חוק הגיוס ועולם התורה




 הגמרא בחגיגה (חגיגה ה ב) מביאה את הפסוק מירמיהו: "ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה'" (ירמיהו יג יז.).

אמר ר' אלעזר שלש דמעות הללו למה? אחת על מקדש ראשון ואחת על מקדש שני ואחת על ישראל שגלו ממקומן ואיכא דאמרי אחת על ביטול תורה.

ושואלת מייד הגמרא: בשלמא למאן דאמר על ישראל שגלו היינו דכתיב "כי נשבה עדר ה'" אלא למאן דאמר על ביטול תורה מאי כי נשבה עדר ה'?

ועונה: כיון שגלו ישראל ממקומן אין לך ביטול תורה גדול מזה.


לאורך כל הדורות תהו רבים מה הוא ביטול התורה בגלות? הרי רוב התורה שבעל פה נוצרה בגלות, בוודאי אי אפשר להגיד "ביטול תורה" על האמוראים, על רש"י, הרמב"ם, הרמב"ן, הגר"א, הרבי מלובאוויטש ועוד רבנים גדולים וחשובים.

אז האם באמת אין לי ביטול תורה גדול מהגלות?


והתשובה הידועה והנכונה היא שקיום תורה בגלות אפשרי רק בצורה חלקית ורק ליחיד, אבל קיום תורה בצורה מלאה - אישית ובוודאי ציבורית ולאומית - אפשרי רק בארץ ישראל.

מי שחי חיי גלות לא יכול לקיים את המצוות התלויות בארץ, ולא יכול לקיים את מצוות הגאולה הלאומיות - הקמת מדינה, מצוות ישוב הארץ, הגנה על ארץ ישראל ועם ישראל - ועוד. 

(אגב, יש כאלו שחיים חיי גלות בחו"ל, ויש כאלו שחיים חיי גלות פה בארץ ישראל.)


והנה ישנם אנשים היום, כ-80 שנים אחרי שסופסוף עם ישראל ניגב דמעה אחת לה' - שרוצים לבטל את הכל!

עם ישראל נלחם כבר מעל שנה מלחמת מצווה, פיקוח נפש כפשוטו - ויש כאלו שמסרבים לקחת חלק! יותר מכך, יש כאלו, כולל אחד שקורא לעצמו רב ראשי, שאף קוראים להילחם בחובה (בזכות!) להתגייס ואף קוראים לרדת מהארץ. חמור מזאת - הם עושים זאת בשם התורה!

איך אפשר בשם התורה להתעלם מהצלת נפשות? איך אפשר בשם התורה לעמוד על דם רעך? איך אפשר בשם התורה לקרוא לירידה מהארץ?

איך אפשר בשם התורה לבקש להוריד שוב את דמעת ביטול התורה להקב"ה?


איך אפשר להסתכל בעיניים לאנשים שנפצעו, לאנשים שחווים פוסט טראומה, לאנשים שהמשפחות שלהם נקרעות - ולהגיד "הכל סבבה, תמשיכו בלעדנו"? ועוד בשם התורה???


הגיע הזמן לחישוב מסלול מחדש. כנראה שאלו שמשום מה מקובל לחשוב שמייצגים את "עולם התורה" לא מייצגים את תורת ישראל (לא אלו עם כיפה שחורה ולא אלו עם כיפה סרוגה). כי תורת ישראל לא עומדת על דם רעך. כי תורת ישראל לא מבטלת את התורה.


הפגנות על חוק הגיוס בשם עולם התורה צריכות לדרוש דבר אחד: גייסו אותנו כולם - עכשיו!

איך להיכנס לחגי תשרי תשפ"ה?




רבים תוהים איך יחגגו את שמחת תורה השנה, שנה אחרי אסון ה-7.10 בשמחת תורה תשפ"ד.

אני מודה שעוד לא הגעתי לחשוב על זה. כשבראש שלי עדיין התמונות של הסוכות בכפר עזה שעומדות על תילן עוד משנה שעברה, אני אפילו עוד לא יודע איך להיכנס לראש השנה.



וככל שאני יותר מנסה לדמיין איך יראו השנה החגים, אני פשוט לא יודע. בד"כ אני מאלו שלא נותנים לחוסר ידיעה להיות פתרון, אבל לפעמים כנראה שזה דווקא כן. אז החלטתי שעם אי הידיעה הזאת אכנס לשנה החדשה.


נזכיר בתפילותנו את עקידת יצחק. אברהם אבינו נכנס לאירוע הזה בחוסר ידיעה מוחלט. חוסר ידיעה כיצד הבטחותיו המפורשות של הקב"ה מסתדרות עם הקרבתו של אותו יצחק שדרכו הבטחות אלה אמורות להתגשם. חוסר ידיעה כיצד האלוקים הטוב שהוא גילה מורה לו על רצח בנו.

אלא שאברהם מבין שהוא לא מבין. לכן הוא גם לא מדבר בדרך להר המוריה ולא מסביר לעבדיו או ליצחק כלום - כי הוא באמת לא יודע. אברהם יוצא אל הניסיון הזה באמונה שיש לעשות את דבר ה', והוא יודע - גם אם הוא לא מבין - שמעשה זה לא יסתור את דברי ה' האחרים שהצו הזה לכאורה סותר. כיצד זה יקרה הוא לא יודע. אבל הוא יודע ומאמין - וזאת אמונתו הגדולה שאותה נזכיר בתפילה.

בסוף, כידוע, הסתדרו הדברים ואברהם עמד בניסיון בלי להקריב את בנו ובלי סתירות שיערערו את אמונתו. בלי לדעת, אבל עם אמונה ותמימות, עמד אברהם בניסיון הקשה מכל.


אחד אחר שלא ידע היה איוב. אותו צדיק שחטף כל מכה אפשרית ולמרות שכל חבריו היו בטוחים שהוא חטא (הם לא ידעו "לא לדעת" - הם "ידעו" לתת פרשנות) הוא לא ידע למה הקב"ה מביא עליו את כל הצרות, ועד כדי כך היה בטוח בחפותו שדרש עימות ישיר עם אלוקים, שהסכים.

אלא, שעיקר דבריו של הקב"ה לא היו מענה ישיר לטענות של איוב, אלא משהו אחר לגמרי: "אֵיפֹה הָיִיתָ, בְּיָסְדִי אָרֶץ; הַגֵּד, אִם יָדַעְתָּ בִינָה.", והשאלה המופנית לאיוב היא האם הוא היה שם כשאלוקים ברא, יצר וניהל את כל העניינים בעולם באלפי שנותיו? האם הוא יכול לעשות זאת בעצמו? האם הוא יודע את כל זה?

ואיוב לא עונה, אבל מבין את דברי הקב"ה: "יָדַעְתִּי כִּי כֹל תּוּכָל; וְלֹא יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה. … לָכֵן הִגַּדְתִּי, וְלֹא אָבִין; נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי, וְלֹא אֵדָע".

גם איוב מבין, גם אם לאט יותר מאברהם אבינו, שלפעמים אי אפשר להבין.


דוגמא לאחד שלא הבין שאי אפשר תמיד להבין הוא יונה הנביא, שניסה לברוח ולכפות את מה שנראה לו הגיוני - גם על אלוקים! עד שבסוף עשה את מה שהתבקש - הוא עשה בלגאן גדול הן לעצמו והן לסביבתו.


וכך גם ברמה הלאומית. הרמב"ם מסביר בענייני המשיח והגאולה ש"כל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו". מה עושים? "אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו". מה לא עושים? ״לֹא יִתְעַסֵּק אָדָם בְּדִבְרֵי הַהַגָּדוֹת. וְלֹא יַאֲרִיךְ בַּמִּדְרָשׁוֹת ... וְכֵן לֹא יְחַשֵּׁב הַקִּצִּין".


ואכן, לפני כ-80 שנים, מי שהניעו את ה"אתחלתא דגאולה" של מדינת ישראל היו אנשים שלא ידעו מה יהיה הפתרון, לא ידעו איך תראה המדינה שתקום - אבל הלכו בתמימות אחרי הלב לארץ ישראל. לעומתם הרבה אנשים ש״ידעו״ קפאו במקומם וחיכו שהכל יסתדר לפי החישוב שלהם.

ולפני כשנה המון אנשים לא "האריכו במדרשות" והלכו אחרי הלב והנשמה. הם לא ידעו בדיוק מה קורה בדרום, לא ידעו מה יקרה להם ולמשפחתם, לא ידעו אם יישלחו להילחם בעזה, לבנון או כל מקום אחר, ולא ידעו לכמה זמן - אבל הלכו. מילואימניקים, מתנדבים, המון אנשים טובים. בד"כ אלו לא היו אלה שיודעים הכל בטוויטר - אלא אנשים שפשוט קמו ועשו מעשים - שהצילו את המדינה. 

באופן אישי, הייתי רוצה שמתוך אלו יקומו המנהיגים הבאים שלנו.


*

אנחנו אחרי שנים רבות בהן כולנו ידענו בבטחון מוגזם מדי למה הכל קרה, וכולם היו צודקים וכולם ידעו להאשים את כולם חוץ מאת עצמם בהכל - למה יש פיגועים, למה הכלכלה תקועה, למה המשיח לא בא, מי בוגד, מי אשם ומי מפריע למדינה להתקדם. אפילו למה חנן בן ארי מתגרש אין אחד שלא יודע.

ואנחנו אחרי שנה של מלחמה קשה, שנה שגם בסופה יש לנו יותר מדי חטופים, הרוגים ופצועים בגוף ובנפש.


ולכן, ערב ראש השנה הזה, כשהמכה הגדולה שחטפנו באותו יום ארור עדיין מהדהדת - באמת שאפשר - ואפילו כדאי - לא להבין ולא לדעת.


השנה, יותר מתמיד, עניין התשובה צריך להיות חזק אצל כל אחד מאיתנו. ראוי לנו - לכל אחד - וזה מה שאני אנסה לעשות - להתעמק בכל "על חטא" שנכה בחזה, ובעיקר באלו שאנחנו לא ממש מבינים. על כל אחד מאיתנו להקפיד שהפעם את ההכאה על "חטא שחטאנו" יעשה על החזה והלב שלו, ולא על חזהו של חברו.


אולי כשנבוא בתמימות ובצניעות ובידיעה שאת הרוב אנחנו באמת לא יודעים - אולי בסוף נבין.


שנה טובה.