במהלך פרשת חקת בני ישראל חונים בקדש, וכמו שקרה כבר בעבר הם צמאים למים ומתלוננים: "וְלָמָ֤ה הֲבֵאתֶם֙ אֶת־קְהַ֣ל יְהֹוָ֔ה אֶל־הַמִּדְבָּ֖ר הַזֶּ֑ה לָמ֣וּת שָׁ֔ם אֲנַ֖חְנוּ וּבְעִירֵֽנוּ?"
בתגובה לתלונתם מצווה הקב"ה למשה ולאהרן להקהיל את העדה ולדבר אל הסלע כדי שיצא ממנו מים. משה מקהיל את העם אך במקום לדבר - מכה בסלע.
המים יוצאים מן הסלע ומשקים את העדה, אך בשל הכאת הסלע נגזר על משה ואהרן שלא להיכנס לארץ המובטחת.
המפרשים הפכו, פירשו ודנו בעניין, וזאת הפכה להיות לאחת הפרשות שזכו למספר הרב ביותר של פרשנויות - מה היה חטאו של משה בפרשת מי המריבה?
רש"י מפרש כפשוטו - שחטאו של משה היה שלא דיבר אל הסלע אלא היכה אותו.
יש המפרשים שהחטא הוא ההכאה שניה, ולא רק פעם אחת.
יש המפרשים שהחטא הוא שמשה עשה זאת בדרך כעס.
הרמב"ם מפרש שחטאו של משה היה בכך שכעס על בני ישראל - וכעס איננו מתאים למנהיג כמשה.
הרמב"ן מפרש שחטאו של משה היה בכך שאמר לבני ישראל: " המן הסלע הזה נוציא לכם מים" - כביכול משה הוא המוציא מים ולא הקב"ה.
האבן עזרא טוען שכעסו של משה רבינו גרם לו לדבר דברים "שלא כהוגן" כלפי העם ('הַמֹּרִּים').
בעל העיקרים מפרש שהחטא היה שלא יזם את העניין, אלא חיכה לציווי של הקב"ה.
יש המפרשים את הפסוק(1) "ויבא משה ואהרן מפני הקהל אל פתח אהל מועד ויפלו על פניהם": "ויבא משה ואהרן מפני הקהל - כדמות בורחים". במקום לעמוד מול העם - להוכיח אותו, לתת לו פתרון או לשמוע אותו - הם העדיפו "להימלט" לאוהל מועד.
ועוד ועוד… עד כדי דקדוק על קוצו של סלע ומיקומם של המים יחסית לסלע.
עד כדי כך שר' שמואל דוד לוצאטו (שד"ל) אמר את מה שאולי היינו חושבים אך לא מעיזים להגיד:
"משה רבנו חטא חטא אחד, והמפרשים העמיסו עליו שלושה עשר חטאים ויותר, כי כל אחד מהם בדה מלבו עוון חדש..."
אני וודאי לא אנסה להוסיף עוד חטא למשה רבינו, אך כן אבקש להבין שתי נקודות, אשר רלוונטיות לכל פירוש של החטא(2) אשר נבחר:
מה בעצם חמור כ"כ בחטא?
העונש - לא להיכנס לארץ ישראל המובטחת - נראה לא פרופורציונאלי. למה עונש חמור כ"כ?
כדי להבין זאת, נלך עם ניתוחו של האברבנאל לפרשת מי המריבה.
האברבנאל מרחיב את היריעה מעבר לסיפור עצמו וטוען(3) "שמשה ואהרון, שניהם נענשו בעבור עוונות שעשו (= עוונות אחרים, א"ג), אם אהרון בעוון העגל, ואם משה בעניין המרגלים...".
כלומר - החטא של מי המריבה הוא לא הסיבה האמיתית לעונש הקשה. והוא גם באמת לא חטא חמור כ"כ. אלא כעת, בפרשת מי המריבה, הקב"ה "מעמיס" על חטא זה את החטאים הקודמים של משה ושל אהרן:
כשמשה שלח את המרגלים הוא הוסיף על דבר ה' משימות וחקירות נוספות עבור המרגלים - החזק הוא הרפה, מעט הוא אם רב, ומה הארץ הטובה אם רעה, וכו' - ודרישות אלו גרמו למעשה למרגלים לחקור ובדיעבד להתנהלות שגרמה לחטא.
לגבי אהרן - חלקו בחטא העגל ידוע - הוא זה שהניע את העם לעשות את העגל - מתוך כוונה "למשוך זמן" עד לחזרת משה.
האמנם העונש אינו על חטא מי המריבה? הרי לכאורה הכתוב פשוט שמשה חטא ונענש כי היכה את הסלע.
אלא שגם משה עצמו גם מתייחס בהזדמנויות שונות לחטא שלו בהקשר המרגלים, ככזה שהביא לאי כניסתו לארץ. לדוגמא, בפרשת דברים: "ַּגַּם בִּי הִתְאַנַּף יְהוָה בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר: "גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם"(4), ובהמשך "וַֽה' הִתְאַנֶּף־בִּ֖י עַל־דִּבְרֵיכֶ֑ם וַיִּשָּׁבַ֗ע לְבִלְתִּ֤י עָבְרִי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן וּלְבִלְתִּי־בֹא֙ אֶל־הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָֽה"(5). יחד עם זאת, בפרשת האזינו חוזר משה לציין את מי המריבה: "אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן"(6).
שאלת אגב - למה אם כך נענו רק עכשיו ולא בשעת החטא?
עונה על כך האברבנל: "ולפי שישראל חטא במזיד, והוא, ע"ה, חטא בשוגג ובכוונה טובה, רצה הש"י לחוס על כבוד משה, ולא תהיה גזרתו בתוך גזרת העם בפרשת שלח לך אנשים. והאריך עליו אפו כמו שהאריך בזה האופן לאהרן על מעשה העגל עד פרשת מי-מריבה המפורשת בחוקת".
שאלת אגב זו - ובעיקר תשובת האברבנל - תעזור לנו להבין מה מיוחד בחטאים אלו של משה ואהרן.
שהרי הם לא חטאו ככל העם - במזיד - בחטאים של פרשת המרגלים ושל חטא העגל.
אלא, שחטאיהם היו "חטאי מנהיגות". הם לא כיוונו לחטוא, יותר מכך - הם ניסו להניע את העם מלחטוא - אבל טעויות בשיקול הדעת הביאו לכישלון של העם כולו.
לכן - לא משנה מה היה חטאם - התוצאה הסופית ומשמעותה הן חשובות לגבי הנושאים את עול הציבור. כאשר מדובר במנהיגים, לא ייתכן שגורלו יהיה שונה מהעדה שאותה הוא מנהיג, גם אם התנהגותו שונה מהתנהגותם. גם אם המנהיג עשה ככל שניתן על מנת להוביל את העם בדרך המלך, גורלו לא יכול להיות שונה מעמו, והחטא הוא חטא ועונש יינתן.
לכן חטאו משה ואהרן, לכן גם לא נענשו יחד עם כל העם ואפילו לא באותה העת.
וכעת, הכתוב מעמעם את חטא מי מריבה, כדי שלא נחשוב שבאמת רק בעטיו של חטא זה משה ואהרן לא נכנסו לארץ.
ולגבי חומרת העונש, נקרא שוב את הפסוק:
"וַיֹּ֣אמֶר ה' אֶל־משֶׁ֣ה וְאֶל־אַֽהֲרֹן֒ יַ֚עַן לֹא־הֶֽאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י לְהַ֨קְדִּישֵׁ֔נִי לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֵ֗ן לֹ֤א תָבִ֨יאוּ֙ אֶת־הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָהֶֽם".
לָכֵ֗ן לֹ֤א תָבִ֨יאוּ֙ אֶת־הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ - העונש בעצם הוא לא אי כניסה לארץ - אלא אי הבאת בנ"י לארץ - לא הם יהיו המנהיגים בכניסה לארץ. העונש הוא מידה כנגד מידה על חטאי ההנהגה הנ"ל של משה ואהרון, ולא על מעשה זה או אחר של בעניין הוצאת המים מן הסלע.
רגע - אז אם כך - האם יכלו משה ואהרן להיכנס לארץ כאזרחים רגילים - מנהיגים לשעבר?
ואכן, מתואר במדרש תנחומא(7), לאחר תחינתו של משה להיכנס לארץ:
"אמר לו (הקב"ה, א"ג): כך עלתה במחשבה וכך מנהגו של עולם. דור דור ודורשיו, דור דור ופרנסיו, דור דור ומנהיגיו. עד עכשיו היה חלקך לשרת, ועכשיו הגיע חלקו של יהושע תלמידך לשרת. אמר לפניו: ריבונו של עולם, אם מפני יהושע אני מת, אלך ואהיה תלמידו. אמר לו: אם אתה רוצה לעשות כך – לך עשה."
ובהמשך המדרש מתואר ניסיונו של משה להיות תחת יהושע כאזרח מן השורה, ואיך העם הרואה זאת מגיב , ועל חוסר יכולתו של משה להיות בעמדת "המנהיג בדימוס"(8):
"אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: בשעה שפתח יהושע ואמר ברוך שבחר בצדיקים ובמשנתם, ניטלו מסורות החכמה ממשה וניתנו ליהושע, ולא היה יודע משה מה יהושע דורש. אחר שעמדו ישראל אמרו לו למשה, סתם לנו את התורה, אמר להם איני יודע מה אשיב לכם, והיה משה רבינו נכשל ונופל."
ומסיים המדרש בדברי משה שמבין שלא יוכל להיות כאדם פשוט ופונה להקב"ה:
"באותה שעה אמר: רבונו של עולם, עד עכשיו ביקשתי חיים ועכשיו הרי נפשי נתונה לך".
בכך הסתיים פרק מנהיגותו של משה ואתו הסתיימו אף שליחותו וחייו. משה סיים את תפקידו ואין הוא יכול לחזור ולהמשיך לחיות כאדם פשוט. דבר זה גם אינו יכול להתקבל על ידי העם. בעיני העם משה הוא המנהיג ומנהיגותו של יהושע לא תוכל לצאת אל הפועל בצלו של משה.
על כן - ולא בגלל חטא מסוים (יהיה אשר יהיה) - הוא אינו יכול להיכנס אל הארץ, כאשר יהושע הוא המכניס את העם אליה. "דור דור ודורשיו, דור דור ופרנסיו, דור דור ומנהיגיו".
הערות
1. במדבר כ, ו.
2. שבכל מקרה היה סביב ההכאה.
3. "... שמשה ואהרון, שניהם נענשו בעבור עוונות שעשו (= עוונות אחרים, א"ג), אם אהרון בעוון העגל, ואם משה בעניין המרגלים...ואמנם, חטא משה רבנו עליו השלום, כי כאשר שאלו ישראל המרגלים, לא אמרו כי אם: 'וישיבו אתנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן'. והא-ל יתברך לא אמר גם כן, כי אם 'שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען' וגו', והנה אדוננו משה, הוסיף בשליחות דברים הרבה - כי ציווה אותם שיראו 'את העם היושב עליה החזק הוא הרפה, המעט הוא אם רב. ומה הארץ אשר הוא ישב בה הטובה אם רעה... היש בה עץ אם אין, ומה הערים אשר הוא יושב בהנה, הבמחנים אם במבצרים'".
4. דברים א, לז.
5. דברים ד, כא.
6. דברים ל"ב, נ"א.
7. ואתחנן, פסקה ו.
8. "עמד משה והשכים לפתחו של יהושע, והיה יהושע יושב ודורש, ועמד משה וכפף קומתו, והניח ידו על פיו, ונתעלמו עיניו של יהושע ולא ראה אותו, כדי שיצטער וישלים עצמו למחתה. והלכו ישראל אצל פתחו של משה, ומצאוהו בפתחו של יהושע, והיה יהושע יושב ומשה עומד. אמרו לו ליהושע: מה עלתה לך שמשה רבינו עומד ואתה יושב. כיוון שתלה עיניו וראהו, מיד קרע את בגדיו וצעק ובכה, ואמר: רבי רבי, אבי אבי ואדוני. אמרו ישראל למשה, משה רבינו למדנו תורה, אמר להן אין לי רשות. אמרו לו אין אנו מניחין אותך. יצתה בת קול ואמרה להם למדו מן יהושע. קיבלו עליהן לישב וללמוד מפי יהושע. ישב יהושע בראש ומשה מימינו ואלעזר ואיתמר משמאלו, ויושב ודורש בפני משה. אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: בשעה שפתח יהושע ואמר ברוך שבחר בצדיקים ובמשנתם, ניטלו מסורות החכמה ממשה וניתנו ליהושע, ולא היה יודע משה מה יהושע דורש. אחר שעמדו ישראל אמרו לו למשה, סתם לנו את התורה, אמר להם איני יודע מה אשיב לכם, והיה משה רבינו נכשל ונופל."
מקורות מידע
-
-
-
-
-
