תגובה למאמר "מהי חילוניות?" של ח"כ יאיר לפיד




ב-2/7/2017, רשם ח"כ יאיר לפי את הטור "מהי חילוניות?" במוסף שבת של מקור ראשון.
בטור זה מבקש לפיד להגדיר את החילוניות הישראלית כזרם ביהדות - שהחילונים יגדירו את עצמם בעצמם, וכותב על סיבת היותנו דווקא כאן.

ראשית, מדובר בטור חשוב. למרות אינסטינקט של כמה מגיבים מהזרם הדתי לתקוף, ח"כ לפיד מציג פה הסבר וסקירה מרהיבים למה בעצם אנחנו פה - ולא רק עבור מי שהסיבות הדתיות ברורות לו (אבל תכלס - גם בשבילו).

אני מבקש להעיר הערה וחצי למה לדעתי ההגדרה של החילוניות כזרם ביהדות היא מיותרת - לא בגלל עניין ה"חילוניות", אלא בגלל הצד של ה"זרם".


-----
בפרשת יתרו בה מסופר על קבלת התורה, רבים התיאורים והפרשנויות על "ויחן העם כנגד ההר" - על כך שהיו שם כולם ללא יוצא מהכלל. כולם הוזמנו וכולם באו. לא רק "גדולי הדור", לא רק ה"דתיים", לא רק שבט מסוים. כולם. התורה ניתנה לעם ישראל. לכל עם ישראל.
לכן, אין שום צורך להצדיק את היות החילונים זרם ביהדות. כל יהודי הוא חלק מהיהדות. גם ה"חילונים" היו בהר סיני וקיבלו את התורה.
היהדות שייכת לכולם. כמובן - שהיא גם מחייבת את כולם. המצוות ניתנו וחלות על כולם. נכון, לא כולם מקיימים את כולן. למעשה - אף אחד לא מקיים את כולן - "אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא".
וכמו  שאדם חילוני לא מקיים מצוות - הוא גם כן מקיים מצוות. את חלקן פירט ח"כ לפיד בטור:
"החילוני הישראלי חוגג את ראש השנה, יושב עם משפחתו בליל הסדר, לעיתים אפילו צם ביום כיפור... החילוניות הישראלית כוללת אפילו את המחויבות לגורל היהודי בכל העולם".
ועוד, כותב ח"כ לפיד ש"מה שנראה ל"חזון איש" כעגלה ריקה הוא עגלה מלאה בתוכן יהודי–עברי". לא יודע מה ראה החזון איש, אבל לי ולשכמותי, ברור מאוד ש: "האוטובוס העוזב את הבקו"ם כשבתוכו 40 מתגייסים טריים הוא אוטובוס מצוות. סטודנטים גלויי ראש הרכונים על דף תלמוד במכללת עלמא בתל אביב הם בחורי ישיבה. שורשיו של עץ התפוח שנטע חקלאי מיובל ידיים בקיבוץ אל רום ברמת הגולן הם שורשים יהודיים" (ציטוט מהמאמר). בני הציונות הדתית רואים בשירותם הצבאי את אחת המצוות הגדולות ביותר שקיימו בחייהם.

"האדם הדתי, שחי בתוך קהילה מורכבת, מודע מאוד לכך שיש אינספור צורות חיים דתיות" - נכון. 70 פנים לתורה.
ולכן, וודאי ש"החלוקה אם כן אינה בין אמת לאי–אמת, אלא בין מגוון אינסופי של אפשרויות". כי הרי - מי יודע מה יהיה משקל כל מצווה או עבירה שנעשה בבית דין של מעלה? האם אדם ששומר שבת, אבל מה לעשות - לא הכי מכבד את הוריו - עדיף מזה המכבד את הוריו אך מחלל את השבת? להזכירכם - שתי אלו דיברות מעשרת הדברות.
"הוא (החילוני, א"ג) יצר מבנה הגותי שלם ומפואר שלפיו הציונות לא הייתה תנועת נגד ליהדות, אלא דווקא המימוש המוחלט שלה. מצוות כיבוש הארץ, קבע, היא בעצם היישום המודרני של עבודת הא–ל. הרב קוק היה אף סלחני כלפי חילוניותם של החלוצים הסוציאליסטים מפני שהאמין שהם כלים א–לוהיים בדרך אל הגאולה" - אמר ח"כ לפיד, ובזה הסביר טוב ממני דווקא את המסר שאני רוצה להדגיש - כולנו יהודים, שווים בזכויותינו ובחובותינו. הכיפה שעל ראשי לא נותנת לי שום יתרון אל מול ראשו החשוף של ח"כ לפיד. לימוד תורה של בן ישיבה וחלוץ ללא כיפה אשר גואל את הארץ - שניהם מימושים של היהדות.

נכון, האדם היהודי נדרש לחיות עפ"י התורה ולשים אותה במרכז חייו. בוודאי שקיום מצוות ואורח חיים "דתי" הם דברים חשובים ביותר. אך האמת - האם ביומיום יש הבדל גדול בין החילוני לדתי?

לכן, לעניות דעתי, המושגים "דתי", "חילוני", "חרדי" וכו' אינם מבטאים רמת דתיות, או סוג דתיות. מושגים אלו הם הגדרות של קבוצות חברתיות שונות. כל אחת מהן אורח חיים טיפה שונה, מה שמצריך - למשל - בתי ספר אחרים, אבל אין לאף קבוצה בעלות או יתרון על היהדות. יש הרבה אמת בכך ש"הדבר היחיד שמשותף לכל הפלגים הוא הטענה שהוא ורק הוא אוחז באמת וכל האחרים סוטים מן העיקר" - כמו שכותב ח"כ לפיד - אבל זו תמצית הטרגדיה. אותה טרגדיה שהביאה לחורבן בית המקדש והשלטון היהודי לפני 2000 שנה ואשר פוגעת בנו היום - באופן דומה להחריד למה שקרה לנו כבר כמה פעמים בהיסטוריה.

לכן, רוב הכתוב במאמר זה הוא משקף גם את רעיונותי.
גם עבורי, הדגל קדוש כמו הטלית. גם אני שם במרכז קיומי רעיונות - רובם דומים לאלו של אותו חילוני שמתואר במאמר. גם עבורי הצבא הוא מימוש של היהדות, קודש הקודשים ממש. כולנו חיים בארץ ישראל בעיקר מסיבות יהודיות. החיים בארץ ישראל – להבדיל מהחיים בחו"ל – מציעים לכולנו קיום יהודי מלא - הרי גם אם מאוד ירצה - לא יוכל שום יהודי לקיים את המצוות התלויות בארץ בחוץ לארץ! לכולנו (או לרובינו המוחלט) יותר משותף משונה.

אולם, אינני מסכים למסקנתו של ח"כ לפיד, וחושב כי אין צורך להגדיר זרם נוסף. כולנו יהודים. לכולנו יותר משותף משונה - את הרוב ציין ח"כ לפיד במאמרו.

אין צורך להגדיר זרם נוסף. זרמים לא עשו לנו טוב אף פעם, כבר יותר מ-2000 שנה.

הערות
2. שמות, יט, ב.
3. קהלת, ז, כ.

הלוויה ואזכרה בתשעה באב, או: משמעות המקדש והכותל בימינו




רבים תוהים לגבי משמעות המקדש בימינו, למה בעצם אנחנו כמהים לחזרה לבית המקדש ולמה אנחנו נצמדים ומקדשים את הכותל המערבי כשריד ו״מצבה״ לאותו מקדש.

בתשעה באב תשע״ה הלכה לעולמה סבתי, ונקברה בקבר המשותף לה עם סבא. כשליטפנו את החול שכיסה את סבתא ואת המצבה של סבא שהוזזה ע״מ לאפשר לסבתא להיכנס למקומה - הבנתי את הסיבות לתהיות הנ״ל.

סבא וסבתא כבר אינם איתנו. למרות טריות האובדן, הרי גם סבא נפטר כשנתיים בלבד לפני סבתא, אנחנו זוכרים ומתגעגעים לסבא וסבתא. הבית שלהם, כשהם חיים בתוכו, הוא בית המקדש המשפחתי שלנו! אנחנו כמהים למצב בו נחזור אליו, אבל אנחנו לא יכולים להשיג את זה כעת. לכן, מה שנותר לנו הוא קברם ומצבותיהם. הם הכותל המערבי שלנו, הם מקדש המעט שלנו. הם מסמלים את הזיכרון שלנו מסבא וסבתא - זיכרון שאמנם לא זקוק לאבן, אך אותה האבן מייצגת אותו והיא מקום המפגש של כל אחד מבני המשפחה עם הזיכרון . וימי הזיכרון , הם הימים בהם כולנו יוצאים מהשגרה שלנו, נפגשים ונזכרים ומספרים על סבא וסבתא ועל מורשתם.
והקבר הוא המקום המשותף לכל ממשיכי דרכם של סבא וסבתא - בנים, נכדים, נינים, משפחה וחברים; מהארץ ומשווייץ, גדולים וקטנים. הרי בשגרה אנחנו מפוזרים בכל מיני מקומות וכל אחד מאיתנו טרוד בשגרה ובמשימות היומיומיות שלו, וקשה לשמור על קשר רציף - הרי יש ימים בהם אנו בקושי מצליחים לדבר עם בן\בת זוגנו... ובימי הזיכרון כולנו מגיעים, מאותם המקומות של כל אחד מאיתנו, לאותו המקום, ומתמקדים באותו הדבר. הלוואי והיינו יכולים לעשות זאת בביתם של סבא וסבתא, אבל כעת המקום שנותר לנו ״להיפגש״ עם סבא וסבתא הוא קברם.

וכך גם בית המקדש עבור עם ישראל, הכמה לחזור לימי המקדש - מבחינה רוחנית אך גם יומיומית של עם היושב לבטח בארצו. כרגע אנו לא במצב הזה, ומה שנשאר לנו זה ה״מצבות״, ובראשן הכותל המערבי, הוא המזכרת שלנו מבית המקדש וממה שהוא מסמל עבורנו.