מוטיב בולט בתוכחותיהם של הנביאים אל עם ישראל הייתה הביקורת על עשיית מעשה אלוקי נכון (לכאורה) בזמן שמעשיהם המוסריים - בין אדם לחברו - היו מקולקלים.
גם כשהעם ניסה להתענות כדי להתקרב להקב"ה, ולהפתעתו ללא הצלחה, ההסבר היה ברור לנביאים. דוגמא אחת מיני רבות, של הנביא ישעיהו:
"הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע לֹא תָצוּמוּ כַיּוֹם לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם. הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַה'?" (ישעיהו, נח, ד-ה)
"הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם". (ישעיהו, נח, ז)
הסביר זאת הספר חינוך: "כתב הרמב''ם זכרונו לברכה עניין הספר הזה ידוע שהוא ''משנה התורה'' יחזור בו משה רבנו עליו השלום, לדור הנכנס לארץ".
משה רבינו ילמד אותנו במהלך הספר איך לקרוא את התורה בהתאמה לזמן הווה. איך מצווה שנעשתה בצורה אחת במדבר תיעשה בצורה אחרת בארץ ישראל - לא בשביל לשנות את המהות אלא בשביל להגיע בסופו של דבר אל אותה המטרה. משה מוסיף דיוקים למצוות עבד עברי ולשמיטה, מסביר ששופטים ושוטרים במדבר אינם דומים לאלו במדינה ריבונית, מתריע שהסכנה בעבודה זרה בארץ ישראל קריטית גם מבחינות לאומיות, וכו'.
חיילים במילואים וסדיר שלא מצליחים לחזור לחיים נורמליים, וכמוהם גם בני משפחותיהם. תחשבו עליהם - מארוחת ערב למשפחה של מילואימניק\ית ועד לעזור בנחיתה חזרה ללימודים, לקנות בעסקים שלהם, ועוד.
מצויים בינינו פצועים, אלמנות ויתומים. כולנו עוצרים את חיינו לשניה בכל "הותר לפרסום", דומעים בזמן ההלוויה, אבל בסוף חיינו נמשכים בזמן שחייהם ישארו חסרים לנצח.
וכמובן משפחות החטופים. אין צורך להרחיב על הסבל והקושי שלהם.
כדאי לחשוב איך אנחנו יכולים לקבל על עצמנו לזקק את אהבת החינם שלנו למקום הרלוונטי לכאן ועכשיו.
בר קמצא הוא גיבור טראגי, אבל הוא כבר לא איתנו 2000 שנים. בואו נחפש מי הוא בר קמצא שאנחנו היינו עלולים לא להכניס למשתה שלנו היום,
הפנייה לרומאים גם כבר פחות רלוונטית כיום, אבל בהחלט ראוי להפסיק להשליך יהבנו לעבר טראמפים שונים או מדינות באירופה ועל הדרך להחריב את הבית,
ובאופן כללי, לחשוב מי זקוק לעזרה ואיך אנחנו יכולים לעזור לו, ובכלל קצת יותר חמלה איש לרעהו.
"כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ" - לראות אותם, וגם "לכסות" אותם.