זה קצת נשכח לאחרונה, אז החלטתי להעלות את ה-basic של הציוני הדתי על הכתב...
הציוני-דתי הוא זה שמקדש את המדינה וסמליה כשם שמקדש את התורה וסמליה.
למעשה, אלו ואלו חד הם עבורו.
יום העצמאות עבור הציוני-דתי הוא חג קדוש כמו שאר חגי ישראל - סוכות, שבועות, ראש השנה.
גאולת ישראל בעת החדשה שקולה עבורו לגאולת ישראל בצאתם ממצרים.
הנס של הקמת המדינה והניצחון על אויבנו שביקשו למנוע אותה מאיתנו שקול עבורו לנס המכבים בניצחונם על היוונים ולנס קריעת ים סוף.
הציוני-דתי שומר על מנהגי האבלות של ספירת העומר, אך יום העצמאות - יום הקמת המדינה - הוא יום חג, בו מנהגי האבלות מופסקים ומוחלפים במנהגי שמחה והודאה.
תפילת הלל בברכה בתפילת ערבית נאמרת רק בערב פסח, אבל הציוני-דתי שמשווה את ליל יום העצמאות לליל פסח - אומר בו הלל בברכה.
הימים שבין יום השואה ליום העצמאות זכו בכינוי "עשרת ימי תשועה", במקביל ל"עשרת ימי תשובה" בחודש תשרי.
ובכלל,
ציוני-דתי מברך את מדינת ישראל לפחות פעם אחת בשבוע, וכנ"ל את "ראשיה, שריה ויועציה". ללא קשר לימין או שמאל, לבניה או הקפאה. ללא קשר למחירי הדירות והמילקי. ולמרות הפקקים הבלתי נסבלים ולמרות החופש הגדול הארוך. המדינה קדושה בעינייו, ללא קשר לבעיות ולקשיים. מבחינתו היא ההמשך של מלכות דוד ושלמה. העולים מרוסיה הם כמו אלו שעלו מבבל ופרס, כמו בנ"י שעלו לארץ אחרי העבדות במצרים.
ציוני-דתי מברך את צבא ההגנה לישראל וחייליו לפחות פעם אחת בשבוע, שכן הם קדושים בעינייו. הוא מתפלל לשלום השבויים והנעדרים משל היו בני משפחתו. חיילי צה"ל הם ממשיכי חיילי בר כוכבא ודוד המלך.
דגל ישראל וסמל המדינה קדושים עבורו כמו הטלית, התפילין וספר התורה.
שירת התקווה עבורו היא קדושה לפחות כמו שירת "אני מאמין בביאת המשיח" או כל תפילה אחרת.
מדינת ישראל היא חלק בלתי נפרד מתורתו (כן - תורתו!) של הציוני-דתי.
לתפארת מדינת ותורת ישראל!
הציוני-דתי הוא זה שמקדש את המדינה וסמליה כשם שמקדש את התורה וסמליה.
למעשה, אלו ואלו חד הם עבורו.
יום העצמאות עבור הציוני-דתי הוא חג קדוש כמו שאר חגי ישראל - סוכות, שבועות, ראש השנה.
גאולת ישראל בעת החדשה שקולה עבורו לגאולת ישראל בצאתם ממצרים.
הנס של הקמת המדינה והניצחון על אויבנו שביקשו למנוע אותה מאיתנו שקול עבורו לנס המכבים בניצחונם על היוונים ולנס קריעת ים סוף.
הציוני-דתי שומר על מנהגי האבלות של ספירת העומר, אך יום העצמאות - יום הקמת המדינה - הוא יום חג, בו מנהגי האבלות מופסקים ומוחלפים במנהגי שמחה והודאה.
תפילת הלל בברכה בתפילת ערבית נאמרת רק בערב פסח, אבל הציוני-דתי שמשווה את ליל יום העצמאות לליל פסח - אומר בו הלל בברכה.
הימים שבין יום השואה ליום העצמאות זכו בכינוי "עשרת ימי תשועה", במקביל ל"עשרת ימי תשובה" בחודש תשרי.
ובכלל,
ציוני-דתי מברך את מדינת ישראל לפחות פעם אחת בשבוע, וכנ"ל את "ראשיה, שריה ויועציה". ללא קשר לימין או שמאל, לבניה או הקפאה. ללא קשר למחירי הדירות והמילקי. ולמרות הפקקים הבלתי נסבלים ולמרות החופש הגדול הארוך. המדינה קדושה בעינייו, ללא קשר לבעיות ולקשיים. מבחינתו היא ההמשך של מלכות דוד ושלמה. העולים מרוסיה הם כמו אלו שעלו מבבל ופרס, כמו בנ"י שעלו לארץ אחרי העבדות במצרים.
ציוני-דתי מברך את צבא ההגנה לישראל וחייליו לפחות פעם אחת בשבוע, שכן הם קדושים בעינייו. הוא מתפלל לשלום השבויים והנעדרים משל היו בני משפחתו. חיילי צה"ל הם ממשיכי חיילי בר כוכבא ודוד המלך.
דגל ישראל וסמל המדינה קדושים עבורו כמו הטלית, התפילין וספר התורה.
שירת התקווה עבורו היא קדושה לפחות כמו שירת "אני מאמין בביאת המשיח" או כל תפילה אחרת.
מדינת ישראל היא חלק בלתי נפרד מתורתו (כן - תורתו!) של הציוני-דתי.
לתפארת מדינת ותורת ישראל!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה