״וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר;
וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ--כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ.״ (שמות לב א)
עם ישראל טעה בספירה של הימים בהם היה משה בהר סיני, ולכן חשש שמשה רבינו מנהיגם מת. הם פונים לאהרן, ומבקשים ממנו ״לעשות״ להם מנהיג חדש שיתווך בינם לבין הקב״ה. הם לא מבקשים אלוהים אחרים, הם לא כופרים במשה - פשוט עקב טעות הם חושבים שמשה איננו, הם מבכים על לכתו ורוצים למנות לו מחליף שעליו תשרה רוח השכינה.
אם כן, מה החטא הגדול פה? הרי זו דרישה מובנת והגיונית, במיוחד לעם שרק לפני מספר חודשים היו עבדים תחת עם אחר - החשש וההיסטריה מובנים.
אפשר לתהות על ההגיון להחליף אדם בפסל - אבל זה עדיין בגדר מחשבה מוטעית - לא חטא.
ואגב, אם בודקים קצת, גם המחשבה הזו לא כ״כ מופרכת, שכן הקב״ה ציווה על עשיית ״צורה״ שעליה תשרה השכינה - הכרובים בבית המקדש. אם כן, טעותם של ישראל היא בבחירת צורת עגל במקום כרובים, והמעשה נראה אפילו פחות חמור משחשבנו קודם!
אלא, שהחטא היה בכך שבנ״י, לאחר יצירת העגל, לא חיכו לראות האם אכן הקב״ה משרה שכינתו עליו, אלא היו בטוחים שע״י יצירת העגל יהיה הקב״ה מוכרח להשרות שכינתו עליו. הם לא חיכו לאות שמימי או לסימן אחר מאלוקים על קבלתו את העגל בתור השליח, הם לא התפללו לאלוקים שישרה את שכינתו על הצורה שהכינו, אלא מייד מתחילים לעבוד את העגל וקובעים לעצמם ולהקב״ה עובדות בשטח.
זה - כמובן - חטא.
איננו יכולים לכפות רצוננו על אלוקים. מותר לטעות - וייתכן שאם היו בנ״י מחכים לאות מהקב״ה לגבי העגל שבנו, הוא היה מורה להם על טעותם, או שפשוט היה עובר היום אותו הם פספסו בספירה ומשה היה חוזר ומסביר להם את טעותם - ובזה הייתה תמה הפרשה. הניסיון לכפיית רצונם ומחשבתם על הקב״ה - הוא החטא, וזהו אכן חטא חמור ופגם רציני באמונה.
אגב, ללא קשר לאלוקים, אמונה וחטאים - זהו גם מעשה לא חכם, הגובל ביוהרה. כאשר אנחנו מנסים להבין מה עלינו לעשות במצבים מסויימים כלפי מישהו אחר - לאו דווקא כלפי אלוהים או מנהיג, אלא כלפי כל אדם - מטופש יהיה מבחינתנו להניח מה עלינו לעשות ולחשוב שהעולם יתגמש לפי מה שנחליט. בד״כ עדיף להתנהג יותר בצניעות, ולחכות לאישור-הסכמה מאותו גורם, וממנה לדעת בוודאות שאנחנו בכיוון הנכון. מעשה העגל אינו רק חטא של בנ״י, הוא גם התנהגות לא חכמה ולא צנועה.
ובמבט לימינו: כמה אנשים מנסים לכפות את דעתם על הקב"ה? מחליטים לעצמם מה בסדר ומצפים שהכל יתיישר לפי זה?
אולי מחטא העגל ניתן (ורצוי!) גם ללמוד שיעור בצניעות.
* מבוסס על מאמר של עריכת דבריו של הרב אביגדר הלוי נבנצל.
וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ--כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ.״ (שמות לב א)
עם ישראל טעה בספירה של הימים בהם היה משה בהר סיני, ולכן חשש שמשה רבינו מנהיגם מת. הם פונים לאהרן, ומבקשים ממנו ״לעשות״ להם מנהיג חדש שיתווך בינם לבין הקב״ה. הם לא מבקשים אלוהים אחרים, הם לא כופרים במשה - פשוט עקב טעות הם חושבים שמשה איננו, הם מבכים על לכתו ורוצים למנות לו מחליף שעליו תשרה רוח השכינה.
אם כן, מה החטא הגדול פה? הרי זו דרישה מובנת והגיונית, במיוחד לעם שרק לפני מספר חודשים היו עבדים תחת עם אחר - החשש וההיסטריה מובנים.
אפשר לתהות על ההגיון להחליף אדם בפסל - אבל זה עדיין בגדר מחשבה מוטעית - לא חטא.
ואגב, אם בודקים קצת, גם המחשבה הזו לא כ״כ מופרכת, שכן הקב״ה ציווה על עשיית ״צורה״ שעליה תשרה השכינה - הכרובים בבית המקדש. אם כן, טעותם של ישראל היא בבחירת צורת עגל במקום כרובים, והמעשה נראה אפילו פחות חמור משחשבנו קודם!
אלא, שהחטא היה בכך שבנ״י, לאחר יצירת העגל, לא חיכו לראות האם אכן הקב״ה משרה שכינתו עליו, אלא היו בטוחים שע״י יצירת העגל יהיה הקב״ה מוכרח להשרות שכינתו עליו. הם לא חיכו לאות שמימי או לסימן אחר מאלוקים על קבלתו את העגל בתור השליח, הם לא התפללו לאלוקים שישרה את שכינתו על הצורה שהכינו, אלא מייד מתחילים לעבוד את העגל וקובעים לעצמם ולהקב״ה עובדות בשטח.
זה - כמובן - חטא.
איננו יכולים לכפות רצוננו על אלוקים. מותר לטעות - וייתכן שאם היו בנ״י מחכים לאות מהקב״ה לגבי העגל שבנו, הוא היה מורה להם על טעותם, או שפשוט היה עובר היום אותו הם פספסו בספירה ומשה היה חוזר ומסביר להם את טעותם - ובזה הייתה תמה הפרשה. הניסיון לכפיית רצונם ומחשבתם על הקב״ה - הוא החטא, וזהו אכן חטא חמור ופגם רציני באמונה.
אגב, ללא קשר לאלוקים, אמונה וחטאים - זהו גם מעשה לא חכם, הגובל ביוהרה. כאשר אנחנו מנסים להבין מה עלינו לעשות במצבים מסויימים כלפי מישהו אחר - לאו דווקא כלפי אלוהים או מנהיג, אלא כלפי כל אדם - מטופש יהיה מבחינתנו להניח מה עלינו לעשות ולחשוב שהעולם יתגמש לפי מה שנחליט. בד״כ עדיף להתנהג יותר בצניעות, ולחכות לאישור-הסכמה מאותו גורם, וממנה לדעת בוודאות שאנחנו בכיוון הנכון. מעשה העגל אינו רק חטא של בנ״י, הוא גם התנהגות לא חכמה ולא צנועה.
ובמבט לימינו: כמה אנשים מנסים לכפות את דעתם על הקב"ה? מחליטים לעצמם מה בסדר ומצפים שהכל יתיישר לפי זה?
אולי מחטא העגל ניתן (ורצוי!) גם ללמוד שיעור בצניעות.
* מבוסס על מאמר של עריכת דבריו של הרב אביגדר הלוי נבנצל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה