מייד לאחר קבלת התורה במעמד הר סיני, התורה מתחילה לפרט את הדינים והמשפטים. מעבר עוצמתי ורב משמעות (שרבות דובר ונכתב עליו ולא ארחיב פה) מהמעמד הגדול והייחודי - לדינים של היום-יום.
והנושא הראשון - דיני עבדים.
ובהחלט ראוי לדון בתחילה בדיני העסקת עובדים, אבל מתמיה: מדוע עבדות? למה התורה עוסקת בדינים של מוסד לא ראוי שכזה? האם אי אפשר לדבר על דיני העסקה ׳מתורבתים׳ יותר?
וידועות הטענות נגד היהדות על כך שאם יהיה משפט עברי - נחזור לתקופת עבדים, כמו לפני מאות ואלפי שנים, מה שהופך את התמיהה לגדולה יותר.
התשובה ״ככה היה פעם אז התורה רשמה כך״ אינה מקובלת - שכן תורתנו תורת חיים היא, ולא מכוונת לתקופה מסוימת אלא לכל תקופה ולכל זמן.
כמו שהתורה לא קיבלה פסלים כאלילים וכמו שהתורה נתנה את השבת הרבה לפני שהעולם הבין את החשיבות ביום מנוחה שבועי - ככה היה ניתן לצפות שיהיה לגבי העסקת עובדים - זכויות עובדים ולא עבדים ואדונים.
אם כן: למה באמת עבדות?
אבקש לענות על זה יחד עם עוד מקרים דומים, ומהם ללמוד איך צריך לקרוא ולהבין את התורה.
כמו על עבדות, גם בעניין ״כי תצא למלחמה וראית אשה יפת תואר״ ידועות הטענות נגד התורה על ההיתר לכאורה לאנוס גויות בעת מלחמה. כמעט הודח רב צבאי ראשי על חצי ציטוט בהקשר הזה.
מקרה נוסף שאולי קצת פחות ״אלים״ הוא חתונה עם יותר מאישה אחת. כידוע, התורה מתירה ועוסקת במצב של גבר הנשוי לשתי נשים, דבר שלא מקובל בימינו ואף לא היה מקובל על חלק מהרבנים כבר לפני שנים רבות, עד כדי כך שמתישהו בהיסטוריה בא רבינו גרשום ואסר את העניין.
מדוע התורה עוסקת במצבים ובדברים לא ראויים - גם כאשר מבחינתה הם גם לא בסדר?
ואיך זה מסתדר עם ההגדרה שלנו לתורה כ״תורת חיים״? הרי הדוגמאות שהוזכרו אינם מסתדרים עם המודרנה והמוסר של ימינו, איך קרה שהתורה ״נשארה מאחור״ לכאורה?
כשהייתי ילד וציטטתי לאבי דברים מהעיתון, הוא הסביר לי שצריך לדעת איך לקרוא עיתון כדי להבין את כוונת המשורר.
גם את דברי התורה אנו צריכים לדעת איך לקרוא, ללמוד ולהבין.
כשנעשה זאת, נבין שדווקא מעצם היותה של התורה ״תורת נצח״ היא צריכה להגיע ולגעת במצבים כאלו.
התורה נותנת הנחיות, ומשתמשת לפעמים בדוגמאות ומקרים ספציפיים, ומהם צריך לצאת וללמוד לגבי מצבים אחרים במציאויות אחרות.
דיני נזיקין נלמדים ע״י שור - שנגח, שהזיק, שהרג - וברור שהם לא מכוונים רק לשור, אלא מזה נשליך גם לחמור, לסוס, לרכב וכו׳. כמו שאומר הרמב״ם בתחילת ספר נזיקין: ״״כי יגוף שור איש את שור רעהו״ - אחד השור ואחד שאר בהמה ועוף, לא דיבר הכתוב בשור אלא בהווה״ - 'בהווה' - במציאות הרווחת והמצויה.
ויותר מכך - לימוד חוקים נדרש לעתים גם ללימוד מצבי קיצון, אשר מהם לומדים את דקדוקי המצווה הפרטניים ביותר, ומהם מדגישים את הנקודות החשובות והעקרונות - אותם ניישם בכל סיטואציה.
התורה לא רוצה שיאנסו נשים במלחמות. אבל התורה מבינה שחייל במלחמה - בעיקר בתקופות קדומות - עלול להגיע למצבים לא רצויים. וכאשר אדם מתדרדר למצבים נחותים כאלו - גם שם התורה נמצאת - ״כי תצא למלחמה וראית אשה יפת תואר״, ומדריכה אותו כיצד לנהוג, תוך כדי השתתת ״רוח החוק״ שלה גם במצב הרע הנתון, וניסיון למנוע ממנו את הפעולה. את יחסה - השלילי! - של התורה לעניין ניתן ללמוד בבירור מסיום הדברים: ״לֹֽא־תִתְעַמֵּ֣ר בָּ֔הּ תַּ֖חַת אֲשֶׁ֥ר עִנִּיתָֽהּ:״.
התורה גם נגד מוסד המלוכה, וגם בזמן אמת שמואל הנביא ניסה להניע את העם מבקשתם למלך, אולם למרות זאת התורה עדיין נותנת הוראות כיצד על המלך והעם לנהוג במקרה של שלטון כזה.
התורה גם נותנת הוראות לבעל שנשא מספר נשים, למרות שכבר בפתיח התורה מזהירה: ״כי תהיינה לאיש שתי נשים, האחת אהובה והאחת שנואה״ (דברים כא, טו). מי אמר שתהיה אחת שנואה? אלא שהתורה מבהירה שממצב כזה טוב לא יצא. אבל שוב - אם קרה - התורה תהיה שם כדי לתת הנחיות ואת הדרך הטובה ביותר למצב הנתון. אגב - לכן, כשהסתלק ההכרח, והנורמה החברתית יצאה נגד זה - ניתן וצריך היה "לבטל" במרכאות את העניין, ולהחליט שאין לשאת שתי נשים - ואת זה עשה רבינו גרשום.
ונחזור לעבדות:
כל עובד זכאי לחירות ולאפשרות להשתחרר ממעסיקו.
ברור שעובד אשר יש לו חוזה חתום המפרט את דרכי ההתקשרות וההתנתקות בינו לבין מעסיקו יכול להגיש מכתב התפטרות ולהשתחרר מההסכם בתוך 30 יום, ללא תלות ברצונו הטוב של המעביד או במגבלות חוקים מסויימים.
עובד הייטק או מנהל בכיר בבנק בוודאי יקבלו פיצויי פרישה.
אין באמת מה ללמוד ממקרים כאלו כלפי סיטואציות אחרות.
התורה רוצה להדגיש שגם לעבד - שנמצא במצב הנמוך ביותר ולכאורה ללא תנאים - יש בעצם תנאים; יש לו הזדמנות לצאת לחופשי, ואפילו עם פיצויי פיטורין: "וכי תשלחנו חפשי מעמך, לא תשלחנו ריקם".
גם מלכים אחרים בהיסטוריה - כדוגמת פרעה או אחשוורוש - הכריזו מדי פעם על שחרור עבדים, אך הם עשו זאת לכבודם - פרעה לכבוד יום הולדתו, אחשוורוש לכבוד הכתרתה של מלכה חדשה - ולא בגלל זכויות אדם. התורה נותנת גבולות העסקה ברורים של שמיטה ויובל, ללא קשר לתנאים סביבתיים המשתנים עם הזמן. ואם עבד זכאי לחופש וזכויות סוציאליות - וודאי שגם כל אדם עובד זכאי לכך.
כללים אלו התורה קבעה והם אינם תלויים ב״שיגעונות״ של המעסיק או של המדינה/השליט, ולא בהלכי רוח בתקופה כזאת או אחרת.
התורה וודאי לא ממליצה להגיע למצב של עבדות, כמו שהיא לא ממליצה לאנוס שבויות ולא ממליצה לשאת שתי נשים.
אבל; בכל מקרה שיהיה - עדיין תורתנו תורת אמת והיא מדריכה כיצד לנהוג בדרך המיטבית ביותר לאותה סיטואציה, ומזה להשליך גם למצבים ה"רגילים" יותר.
והנושא הראשון - דיני עבדים.
ובהחלט ראוי לדון בתחילה בדיני העסקת עובדים, אבל מתמיה: מדוע עבדות? למה התורה עוסקת בדינים של מוסד לא ראוי שכזה? האם אי אפשר לדבר על דיני העסקה ׳מתורבתים׳ יותר?
וידועות הטענות נגד היהדות על כך שאם יהיה משפט עברי - נחזור לתקופת עבדים, כמו לפני מאות ואלפי שנים, מה שהופך את התמיהה לגדולה יותר.
התשובה ״ככה היה פעם אז התורה רשמה כך״ אינה מקובלת - שכן תורתנו תורת חיים היא, ולא מכוונת לתקופה מסוימת אלא לכל תקופה ולכל זמן.
כמו שהתורה לא קיבלה פסלים כאלילים וכמו שהתורה נתנה את השבת הרבה לפני שהעולם הבין את החשיבות ביום מנוחה שבועי - ככה היה ניתן לצפות שיהיה לגבי העסקת עובדים - זכויות עובדים ולא עבדים ואדונים.
אם כן: למה באמת עבדות?
אבקש לענות על זה יחד עם עוד מקרים דומים, ומהם ללמוד איך צריך לקרוא ולהבין את התורה.
כמו על עבדות, גם בעניין ״כי תצא למלחמה וראית אשה יפת תואר״ ידועות הטענות נגד התורה על ההיתר לכאורה לאנוס גויות בעת מלחמה. כמעט הודח רב צבאי ראשי על חצי ציטוט בהקשר הזה.
מקרה נוסף שאולי קצת פחות ״אלים״ הוא חתונה עם יותר מאישה אחת. כידוע, התורה מתירה ועוסקת במצב של גבר הנשוי לשתי נשים, דבר שלא מקובל בימינו ואף לא היה מקובל על חלק מהרבנים כבר לפני שנים רבות, עד כדי כך שמתישהו בהיסטוריה בא רבינו גרשום ואסר את העניין.
מדוע התורה עוסקת במצבים ובדברים לא ראויים - גם כאשר מבחינתה הם גם לא בסדר?
ואיך זה מסתדר עם ההגדרה שלנו לתורה כ״תורת חיים״? הרי הדוגמאות שהוזכרו אינם מסתדרים עם המודרנה והמוסר של ימינו, איך קרה שהתורה ״נשארה מאחור״ לכאורה?
כשהייתי ילד וציטטתי לאבי דברים מהעיתון, הוא הסביר לי שצריך לדעת איך לקרוא עיתון כדי להבין את כוונת המשורר.
גם את דברי התורה אנו צריכים לדעת איך לקרוא, ללמוד ולהבין.
כשנעשה זאת, נבין שדווקא מעצם היותה של התורה ״תורת נצח״ היא צריכה להגיע ולגעת במצבים כאלו.
התורה נותנת הנחיות, ומשתמשת לפעמים בדוגמאות ומקרים ספציפיים, ומהם צריך לצאת וללמוד לגבי מצבים אחרים במציאויות אחרות.
דיני נזיקין נלמדים ע״י שור - שנגח, שהזיק, שהרג - וברור שהם לא מכוונים רק לשור, אלא מזה נשליך גם לחמור, לסוס, לרכב וכו׳. כמו שאומר הרמב״ם בתחילת ספר נזיקין: ״״כי יגוף שור איש את שור רעהו״ - אחד השור ואחד שאר בהמה ועוף, לא דיבר הכתוב בשור אלא בהווה״ - 'בהווה' - במציאות הרווחת והמצויה.
ויותר מכך - לימוד חוקים נדרש לעתים גם ללימוד מצבי קיצון, אשר מהם לומדים את דקדוקי המצווה הפרטניים ביותר, ומהם מדגישים את הנקודות החשובות והעקרונות - אותם ניישם בכל סיטואציה.
התורה לא רוצה שיאנסו נשים במלחמות. אבל התורה מבינה שחייל במלחמה - בעיקר בתקופות קדומות - עלול להגיע למצבים לא רצויים. וכאשר אדם מתדרדר למצבים נחותים כאלו - גם שם התורה נמצאת - ״כי תצא למלחמה וראית אשה יפת תואר״, ומדריכה אותו כיצד לנהוג, תוך כדי השתתת ״רוח החוק״ שלה גם במצב הרע הנתון, וניסיון למנוע ממנו את הפעולה. את יחסה - השלילי! - של התורה לעניין ניתן ללמוד בבירור מסיום הדברים: ״לֹֽא־תִתְעַמֵּ֣ר בָּ֔הּ תַּ֖חַת אֲשֶׁ֥ר עִנִּיתָֽהּ:״.
התורה גם נגד מוסד המלוכה, וגם בזמן אמת שמואל הנביא ניסה להניע את העם מבקשתם למלך, אולם למרות זאת התורה עדיין נותנת הוראות כיצד על המלך והעם לנהוג במקרה של שלטון כזה.
התורה גם נותנת הוראות לבעל שנשא מספר נשים, למרות שכבר בפתיח התורה מזהירה: ״כי תהיינה לאיש שתי נשים, האחת אהובה והאחת שנואה״ (דברים כא, טו). מי אמר שתהיה אחת שנואה? אלא שהתורה מבהירה שממצב כזה טוב לא יצא. אבל שוב - אם קרה - התורה תהיה שם כדי לתת הנחיות ואת הדרך הטובה ביותר למצב הנתון. אגב - לכן, כשהסתלק ההכרח, והנורמה החברתית יצאה נגד זה - ניתן וצריך היה "לבטל" במרכאות את העניין, ולהחליט שאין לשאת שתי נשים - ואת זה עשה רבינו גרשום.
ונחזור לעבדות:
כל עובד זכאי לחירות ולאפשרות להשתחרר ממעסיקו.
ברור שעובד אשר יש לו חוזה חתום המפרט את דרכי ההתקשרות וההתנתקות בינו לבין מעסיקו יכול להגיש מכתב התפטרות ולהשתחרר מההסכם בתוך 30 יום, ללא תלות ברצונו הטוב של המעביד או במגבלות חוקים מסויימים.
עובד הייטק או מנהל בכיר בבנק בוודאי יקבלו פיצויי פרישה.
אין באמת מה ללמוד ממקרים כאלו כלפי סיטואציות אחרות.
התורה רוצה להדגיש שגם לעבד - שנמצא במצב הנמוך ביותר ולכאורה ללא תנאים - יש בעצם תנאים; יש לו הזדמנות לצאת לחופשי, ואפילו עם פיצויי פיטורין: "וכי תשלחנו חפשי מעמך, לא תשלחנו ריקם".
גם מלכים אחרים בהיסטוריה - כדוגמת פרעה או אחשוורוש - הכריזו מדי פעם על שחרור עבדים, אך הם עשו זאת לכבודם - פרעה לכבוד יום הולדתו, אחשוורוש לכבוד הכתרתה של מלכה חדשה - ולא בגלל זכויות אדם. התורה נותנת גבולות העסקה ברורים של שמיטה ויובל, ללא קשר לתנאים סביבתיים המשתנים עם הזמן. ואם עבד זכאי לחופש וזכויות סוציאליות - וודאי שגם כל אדם עובד זכאי לכך.
כללים אלו התורה קבעה והם אינם תלויים ב״שיגעונות״ של המעסיק או של המדינה/השליט, ולא בהלכי רוח בתקופה כזאת או אחרת.
התורה וודאי לא ממליצה להגיע למצב של עבדות, כמו שהיא לא ממליצה לאנוס שבויות ולא ממליצה לשאת שתי נשים.
אבל; בכל מקרה שיהיה - עדיין תורתנו תורת אמת והיא מדריכה כיצד לנהוג בדרך המיטבית ביותר לאותה סיטואציה, ומזה להשליך גם למצבים ה"רגילים" יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה