19/%D7%91%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%99%D7%93%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%91%D7%95%D7%9F/

שלא עשני אישה

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה:

ונשים אומרות: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ:

ברכה זו, שהיא אחת מברכות השחר הנאמרות כל בוקר בתפילה, היא ללא ספק אחת מאלו שגורמות לנו לנוע בחוסר נוחות בזמן אמירתה. האם באמת ההלכה רואה באישה יצור נחות עד כדי כך שיש לברך ״שלא עשני אישה״? וגם אם כן, למה להכריז על כך בכזאת פומביות?

מאמר זה לא בא לנסות לתרץ, אלא להבין מה הייתה הכוונה בברכה הזו, מה משמעותה בימינו ולמה להמשיך ולברך אותה כל בקר.

בתקופות קדומות, "שלא עשני אישה" אכן היה מתאים
לפני הכל, חשוב להבין שכל דעה או דבר שנאמר או נכתב ע"י מישהו - מושפע מרוח התקופה ומנורמות חברתיות ואחרות שקיימות באותו זמן. השפעות אלו חלות גם על אנשים חכמים, כדוגמת אלו שניסחו עבורנו את התפילה. גם נוסח ברכות השחר הושפע מרוח התקופה בה נכתב. סביר להניח שאם ברכות השחר היו מנוסחות היום, הברכה הזאת לא הייתה נכנסת לסידור, ואם כן - ודאי הנוסח היה אחר. (אגב, כנראה שזה נכון גם לגבי ״שלא עשני גוי״, שוודאי הייתה מנוסחת היום בצורה עדינה יותר.)
את נוסח הברכות לומדים בגמרא, במסכת ברכות. בתקופה ההיא, אכן כל גבר היה מבסוט שהוא לא נעשה אישה... מעבר ל״צרות״ האובייקטיביות שנשים סובלות מהן - המחזור החודשי, ההריון והלידה, וכו' - מעמדן של הנשים אז היה נמוך ביותר גם חברתית. הן שירתו את הגברים ובמקומות רבים נאסרו עליהן דברים שהיום לא היינו חושבים עליהם, כמו לדוגמא לצאת מהבית (!).

אבל, להבנתי, לא זה ההסבר הרישמי לברכה. ישנם הסברים אחרים וננסה לבחון אותם.

נשים חייבות בפחות מצוות, והגברים מודים על כך

הסבר ידוע הוא שהברכה "שלא עשני אישה" כוונתה לכך שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא, והגברים אומרים לה' שהם אינם מתלוננים על כך שהם חייבים ביותר מצוות, אלא אדרבא - שמחים ומברכים על כך. 

כן, זה נשמע תירוץ קצת מצוץ מהאצבע. האם העניין הזה הוא עד כדי כך קריטי שהוא שווה ברכה כזאת חריפה? ומה נגיד על גבר שלא מקפיד, למשל, על ציצית, אבל מודה לאלוהים שזיכה אותו ביותר מצוות מהאישה?

אבל, סדר הברכות, שיוצר את ההקשר של הברכה לאחר שתי הברכות שלפניה, מראה שיש הגיון בהסבר הזה:

1. ברוך שלא עשני גוי - שפטור מכל המצוות.
2. ברוך שלא עשני עבד - שחייב קצת מצוות.
3. ברוך שלא עשני אישה - שחייבת בכל המצוות חוץ ממצוות עשה שהזמן גרמן.

ויפה גם פירושו של הרש"ר הירש בעניין: (ההדגשות שלי) 

"ברוך  שלא עשני גוי, עבד ואשה. הברכות הללו אינן ברכות הודיה שד' לא עשנו גוי, עבד ואשה. הברכה מעוררת אותנו לבחון תפקידנו, שד' הטיל עלינו בזה שעשנו איש יהודי משוחרר, ושנבטיח הבטחה חגיגית, שנעשה כדי לצאת חובת תפקידנו. אתה, גבר יהודי בן חורין, האם עשית את המוטל עליך? במה שונה אתה מהגוי? מהעבד? מהאישה? האם העובדה שאתה מחויב ביותר מצוות אכן גרמה לך לקיימן?"

כלומר, לא ברכה במובן הקלאסי, אלא ברכה שהיא גם בדיקה, ובוודאי שלא ברכה על דרך השלילה. זאת לא הודיה על כך שאיננו גוי, עבד או אשה, אלא קריאה לבדיקה - האם העובדה שאתה מחויב ביותר מצוות אכן גרמה לך לקיימן?

ויש גם כאלו שיסבירו שאישה פטורה ממצוות אלו וכן מלימוד תורה כי היא מושלמת ומתוקנת יותר מהגבר, ויש לה קרבה לקב"ה יותר מהגבר גם ללא המצוות האלה, ולעומתה הגבר צריך את המצוות ואת לימוד התורה על מנת להתקרב לקב"ה. ולכן היא אומרת 'ברוך שעשני כרצונו' - שהיא לא צריכה את זה כי היא מתוקנת יותר מהגבר. האמת שאני באופן אישי פחות מתחבר להסברים האלו. לא בגלל זלזול בנשים, אלא כי זה ממש נשמע כמו תירוץ שמישהו תפר כדי להצדיק משהו שהוא לא ממש בטוח לגביו...

לגבי הסיבה למה נשים חייבות בפחות מצוות והאם זאת גם אפליה - לא אדון על כך פה. אולי אדון על כך אחרי שהנשים תילחמנה על קיום כל המצוות האלו כמו הגברים... ;-)

האם היום באמת יש שוויון?

או שאנסח זאת אחרת - כמה גברים היו מעדיפים להיות אישה?

כמובן שאין הכוונה שגבר כבן אדם הוא נעלה מעל האישה, ברור שלא. השאלה היא לגבי העטיפה. בתור גברים, יש לנו כמה "בונוסים"...

ראשית, ישנם ההבדלים ביולוגיים. אחרי שנולד בני כל חברי הגברים אמרו לי בחיוך: ״הכי חשוב שהיא תניק, ככה אתה תישן בלילה...״. האישה סובלת בשביל להביא ילד לעולם: בחילות, הקאות, שינויים בגוף ובנפש, הלידה הכואבת והמסוכנת, ההנקה. סביר גם שכל אישה הייתה מוותרת על המחזור החודשי ומה שמסביבו.

ובנוסף, עם כל הכבוד לקידמה, הנשים עדיין סובלות מדעות קדומות ומנהגים ישנים. אחוז הנשים שמספרות שעברו איזושהי הטרדה מינית גבוה ביותר. כנראה גם שלא תשמעו גבר מבקש מאישה ללוות אותו כי הוא מפחד, אלא המצב הוא הפוך, מסיבות שונות. מלבוש יפה של אישה מצופה שיכלול מחשוף. ולמה ספורטאים רצים עם מכנס וגופיה וספורטאיות עם תחתון וחזיה? ובואו נמשיך ונבחן בכנות: האם תחרות מלכת היופי, בו נמדדות נשים ונערות לפי צורת הביקיני על הגוף החשוף שלהן, היא מוסד שמפאר ומכבד נשים? ולמה במשחקי כדורסל צריכות לשעשע את הקהל רקדניות חצי עירומות? ויש גם את הצד הקיצוני השני - האם כיסוי הנשים במגזרים חרדיים קיצוניים נועד כדי להאדיר את הנשים?

שולפת ציפורניים - https://www.facebook.com/sholefet

אגב, אם נחזור קצת אחורה בהיסטוריה, לא יותר מדי - 40-50 שנה, מצב הנשים לא היה טוב כמו בימינו, והאמת שלא היה רחוק כ"כ ממצבן בימי הביניים. למשל, לא בכל המדינות הדמוקרטיות המתקדמות נשים יכלו להצביע בבחירות בשנות ה-70 - לפני פחות מחמישים שנה!

אין ספק שמצב ומעמד הנשים השתפר בשנים האחרונות, וכמו שרשמנו כבר - היום לא הייתה נכתבת הברכה ״שלא עשני אישה״. אבל עדיין, אובייקטיבית, אי אפשר לטעון ש״שלא עשני אישה״ אינו תקף מבחינת הגבר בימינו. וקשה לדרוש לשנות את נוסח הברכה כאשר המצב היום עדיין סובל מבעיות ביחס לנשים, כמו שתארנו. יחסית להיסטוריה מאז הותקנה הברכה הזאת, אנחנו עדיין בתחילת העידן החדש מבחינת מעמד הנשים.

סיכום

לסיכום, אם להיות כנים (וכנות) - אפשר וצריך, במיוחד מי שהנשים ומעמדן חשובים לו, להודות על האמת ש"שלא עשני אישה" עדיין רלוונטי במובנים מסויימים - וע"י כך לפעול לשינוי. אולי הברכה הזאת כל בוקר תהווה תזכורת עבורנו, ותזכיר לנו כמה דברים שנח לנו לשכח.

הלוואי ונגיע ליום בו היחס יהיה שווה באמת, ואז נוכל לבקש לבדוק את האפשרויות לשינוי הברכה. לדעתי ולצערי, אנחנו עדיין לא שם.