ספר ויקרא נקרא גם "ספר הקדושה" וגם "תורת הכהנים", ואכן עיקרו הוא עבודת הכוהנים ובית המקדש.
אולם, משובצים בספר ויקרא גם חלקים המכילים ציוויים מוסריים-כלליים ברוח "קדושים תהיו" - הקשורים לקדושת העם בכלל - בעיקר במעשיו - וכולל ציוויים רבים שהם מוסריים נטו, ללא קשר למקדש.
מתי נכתב\נאמר ספר ויקרא?
יש האומרים שאלו דברי משה שנאמרו מפי הגבורה לפני צאתם למסע הנדודים לארץ ישראל, וקראתי גם לא מזמן דעה האומרת שמי שאספו את תורות הכהנים והעלו אותה על הכתב (שכן גם התורה שבכתב הועברה במשך כמה דורות בע"פ) היא אסכולת כהנים בתקופת בית ראשון, שכתבו אותה בצורת "תורות" - תורה העולה, תורת החטאת וכו' - מעין "הוראות הפעלה" לכהנים בבית המקדש.
לכאורה - אין קשר בין אותה תורת כהנים שהיא עוסקת בציוויי המקדש בלבד וציוויים "דתיים"-יהודים, לבין ציוויים מוסריים - שאת רובם נדע לגזור גם מהמוסר הטבעי שלנו. מה מקומם של אלו בספר ויקרא? ומה ההוא המסר פה שמעביר משה לפני הכניסה לארץ ו\או הכהנים עובדי ה' במקדש האחראים על ספר זה?
המסר פה הוא שקדושה ביהדות איננה רק פולחן וקורבנות, אלא היא באה עם המוסר - ובעיקר המוסר הטבעי. "קדושים תהיו כי קדוש אני". אם אכן הכהנים בתקופת בית ראשון כתבו את תורת הכהנים הזו - אז המסר הזה הוא גם ביקורת חריפה על בני דורם, שחשבו שבית המקדש יגן עליהם מפני החטאים שלהם. אם משה העביר את המסר - הרי זו הנחיה ואזהרה חשובה לפני הכניסה לארץ וניהול החיים בה.
אין טעם לדקדק בקורבנות ללא שמירה על מוסריות טבעית. ולא רק בענייני קורבנות - אין טעם בשמירת הלכה ללא מוסריות. אין טעם להקריב קורבן ככתבו או לשמור את השבת כהלכתה אם לאחר מכן מרמים במסחר, לוקחים שוחד, לא דואגים לחלשים בחברה או לא מקבלים את הגר. עבודת ה' כזו לא מקובלת ולא מתקבלת גם ע"י הקב"ה עצמו.
הקדושה הנתבעת מאיתנו - ובאה לידי ביטוי בספר ויקרא ובמבנהו - אינה נוגעת רק בקדושי עליון, אלא היא "קדושה אנושית-מוסרית" החובקת את החיים כולם, מרום שמיים ועד תחתיות ארץ. וזהו גם המסר של ספר ויקרא.
את המסר הזה זועקים גם הנביאים בתקופת בית ראשון:
עמוס (ח, ה): "מָתַי יַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ (ראש חודש - בו נהגו לשבות ממסחר) וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר וְהַשַּׁבָּת וְנִפְתְּחָה בָּר לְהַקְטִין אֵיפָה וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל וּלְעַוֵּת מֹאזְנֵי מִרְמָה".
ירמיהו (ז, ג-ד): "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וַאֲשַׁכְּנָה אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה. אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם, אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר: הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵמָּה".
וכך גם ישעיהו (למשל בפרק א') ועוד. אין הקורבן שווה דבר ואין השבת שווה מאומה אם לפניהם ואחריהם נוהגים בחוסר מוסריות.
וגם "נביא" מהתקופה שלנו, הראי"ה קוק: (למהלך האידיאות בישראל, אורות):
"הרגש הדתי … הוריד את הגבורה העליונה האידיאלית אשר לנשמת האדם עשר מעלות בשפל. חדל הששון הפנימי, אפסה העצמה הרוחנית העליונה, המשוה את רגלי האדם כאילות, המנצחתו בנגינותיה ושירת עוזה, ויבא סגנון של פרושיות של "מה חובתי ואעשנה" בעבדות קטנה מלאה זועה ורפיון."
ואת המסר הזה ראוי ללמוד, לשנן ולחזור ולשנן - בימינו ובכלל.