(הדברים נאמרו בבית הכנסת - דבר תורה לפרשת בראשית (תשע״ח) ולציון סיום לימוד יומי של התנ"ך ומשנה תורה לרמב"ם)
כל שנה אני צוחק על זה שאין דבר תורה לפרשת בראשית שלא פותח ברש״י הראשון בתורה המפורסם, והנה ניתנה לי אפשרות לתת דבר תורה בפרשת בראשית ואני עומד לפתוח - ברש״י הראשון בתורה....
אז הנה דברי רש״י, למי שאיכשהו שכח:
״אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם, שהיא מצווה ראשונה שנצטוו ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום (תהלים קי"א) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל, ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעת גויים, הם אומרים להם, כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו:".
אוקיי. 'וורט' מקסים. אבל מה עושים איתו בעולם האמיתי? לוקחים חומש למו״מ המדיני?
מי שזוכר - ציפי חוטובלי, כשנכנסה לתפקיד סגנית שר החוץ, ציטטה את הרש"י הזה כלשונו וחטפה שלל בדיחות על חשבונה.
זכיתי לסיים בחודש האחרון שני לימודים חשובים: את משנה תורה לרמב"ם ואת התנ"ך. במקרה יצא ששניהם למעשה הם הבסיס לעולם ההלכתי-יהודי שלנו.
התנ"ך - הוא כמובן הבסיס להכל. למשנה, לתורה שבע"פ, להיסטוריה ולמסורת שלנו.
משנה תורה - הרמב"ם קיבץ את כל ההלכות מהתורה שבכתב ומהתורה שבע"פ, מהמשנה והגמרא ומכל הראשונים - ויצר ספר - או ליתר דיוק י"ד ספרים - שהם הבסיס לספרי ההלכה ולכל העולם ההלכתי כפי שאנו מכירים אותו.
יותר מכך - הן התנ"ך והן משנה תורה - רשומים וערוכים בצורה שגם קורא בן זמננו - מאות ואלפי שנים לאחר כתיבתם - יכול וצריך להבין ולהשליך מהם לחייו.
דוגמא קטנה מהרמב"ם: משנה תורה, ספר נזיקין, הלכות נזקי ממון פרק א הלכה א:
"כל נפש חיה שהיא ברשותו של אדם שהזיקה--הבעלים חייבין לשלם, שהרי ממונם הזיק: שנאמר "כי ייגוף שור איש את שור ריעהו" (שמות כא,לה); אחד השור ואחד שאר בהמה חיה ועוף, לא דיבר הכתוב בשור אלא בהווה".
"לא דיבר הכתוב בשור אלא בהווה" - משמע במציאות הרווחת והמצויה היום. הרמב"ם קורא לנו להחליף בהלכות הרלוונטיות את המילה "שור" במילה "רכב", "לפטופ" וכדו' - לפי ההקשר ולפי הזמן.
וכך גם לגבי התנ"ך. גם אותו יש לקרוא "בלשון הווה".
מעניין, שאחד שעשה זאת בצורה מעוררת השראה הוא דוד בן גוריון, יהודי "חופשי" כהגדרתו.
בן גוריון מתאר את התנ"ך כ"הספר הניצחי, שממנו אנחנו שואבים את סוד מציאותנו"(1), ומסביר "שרק פה, בארץ מולדתו, מתוך חידוש עצמאותנו, נוכל לחדור יותר לאותה אוירה מיוחדת ולסביבה שבה הופיע התנ"ך ושהיא יצרה אותו"(2), ומסביר שטבעי הדבר שיהודי במדינת ישראל ירגיש קרוב יותר - מבחינה יהודית - לתקופת המקרא מאשר לעיירה בגולה (3). מרתק לקרוא וללמוד כיצד הוא לוקח את התנ"ך ולומד ממנו לחייו הוא וחיינו אנו: הוא משווה בין תקופת כורש לתקופת בלפור (4), מסיק מסקנות מהנהגתם של משה רבינו, יהושע בן נון ודוד המלך להנהגת מדינת ישראל (5) ועוד ועוד.
פרשת בראשית ותחילת סבב חדש של קריאה בתורה - ובמקרה השנה גם תחילת סבב חדש של הרמב"ם היומי - הוא זמן טוב להרחיב את השאלה: איך נכון לקרוא וללמוד את התנ"ך? ואת הרמב"ם, שלחן ערוך ודומיהם - כיצד נכון ללמוד הלכה בימינו?
האם אנחנו צריכים לקרוא את התנ"ך כספר דתי-היסטורי, אשר גיבוריו הם "גיבורי על" - אשר מעשיהם מושלמים וחפים מכל חטא, או לדעת ללמוד ממעשי אבותינו - כולל מחטאיהם? האם הסיפורים המסופרים שם הם סיפורי ניסים שהיו בעבר או כאלו שאפשר ללמוד מהם גם לימינו אנו? האם שמיטה, עבד עברי, שור שנגח, מלכים וכו' הם משפטים של פעם ללא קשר לעולם הדיגיטלי של היום?
אנחנו קוראים לתנ"ך ״תורת חיים״, אך לפעמים מפספסים אותו ככזה.
כשאנחנו קוראים חוקי עבד עברי אנחנו צריכים להקיש מזה לחוקי עובדים (לא עבדים, עובדים) בימינו.
מדיני מלכים אפשר וצריך להשליך לדיני ראשי ממשלה במדינה יהודית דמוקרטית.
השמיטה - מושג כלכלי מרכזי בתורה ובהלכה - לא קיימת בחיי היומיום שלנו - במיוחד אצל רובנו שאינם חקלאים.
אנו רוצים שתהיה מדינה שומרת מצוות, אך עוד לא נכתב "שלחן ערוך" לימי מדינה יהודית עצמאית מודרנית.
גרוע מכך, אנו ממשיכים להשתמש כלפי מוסדות המדינה היהודית במושגים של "ערכאות גויים", "דינא דמלכותא דינא" וכו' - כאילו אנו חיים בוורשה או בקהיר.
כשאנו אומרים "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה" - בניגוד גמור לנכתב בתנ"ך ואף ע"י דוד המלך בעצמו - אנו הופכים את התנ"ך לספר מעין "הארי פוטר" או "שר הטבעות", במקום ללמוד את הלקח מחטאיהם וטעויותיהם של אבותינו בתנ"ך - כפי שהם עצמם עשו, כמתואר בכתובים.
ואני לא מדבר על אלו שמסבירים באידיש למה נגאלו ישראל ממצרים כי שמרו על לשונם… או על אלו השרים בדבקות בפסח או ביום כיפור "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" ממקום מושבם בניו יורק או באירופה...
ונחזור לרש"י איתו פתחנו. כדי להשתמש בו - יש לתרגם אותו לשפתנו.
ראשית - כלפי פנים - יש לקבל את התנ"ך כעובדה - לא רק דתית אלא היסטורית. לא צריך לקחת רבנים גדולים כדוגמא - כאמור - בן גוריון כיהודי שהגדיר עצמו "חופשי" - יכול להיות דוגמא מצויינת. בואו נאמין בצדקת דרכינו.
שנית, כלפי חוץ, יש להסביר זאת בשפה שיבינו הנמענים: הרי התנ"ך הוא הבסיס גם לנצרות והאיסלם, ואם בתנ"ך הובטחה הארץ ליהודים - יש להגיש זאת לפרטנרים נוצרים או מוסלמים בשפתם הדתית.
זוהי דוגמא אחת מני רבות (ואולי הפחות טובה, אבל כאמור חובה להשתמש ברש"י הראשון בפרשת בראשית :) ).
אני יכול לתת עוד ועוד דוגמאות ולהרחיב על כך את הדיבור ללא סוף.
הלקח הגדול שלי מלימוד התנ"ך ומשנה תורה - הוא שיש לקרוא את התורה כאילו אנחנו בזמן הנאמר ואז להשליך להווה. בהלכה, בתפיסת המציאות, ברוח היהדות.
כך נמשיך את מסורת אבותינו וסבותינו ונחיה את התורה כתורת חיים.
כל שנה אני צוחק על זה שאין דבר תורה לפרשת בראשית שלא פותח ברש״י הראשון בתורה המפורסם, והנה ניתנה לי אפשרות לתת דבר תורה בפרשת בראשית ואני עומד לפתוח - ברש״י הראשון בתורה....
אז הנה דברי רש״י, למי שאיכשהו שכח:
״אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם, שהיא מצווה ראשונה שנצטוו ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום (תהלים קי"א) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל, ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעת גויים, הם אומרים להם, כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו:".
אוקיי. 'וורט' מקסים. אבל מה עושים איתו בעולם האמיתי? לוקחים חומש למו״מ המדיני?
מי שזוכר - ציפי חוטובלי, כשנכנסה לתפקיד סגנית שר החוץ, ציטטה את הרש"י הזה כלשונו וחטפה שלל בדיחות על חשבונה.
זכיתי לסיים בחודש האחרון שני לימודים חשובים: את משנה תורה לרמב"ם ואת התנ"ך. במקרה יצא ששניהם למעשה הם הבסיס לעולם ההלכתי-יהודי שלנו.
התנ"ך - הוא כמובן הבסיס להכל. למשנה, לתורה שבע"פ, להיסטוריה ולמסורת שלנו.
משנה תורה - הרמב"ם קיבץ את כל ההלכות מהתורה שבכתב ומהתורה שבע"פ, מהמשנה והגמרא ומכל הראשונים - ויצר ספר - או ליתר דיוק י"ד ספרים - שהם הבסיס לספרי ההלכה ולכל העולם ההלכתי כפי שאנו מכירים אותו.
יותר מכך - הן התנ"ך והן משנה תורה - רשומים וערוכים בצורה שגם קורא בן זמננו - מאות ואלפי שנים לאחר כתיבתם - יכול וצריך להבין ולהשליך מהם לחייו.
דוגמא קטנה מהרמב"ם: משנה תורה, ספר נזיקין, הלכות נזקי ממון פרק א הלכה א:
"כל נפש חיה שהיא ברשותו של אדם שהזיקה--הבעלים חייבין לשלם, שהרי ממונם הזיק: שנאמר "כי ייגוף שור איש את שור ריעהו" (שמות כא,לה); אחד השור ואחד שאר בהמה חיה ועוף, לא דיבר הכתוב בשור אלא בהווה".
"לא דיבר הכתוב בשור אלא בהווה" - משמע במציאות הרווחת והמצויה היום. הרמב"ם קורא לנו להחליף בהלכות הרלוונטיות את המילה "שור" במילה "רכב", "לפטופ" וכדו' - לפי ההקשר ולפי הזמן.
וכך גם לגבי התנ"ך. גם אותו יש לקרוא "בלשון הווה".
מעניין, שאחד שעשה זאת בצורה מעוררת השראה הוא דוד בן גוריון, יהודי "חופשי" כהגדרתו.
בן גוריון מתאר את התנ"ך כ"הספר הניצחי, שממנו אנחנו שואבים את סוד מציאותנו"(1), ומסביר "שרק פה, בארץ מולדתו, מתוך חידוש עצמאותנו, נוכל לחדור יותר לאותה אוירה מיוחדת ולסביבה שבה הופיע התנ"ך ושהיא יצרה אותו"(2), ומסביר שטבעי הדבר שיהודי במדינת ישראל ירגיש קרוב יותר - מבחינה יהודית - לתקופת המקרא מאשר לעיירה בגולה (3). מרתק לקרוא וללמוד כיצד הוא לוקח את התנ"ך ולומד ממנו לחייו הוא וחיינו אנו: הוא משווה בין תקופת כורש לתקופת בלפור (4), מסיק מסקנות מהנהגתם של משה רבינו, יהושע בן נון ודוד המלך להנהגת מדינת ישראל (5) ועוד ועוד.
פרשת בראשית ותחילת סבב חדש של קריאה בתורה - ובמקרה השנה גם תחילת סבב חדש של הרמב"ם היומי - הוא זמן טוב להרחיב את השאלה: איך נכון לקרוא וללמוד את התנ"ך? ואת הרמב"ם, שלחן ערוך ודומיהם - כיצד נכון ללמוד הלכה בימינו?
האם אנחנו צריכים לקרוא את התנ"ך כספר דתי-היסטורי, אשר גיבוריו הם "גיבורי על" - אשר מעשיהם מושלמים וחפים מכל חטא, או לדעת ללמוד ממעשי אבותינו - כולל מחטאיהם? האם הסיפורים המסופרים שם הם סיפורי ניסים שהיו בעבר או כאלו שאפשר ללמוד מהם גם לימינו אנו? האם שמיטה, עבד עברי, שור שנגח, מלכים וכו' הם משפטים של פעם ללא קשר לעולם הדיגיטלי של היום?
אנחנו קוראים לתנ"ך ״תורת חיים״, אך לפעמים מפספסים אותו ככזה.
כשאנחנו קוראים חוקי עבד עברי אנחנו צריכים להקיש מזה לחוקי עובדים (לא עבדים, עובדים) בימינו.
מדיני מלכים אפשר וצריך להשליך לדיני ראשי ממשלה במדינה יהודית דמוקרטית.
השמיטה - מושג כלכלי מרכזי בתורה ובהלכה - לא קיימת בחיי היומיום שלנו - במיוחד אצל רובנו שאינם חקלאים.
אנו רוצים שתהיה מדינה שומרת מצוות, אך עוד לא נכתב "שלחן ערוך" לימי מדינה יהודית עצמאית מודרנית.
גרוע מכך, אנו ממשיכים להשתמש כלפי מוסדות המדינה היהודית במושגים של "ערכאות גויים", "דינא דמלכותא דינא" וכו' - כאילו אנו חיים בוורשה או בקהיר.
כשאנו אומרים "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה" - בניגוד גמור לנכתב בתנ"ך ואף ע"י דוד המלך בעצמו - אנו הופכים את התנ"ך לספר מעין "הארי פוטר" או "שר הטבעות", במקום ללמוד את הלקח מחטאיהם וטעויותיהם של אבותינו בתנ"ך - כפי שהם עצמם עשו, כמתואר בכתובים.
ואני לא מדבר על אלו שמסבירים באידיש למה נגאלו ישראל ממצרים כי שמרו על לשונם… או על אלו השרים בדבקות בפסח או ביום כיפור "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" ממקום מושבם בניו יורק או באירופה...
ונחזור לרש"י איתו פתחנו. כדי להשתמש בו - יש לתרגם אותו לשפתנו.
ראשית - כלפי פנים - יש לקבל את התנ"ך כעובדה - לא רק דתית אלא היסטורית. לא צריך לקחת רבנים גדולים כדוגמא - כאמור - בן גוריון כיהודי שהגדיר עצמו "חופשי" - יכול להיות דוגמא מצויינת. בואו נאמין בצדקת דרכינו.
שנית, כלפי חוץ, יש להסביר זאת בשפה שיבינו הנמענים: הרי התנ"ך הוא הבסיס גם לנצרות והאיסלם, ואם בתנ"ך הובטחה הארץ ליהודים - יש להגיש זאת לפרטנרים נוצרים או מוסלמים בשפתם הדתית.
זוהי דוגמא אחת מני רבות (ואולי הפחות טובה, אבל כאמור חובה להשתמש ברש"י הראשון בפרשת בראשית :) ).
אני יכול לתת עוד ועוד דוגמאות ולהרחיב על כך את הדיבור ללא סוף.
הלקח הגדול שלי מלימוד התנ"ך ומשנה תורה - הוא שיש לקרוא את התורה כאילו אנחנו בזמן הנאמר ואז להשליך להווה. בהלכה, בתפיסת המציאות, ברוח היהדות.
כך נמשיך את מסורת אבותינו וסבותינו ונחיה את התורה כתורת חיים.
הערות
1. דוד בן גוריון, עיונים בתנ"ך, "לדמותו של המלך כורש".
2. שם.
3. דוד בן גוריון, עיונים בתנ"ך, "אבי האומה העברית".
4. דוד בן גוריון, עיונים בתנ"ך, "התנ"ך והעם היהודי".
5. דוד בן גוריון, עיונים בתנ"ך, לאורך כל מאמרים בספר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה