קורבן תודה וברכת הגומל




ברכת הגומל היא המקבילה לקרבן תודה שהיה נהוג בזמן בית המקדש, עליו נכתב בפרשת ״צו״.

רש״י במקום(1) מסביר ש"אם על תודה יקריבנו" מדבר על דבר הודאה על נס שנעשה לו כגון יורדי הים והולכי מדבריות וחבושי בית האסורים וחולה שנתרפא, שהם צריכין להודות שכתוב בהן בתהלים(2) ״יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם״ ויזבחו זבחי תודה".

הרב קוק מסביר(3) ש״ההודאה הבאה אחרי שטעם האדם טעם המרירות של סילוק הסדר הטבעי האלהי הישר, ויחוש איך שאין ראוי לאדם לבקש יותר מחקו״ - כלומר מודים על יציאה מסכנה שאיננה בדרך השגרה, והתודה כפולה - לא רק על המקרה עצמו אלא גם ״תהיה טובתם כפולה כי עתה ידעו איך לשמח בגורלם, עתה יכיר כי הוא יתברך גמלו מעודו כל טוב״.

לעתים אנחנו לא יודעים להעריך את הרגיל, השגרה, ואז כשיש לנו אירוע חריג (גם קורונה תופס ;) ), אנחנו מגלים כמה ה״מובן מאליו״ הרגיל איננו מובן מאליו. כמו הפסוק אותו הזכיר רש״י: "יודו לד' חסדו" על הטוב הפרטי "ונפלאותיו לבני אדם" על התמידיות בערך הראוי להכיר את פלאי האל הטוב.


הערות
(1) ויקרא ז יב
(2) תהלים ק"ז
(3) עין איה ברכות ט טז