קריעת ים סוף "בשידור ישיר"

בחנוכה בשנה שעברה, במקום שעבדתי, ביקשו מבחור חרדי להגיד משהו בהרמת הכוסית לכבוד החג. הוא דיבר על הניסים והנפלאות שנעשו לאבותינו בחנוכה וחתם במשפט "ויהי רצון שנזכה שיחזרו הניסים גם בתקופתינו". מפאת כבודו התאפקתי לא לענות לו, למרות שלדעתי להגיד שבימינו אנחנו לא זוכים לניסים היא כפירה ממש. מאות טילים שנופלים פה גורמים לאפס הרוגים, אויבים רבים שמקיפים אותנו ומתים להשמיד אותנו ואנחנו יכולים להם, נצחונות מזהירים בכל מלחמות ישראל, הקמת מדינה באזור עוין וההצלחות הרבות שלה - ועוד הישגים לא נתפסים ולא טבעיים - והבחור לא מוצא ניסים…

כשאני קורא את התנ"ך אני בדיוק חושב על הדבר הזה. איך זה היה באמת? אנחנו קוראים על ניסים, ומתואר שהקב"ה עשה אותם. אין לי ספק שהקב"ה עשה את אותם הניסים, אבל זה מעניין איך כל זה היה נראה בעיניים של אלו שהיו שם.

קריעת ים סוף אותה קרואים בפרשת בשלח היא דוגמא קלאסית. מה ראו ומה הרגישו בני ישראל כשעברו בים? איך הם ניתחו את הסיטואציה בזמן ולאחר האירוע? מה היו "כותרות העיתונים" בבוקר למחרת?

אז מה היה שם בים סוף? 

בואו נחזור בזמן, לבני ישראל, שרק יצאו ממצרים וכעת הם מול ים סוף, לא מבינים מה הנתיב. לפתע, מאחוריהם, צבא מצרים דוהר לעברם. תחושת פאניקה אדירה. הכל מתבלבל: בשביל מה הקב"ה הוציא אותנו ממצרים? בשביל מה כל המכות שכתשו את ארץ מצרים - בשביל למות בים סוף? או שבכלל הכל הייתה אשליה אחת גדלה והנה נגמר והם חוזרים למציאות - לעבדות במצרים.

ואז פתאום … 

פתאום מתחילה רוח מדברית חמה ויבשה מהמזרח, רוח חזקה ולא שגרתית. סערה שכזאת. המים מתחילים לזוז בצורה מוזרה, גלים מוזרים. לפתע מתגלה במה שהיה נראה הים איזשהו נתיב. אין הרבה מה לעשות, אז נכנסים... אחרי בני ישראל נכנסים גם המצרים, אבל הרוחות לא לטובתם. יש שיגידו עניין של מזל. כשאנחנו מבינים שהמצרים טבעו, החזאים מנסים להסביר שכבר אלפי שנים לא היה מצב מטאורולוגי שכזה.

לא המצאתי את התיאור הזה בשביל שיהיה מעניין. יש חוקרים - לא יהודים ולא שומרי הדת היהודית - שזה ההסבר שלהם למה שקרה שם. אגב, ככה גם לכל מכות מצרים - שמוסברות שתופעות לוואי של התפרצות הר געש שארעה בזמן בהיסטוריה בו ארעו האירועים של יציאת מצרים: מים אדומים, שמים חשוכים מתמיד, מחלות וארבה וצפרדעים שנמלטים מאזור הסכנה ומגיעים למצרים.

דרכו של אלוקים להביא ניסים היא דרך הטבע, בדרך נסתרת. ספר החינוך (מצווה קלב) מסביר את זה היטב: "ידוע הדבר בינינו ואצל כל חכם, כי נסים גדולים אשר יעשה האל אל בני אדם בטובו הגדול, לעולם יעשה דרך סתר, ונראים העניינים נעשים קצת כאלו הם בדרכי הטבע ממש או בקרוב לטבע, כי גם בנס קריעת ים סוף שהיה נס מפורסם כתוב שם (שמות יד כא) ויולך ה’ את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים. והמשכילים יבינו כי עניין סתר זה למעלת האדון ושפלות המקבל".

כמו בעל ספר החינוך, גם אלברט איינשטיין אמר פעם ש"צירוף מקרים היא הדרך של אלוהים להישאר אנונימי".

אז חנוכה כבר היה ועוד חודש פורים - ומגילת "הסתר הפנים" - ששם ה' לא מופיע בה וחז"ל מסבירים שזה מסר עיקרי במגילה: שהניסים של הקב"ה קורים אבל ללא הודעה מנביא או ממנהיג מקביל למשה רבינו.

ואנחנו צריכים לנסות למצוא את הניסים שלנו בטבע, ומדי פעם להגיד עליהם תודה. כמו מרדכי ואסתר בפורים, וכמו אבותינו ששרו שירה אחרי קריעת ים סוף - וגם אמותינו למרות שמדובר ב"שירת נשים" ;)

עבדות בתורה

מייד לאחר קבלת התורה במעמד הר סיני, התורה מתחילה לפרט את הדינים והמשפטים. מעבר עוצמתי ורב משמעות (שרבות דובר ונכתב עליו ולא ארחיב פה) מהמעמד הגדול והייחודי - לדינים של היום-יום.
והנושא הראשון - דיני עבדים.
ובהחלט ראוי לדון בתחילה בדיני העסקת עובדים, אבל מתמיה: מדוע עבדות? למה התורה עוסקת בדינים של מוסד לא ראוי שכזה? האם אי אפשר לדבר על דיני העסקה ׳מתורבתים׳ יותר?
וידועות הטענות נגד היהדות על כך שאם יהיה משפט עברי - נחזור לתקופת עבדים, כמו לפני מאות ואלפי שנים, מה שהופך את התמיהה לגדולה יותר.

התשובה ״ככה היה פעם אז התורה רשמה כך״ אינה מקובלת - שכן תורתנו תורת חיים היא, ולא מכוונת לתקופה מסוימת אלא לכל תקופה ולכל זמן.
כמו שהתורה לא קיבלה פסלים כאלילים וכמו שהתורה נתנה את השבת הרבה לפני שהעולם הבין את החשיבות ביום מנוחה שבועי - ככה היה ניתן לצפות שיהיה לגבי העסקת עובדים - זכויות עובדים ולא עבדים ואדונים.

אם כן: למה באמת עבדות?

אבקש לענות על זה יחד עם עוד מקרים דומים, ומהם ללמוד איך צריך לקרוא ולהבין את התורה.

כמו על עבדות, גם בעניין ״כי תצא למלחמה וראית אשה יפת תואר״ ידועות הטענות נגד התורה על ההיתר לכאורה לאנוס גויות בעת מלחמה. כמעט הודח רב צבאי ראשי על חצי ציטוט בהקשר הזה.
מקרה נוסף שאולי קצת פחות ״אלים״ הוא חתונה עם יותר מאישה אחת. כידוע, התורה מתירה ועוסקת במצב של גבר הנשוי לשתי נשים, דבר שלא מקובל בימינו ואף לא היה מקובל על חלק מהרבנים כבר לפני שנים רבות, עד כדי כך שמתישהו בהיסטוריה בא רבינו גרשום ואסר את העניין.

מדוע התורה עוסקת במצבים ובדברים לא ראויים - גם כאשר מבחינתה הם גם לא בסדר?
ואיך זה מסתדר עם ההגדרה שלנו לתורה כ״תורת חיים״? הרי הדוגמאות שהוזכרו אינם מסתדרים עם המודרנה והמוסר של ימינו, איך קרה שהתורה ״נשארה מאחור״ לכאורה?

כשהייתי ילד וציטטתי לאבי דברים מהעיתון, הוא הסביר לי שצריך לדעת איך לקרוא עיתון כדי להבין את כוונת המשורר.
גם את דברי התורה אנו צריכים לדעת איך לקרוא, ללמוד ולהבין.
כשנעשה זאת, נבין שדווקא מעצם היותה של התורה ״תורת נצח״ היא צריכה להגיע ולגעת במצבים כאלו.

התורה נותנת הנחיות, ומשתמשת לפעמים בדוגמאות ומקרים ספציפיים, ומהם צריך לצאת וללמוד לגבי מצבים אחרים במציאויות אחרות.
דיני נזיקין נלמדים ע״י שור - שנגח, שהזיק, שהרג - וברור שהם לא מכוונים רק לשור, אלא מזה נשליך גם לחמור, לסוס, לרכב וכו׳. כמו שאומר הרמב״ם בתחילת ספר נזיקין: ״״כי יגוף שור איש את שור רעהו״ - אחד השור ואחד שאר בהמה ועוף, לא דיבר הכתוב בשור אלא בהווה״ - 'בהווה' - במציאות הרווחת והמצויה.

ויותר מכך - לימוד חוקים נדרש לעתים גם ללימוד מצבי קיצון, אשר מהם לומדים את דקדוקי המצווה הפרטניים ביותר, ומהם מדגישים את הנקודות החשובות והעקרונות - אותם ניישם בכל סיטואציה.
התורה לא רוצה שיאנסו נשים במלחמות. אבל התורה מבינה שחייל במלחמה - בעיקר בתקופות קדומות - עלול להגיע למצבים לא רצויים. וכאשר אדם מתדרדר למצבים נחותים כאלו - גם שם התורה נמצאת - ״כי תצא למלחמה וראית אשה יפת תואר״, ומדריכה אותו כיצד לנהוג, תוך כדי השתתת ״רוח החוק״ שלה גם במצב הרע הנתון, וניסיון למנוע ממנו את הפעולה. את יחסה - השלילי! - של התורה לעניין ניתן ללמוד בבירור מסיום הדברים: ״לֹֽא־תִתְעַמֵּ֣ר בָּ֔הּ תַּ֖חַת אֲשֶׁ֥ר עִנִּיתָֽהּ:״.
התורה גם נגד מוסד המלוכה, וגם בזמן אמת שמואל הנביא ניסה להניע את העם מבקשתם למלך, אולם למרות זאת התורה עדיין נותנת הוראות כיצד על המלך והעם לנהוג במקרה של שלטון כזה.
התורה גם נותנת הוראות לבעל שנשא מספר נשים, למרות שכבר בפתיח התורה מזהירה: ״כי תהיינה לאיש שתי נשים, האחת אהובה והאחת שנואה״ (דברים כא, טו). מי אמר שתהיה אחת שנואה? אלא שהתורה מבהירה שממצב כזה טוב לא יצא. אבל שוב - אם קרה - התורה תהיה שם כדי לתת הנחיות ואת הדרך הטובה ביותר למצב הנתון. אגב - לכן, כשהסתלק ההכרח, והנורמה החברתית יצאה נגד זה - ניתן וצריך היה "לבטל" במרכאות את העניין, ולהחליט שאין לשאת שתי נשים - ואת זה עשה רבינו גרשום.

ונחזור לעבדות:
כל עובד זכאי לחירות ולאפשרות להשתחרר ממעסיקו.
ברור שעובד אשר יש לו חוזה חתום המפרט את דרכי ההתקשרות וההתנתקות בינו לבין מעסיקו יכול להגיש מכתב התפטרות ולהשתחרר מההסכם בתוך 30 יום, ללא תלות ברצונו הטוב של המעביד או במגבלות חוקים מסויימים.
עובד הייטק או מנהל בכיר בבנק בוודאי יקבלו פיצויי פרישה.
אין באמת מה ללמוד ממקרים כאלו כלפי סיטואציות אחרות.
התורה רוצה להדגיש שגם לעבד - שנמצא במצב הנמוך ביותר ולכאורה ללא תנאים - יש בעצם תנאים; יש לו הזדמנות לצאת לחופשי, ואפילו עם פיצויי פיטורין: "וכי תשלחנו חפשי מעמך, לא תשלחנו ריקם".
גם מלכים אחרים בהיסטוריה - כדוגמת פרעה או אחשוורוש - הכריזו מדי פעם על שחרור עבדים, אך הם עשו זאת לכבודם - פרעה לכבוד יום הולדתו, אחשוורוש לכבוד הכתרתה של מלכה חדשה - ולא בגלל זכויות אדם. התורה נותנת גבולות העסקה ברורים של שמיטה ויובל, ללא קשר לתנאים סביבתיים המשתנים עם הזמן. ואם עבד זכאי לחופש וזכויות סוציאליות - וודאי שגם כל אדם עובד זכאי לכך.
כללים אלו התורה קבעה והם אינם תלויים ב״שיגעונות״ של המעסיק או של המדינה/השליט, ולא בהלכי רוח בתקופה כזאת או אחרת.

התורה וודאי לא ממליצה להגיע למצב של עבדות, כמו שהיא לא ממליצה לאנוס שבויות ולא ממליצה לשאת שתי נשים.
אבל; בכל מקרה שיהיה - עדיין תורתנו תורת אמת והיא מדריכה כיצד לנהוג בדרך המיטבית ביותר לאותה סיטואציה, ומזה להשליך גם למצבים ה"רגילים" יותר.