שלא עשני אישה




בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה:
ונשים אומרות: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ:

ברכה זו, שהיא אחת מברכות השחר הנאמרות כל בוקר בתפילה, היא ללא ספק אחת מאלו שגורמות לנו לנוע בחוסר נוחות בזמן אמירתה. האם באמת ההלכה רואה באישה יצור נחות עד כדי כך שיש לברך ״שלא עשני אישה״? וגם אם כן, למה להכריז על כך בכזאת פומביות?

מאמר זה לא בא לנסות לתרץ, אלא להבין מה הייתה הכוונה בברכה הזו, מה משמעותה בימינו ולמה להמשיך ולברך אותה כל בקר.

בתקופות קדומות, "שלא עשני אישה" אכן היה מתאים
לפני הכל, חשוב להבין שכל דעה או דבר שנאמר או נכתב ע"י מישהו - מושפע מרוח התקופה ומנורמות חברתיות ואחרות שקיימות באותו זמן. השפעות אלו חלות גם על אנשים חכמים, כדוגמת אלו שניסחו עבורנו את התפילה. גם נוסח ברכות השחר הושפע מרוח התקופה בה נכתב. סביר להניח שאם ברכות השחר היו מנוסחות היום, הברכה הזאת לא הייתה נכנסת לסידור, ואם כן - ודאי הנוסח היה אחר. (אגב, כנראה שזה נכון גם לגבי ״שלא עשני גוי״, שוודאי הייתה מנוסחת היום בצורה עדינה יותר.)
את נוסח הברכות לומדים בגמרא, במסכת ברכות. בתקופה ההיא, אכן כל גבר היה מבסוט שהוא לא נעשה אישה... מעבר ל״צרות״ האובייקטיביות שנשים סובלות מהן - המחזור החודשי, ההריון והלידה, וכו' - מעמדן של הנשים אז היה נמוך ביותר גם חברתית. הן שירתו את הגברים ובמקומות רבים נאסרו עליהן דברים שהיום לא היינו חושבים עליהם, כמו לדוגמא לצאת מהבית (!).

אבל, להבנתי, לא זה ההסבר הרישמי לברכה. ישנם הסברים אחרים וננסה לבחון אותם.

נשים חייבות בפחות מצוות, והגברים מודים על כך
הסבר ידוע הוא שהברכה "שלא עשני אישה" כוונתה לכך שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא, והגברים אומרים לה' שהם אינם מתלוננים על כך שהם חייבים ביותר מצוות, אלא אדרבא - שמחים ומברכים על כך. 
כן, זה נשמע תירוץ קצת מצוץ מהאצבע. האם העניין הזה הוא עד כדי כך קריטי שהוא שווה ברכה כזאת חריפה? ומה נגיד על גבר שלא מקפיד, למשל, על ציצית, אבל מודה לאלוהים שזיכה אותו ביותר מצוות מהאישה?


אבל, סדר הברכות, שיוצר את ההקשר של הברכה לאחר שתי הברכות שלפניה, מראה שיש הגיון בהסבר הזה:
  1. ברוך שלא עשני גוי - שפטור מכל המצוות.
  2. ברוך שלא עשני עבד - שחייב קצת מצוות.
  3. ברוך שלא עשני אישה - שחייבת בכל המצוות חוץ ממצוות עשה שהזמן גרמן.
ויפה גם פירושו של הרש"ר הירש בעניין: (ההדגשות שלי) 
"ברוך  שלא עשני גוי, עבד ואשה. הברכות הללו אינן ברכות הודיה שד' לא עשנו גוי, עבד ואשה. הברכה מעוררת אותנו לבחון תפקידנו, שד' הטיל עלינו בזה שעשנו איש יהודי משוחרר, ושנבטיח הבטחה חגיגית, שנעשה כדי לצאת חובת תפקידנו. אתה, גבר יהודי בן חורין, האם עשית את המוטל עליך? במה שונה אתה מהגוי? מהעבד? מהאישה? האם העובדה שאתה מחויב ביותר מצוות אכן גרמה לך לקיימן?"
כלומר, לא ברכה במובן הקלאסי, אלא ברכה שהיא גם בדיקה, ובוודאי שלא ברכה על דרך השלילה. זאת לא הודיה על כך שאיננו גוי, עבד או אשה, אלא קריאה לבדיקה - האם העובדה שאתה מחויב ביותר מצוות אכן גרמה לך לקיימן?


ויש גם כאלו שיסבירו שאישה פטורה ממצוות אלו וכן מלימוד תורה כי היא מושלמת ומתוקנת יותר מהגבר, ויש לה קרבה לקב"ה יותר מהגבר גם ללא המצוות האלה, ולעומתה הגבר צריך את המצוות ואת לימוד התורה על מנת להתקרב לקב"ה. ולכן היא אומרת 'ברוך שעשני כרצונו' - שהיא לא צריכה את זה כי היא מתוקנת יותר מהגבר. האמת שאני באופן אישי פחות מתחבר להסברים האלו. לא בגלל זלזול בנשים, אלא כי זה ממש נשמע כמו תירוץ שמישהו תפר כדי להצדיק משהו שהוא לא ממש בטוח לגביו...

לגבי הסיבה למה נשים חייבות בפחות מצוות והאם זאת גם אפליה - לא אדון על כך פה. אולי אדון על כך אחרי שהנשים תילחמנה על קיום כל המצוות האלו כמו הגברים... ;-)

האם היום באמת יש שוויון?
או שאנסח זאת אחרת - כמה גברים היו מעדיפים להיות אישה?
כמובן שאין הכוונה שגבר כבן אדם הוא נעלה מעל האישה, ברור שלא. השאלה היא לגבי העטיפה. בתור גברים, יש לנו כמה "בונוסים"...
ראשית, ישנם ההבדלים ביולוגיים. אחרי שנולד בני כל חברי הגברים אמרו לי בחיוך: ״הכי חשוב שהיא תניק, ככה אתה תישן בלילה...״. האישה סובלת בשביל להביא ילד לעולם: בחילות, הקאות, שינויים בגוף ובנפש, הלידה הכואבת והמסוכנת, ההנקה. סביר גם שכל אישה הייתה מוותרת על המחזור החודשי ומה שמסביבו.
ובנוסף, עם כל הכבוד לקידמה, הנשים עדיין סובלות מדעות קדומות ומנהגים ישנים. אחוז הנשים שמספרות שעברו איזושהי הטרדה מינית גבוה ביותר. כנראה גם שלא תשמעו גבר מבקש מאישה ללוות אותו כי הוא מפחד, אלא המצב הוא הפוך, מסיבות שונות. מלבוש יפה של אישה מצופה שיכלול מחשוף. ולמה ספורטאים רצים עם מכנס וגופיה וספורטאיות עם תחתון וחזיה? ובואו נמשיך ונבחן בכנות: האם תחרות מלכת היופי, בו נמדדות נשים ונערות לפי צורת הביקיני על הגוף החשוף שלהן, היא מוסד שמפאר ומכבד נשים? ולמה במשחקי כדורסל צריכות לשעשע את הקהל רקדניות חצי עירומות? ויש גם את הצד הקיצוני השני - האם כיסוי הנשים במגזרים חרדיים קיצוניים נועד כדי להאדיר את הנשים?

שולפת ציפורניים - https://www.facebook.com/sholefet


אגב, אם נחזור קצת אחורה בהיסטוריה, לא יותר מדי - 40-50 שנה, מצב הנשים לא היה טוב כמו בימינו, והאמת שלא היה רחוק כ"כ ממצבן בימי הביניים. למשל, לא בכל המדינות הדמוקרטיות המתקדמות נשים יכלו להצביע בבחירות בשנות ה-70 - לפני פחות מחמישים שנה!
אין ספק שמצב ומעמד הנשים השתפר בשנים האחרונות, וכמו שרשמנו כבר - היום לא הייתה נכתבת הברכה ״שלא עשני אישה״. אבל עדיין, אובייקטיבית, אי אפשר לטעון ש״שלא עשני אישה״ אינו תקף מבחינת הגבר בימינו. וקשה לדרוש לשנות את נוסח הברכה כאשר המצב היום עדיין סובל מבעיות ביחס לנשים, כמו שתארנו. יחסית להיסטוריה מאז הותקנה הברכה הזאת, אנחנו עדיין בתחילת העידן החדש מבחינת מעמד הנשים.

סיכום
לסיכום, אם להיות כנים (וכנות) - אפשר וצריך, במיוחד מי שהנשים ומעמדן חשובים לו, להודות על האמת ש"שלא עשני אישה" עדיין רלוונטי במובנים מסויימים - וע"י כך לפעול לשינוי. אולי הברכה הזאת כל בוקר תהווה תזכורת עבורנו, ותזכיר לנו כמה דברים שנח לנו לשכח.
הלוואי ונגיע ליום בו היחס יהיה שווה באמת, ואז נוכל לבקש לבדוק את האפשרויות לשינוי הברכה. לדעתי ולצערי, אנחנו עדיין לא שם.

על צניעות ויעילות - שתי תובנות ממגילת אסתר




1. מיקוד, יעילות וצניעות:
המן כעס על מרדכי היהודי, וכתגובה הוא תכנן תכנית גרנדיוזית וחסרת פרופורציה של השמדת כל עמו של מרדכי, הפיל פור שכיוון את הביצוע לכשנה ממועד התכנון, בנה עצים גבוהים וכו׳. בכל הזמן הזה, הוא אמנם נהנה ממעמד על וכבוד רב, אבל כל זה ״אינו שווה לי בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי״. כלומר, כל זמן ההכנות למבצע הענק, המן עדיין היה מתוסכל ממרדכי - שהיה הסיבה לכל התכנונים.
עד שהגיע שעת הביצוע, קרו אי אלו אירועים שהפכו את הגלגל וגרמו למהפך בתכניות עד כדי מותו של המן וגדולתו של מרדכי/
מה יצא להמן מהתכנית המנופחת, הרהבתנית, הארוכה וחסרת הפרופורציות שלו? לא רק שהביצוע לא קרה בסופו של דבר, אפילו הפוך מכך- גם בזמן גדולתו של המן הוא לא נהנה כי מרדכי עדיין לא השתחווה לו.
מי יודע מה היה קורה אם המן היה הולך על תכנית ממוקדת ויעילה, שתתמקד ב״בעיה״ עצמה - מרדכי - ולא בכל עמו, ותתבצע ביעילות ללא שהות... ל
עומתו, אסתר ומרדכי תכננו תכנית יעילה, עם הגדרת יעדים ממוקדת ובזמן סביר: לא בפזיזות אבל גם לא תכנית ארוכה ולא יעילה. והתכנית שלהם הצליחה בצורה מושלמת.



2. צניעות, פעם שניה:
״את דבר המלך אין להשיב״. בשושן היה אסור לבטל צו של המלך, מכיוון שהמלך אינו טועה לעולם. היה מותר לשלוח צו נגדי, אבל לא לבטל צו קודם. זאת הסיבה שהיה צורך בצו שהתיר ליהודים להרוג באויביהם: מרדכי ואסתר לא רצו בצו הזה מתוך נקמה או כדי לפרוק יצרים ותסכול, אלא כדי לתת ליהודים אפשרות להתגונן מצו קודם שנשלח בתקופת גדלותו של המן שהורה לטבוח ביהודים.
אם המלך היה קצת יותר צנוע ומסוגל להודות בטעות ולבטל צו קודם, הייתה נמנעת כל שפיכות הדמים הגדולה והמיותרת.

עשרת הדברות למשיב ל-SMS




המאמר הזה הועלה לאתר סרוגים, אך הוסר עקב פניות אנשים שטענו שהמאמר פוגע ברב אבינר.


בהמשך לטור "עשרים הדברות לשאלות סמס", אנחנו, בשם מתפללי בתי הכנסת, רוצים, בצניעות, להאיר לרבנים המשיבים לשו"ת ה-SMS כמה נקודות שרואים מהספסלים שלנו. גם אם הרב לא מסכים לדעותיהם של כל אלו שקוראים את מדורי שו"ת ה-SMS, יש להניח שהוא מכיר בהשפעות של מדור זה ודומיו על תגובות הקהל. לכן, נרצה להציג לרב את הצד שלנו.
  1. אנוכי (או יותר נכון אנוכך) הרב. שמור על כבוד הרבנים ואל תענה לשאלות שבאות לעשות צחוק מהרבנים או מהיהדות. אם אתה כן עונה - נזוף בשואל.
  2. אל תיתן לשואל להתעצל. שאלות שניתן לקבל עליהן תשובה מהירה במחי עיון מהיר בקיצור שלחן ערוך וכדו' - לא צריכות להיות נידונות ב-SMS.
  3. אל תסרס מוחו של השואל. על אדם מאמין לדעת לחשוב לבד במצבים 'רגילים'. מפעל השו"ת לאורך ההיסטוריה טיפל בבעיות מיוחדות אשר אין להן פתרון מהספר ולא במקרים טריוויטאלים ליהודי מאמין. במקום תשובה לעוסה, עדיף לתת לשואל כלים להתמודדות כאשר ה-SMS לא יהיה זמין (שבת, מילואים וכדו').
  4. לא על הכל ראוי לדון ב-SMS. מקרים של מריבה עם הורים או בין בני זוג, בחירת מוסד לימוד, החלטות האם להתחתן, בחירת מוסד חינוכי לילד ועוד - לא יכולים לקבל תשובה בכמה תווים וללא היכרות ו\או לימוד הנושא לעומק.
  5. לא תתפתה להתייחס לכל אמונה טפלה שמנסים להתקיל אותך. תשובה של שלילת אמונות טפלות אלו מספיקה בהחלט.
  6. שאלות על הליכות ומוסר בסיסי - אין צורך להתפלפל בהן. בד"כ מי שינסה להתקיל אותך יעשה זאת כדי להפיל אותך, עם או בלי כוונה תחילה.
  7. לא תחמיר ולא תקל סתם. שאלות שנשאלות בצורה מעורפלת לא יכולות לקבל תשובה חד משמעית שתביא להקצנה לאחד הכיוונים.
  8. נושאים פרובוקטיביים לעולם לא יוכלו לקבל מענה שיציג דעה בצורה רצינית ב-SMS, ותמיד יעוררו מחלוקת, כעס ויפגעו במישהו.
  9. לא על הכל רב צריך לענות - האם לעשות ניתוח כדאי שיחליט רופא. ושאלות כמו המלצות לאזניה לסלולארי - ודאי שאין לתת לאנשים להטריח את הרב בגינם.
  10. לא תספר סיפורי מעשיות שיתקבלו ע"י הקוראים בלעג. זה בד"כ מבזה את הרב ואת היהדות.



ועוד בקשה אחת חשובה שאולי מסכמת את הכל: חשוב על התגובות לשו"ת ו\או לפרסומו. גם אם אתה מבקר את אלו שצוחקים מ\על השו"ת, אתה לא יכול להתעלם מהם.

אנו לא נגד שו"ת ה-SMS ודומיו, זאת פלטפורמה שיכולה להיות יעילה ביותר. אבל, לכל דבר יש גבולות ויש את הדברים המתאימים לו, ולא כל דבר יכול להיות נידון בכמה תווים ב-SMS.
לצערנו, כיום שו"ת ה-SMS משמש בעיקר כחומר בידור לבאי בית הכנסת, וכתוצאה מכך הוא גם מוציא הרבה פעמים שם רע לרבנים, ליהדות ולתורה. וזה חבל.



הדף נכתב עם אופיר, איתו אני עורך את דף הפייסבוק מטופשו"ת
(דף מטופשו"ת עוסק, בציניות וברצינות, בבעייתיות של שו"ת סמס ושאר האינסטנס שו"ת.)

אז מה שיעור הסיבוכים בברית מילה?




בכתבה שהתפרסמה באתר כיפה, מפורסמים נתונים על שיעור הסיבוכים בברית מילה בשנת 2013.
כבר הכותרת מעודדת - ירידה של כ-23% בשיעור הסיבוכים בברית מילה ב- 2013.
אבל יש עוד נתונים מעניינים וחשובים שחובה לשים לב אליהם:

  1. כמו שנאמר בכותרת, נרשמה ב-2013 ירידה של כ-23% בשיעור הסיבוכים בברית מילה.
  2. במספרם: ירידה מ-38 תקלות ל-30.
  3. 30 מתוך כמה? מתוך כ-65,000 בריתות! כלומר,סיבוכים בבריתות באחוזים: 0.004%.
  4. 20% מהבריתות מבוצעות ע"י מוהלים לא מוסמכים, ובהם מתרחשות 50% מהתקלות. כלומר, מתוך 52,000 בריתות שמבוצעות ע"י מוהלים מוסמכים או רופאים, ישנם רק 15 מקרים של תקלות. באחוזים: 0.00288462%.
מסקנות?
  1. טיעונים על מספר גבוה של תקלות בבריתות - לא רלוונטיים לדיון בעד או נגד ברית מילה. במיוחד אם מתעלמים מהורים חסרי אחריות שפונים למוהלים שאינם מוסמכים.
  2. חבל שהורים טפשים ולא אחראיים ביחד עם מוהלים מסוכנים גורמים ל-50% מהמקרים בהם יש סיבוכים בברית.

עוד דברים שכתבתי על הפולמוס בעניין ברית מילה:


למה חסכתי מבני ברית מילה - תגובה אישית לטור דעה נגד ברית מילה




לפני מספר ימים פורסם באתר "הארץ" המאמר "למה חסכתי מבני ברית מילה" מאת אורי משגב.
כמו שניתן להבין משמו, הטור יוצא נגד ברית המילה, אך ע"י טיעונים שאינם נכונים ואינם מדוייקים. אביא פה את עיקר הטיעונים בטור (בכחול) ואגיב עליהם.

פותח אורי משגב: כשבני אהובי נולד לא מלתי אותו. זה היה צעד קל וטבעי, שראיתי בו ביטוי של קיומי כאדם חופשי. - כמובן שזכותו של כל אדם למול או לא למול את בנו.
מדובר בחיתוך איבר המין של תינוק, ואני מתנגד לחיתוך אברי מין של ילדים וילדות. - לא מדויק, בלשון המעטה. ברית מילה היא חיתוך הערלה מאיבר מינו של התינוק הזכר. איבר המין עצמו לא נחתך.
עד היום מיקדתי באופן טבעי את מאמצי השכנוע שלי באוכלוסיית ההורים החילונים. זה הרי די משונה שאנשים נטולי אמונה דתית ... שומרים עליו מכל משמר מרגע היוולדו - ואז ממהרים לחתוך את איבר מינו. - כ-98% מהיהודים מקפידים על ברית מילה, כנראה לרובנו זה לא כזה משונה.

ניתן לערער בקלות יחסית את שני הנימוקים הרווחים אצל החילונים להמשך ביצוע המילה.
הנימוק הבריאותי־היגייני רלוונטי לתקופות אחרות או יבשות אחרות, ובכל מקרה חשוב להציב כנגדו נימוק רפואי שדיווחים ונתונים על אודותיו פשוט מושתקים היטב: שיעור התאונות והתקלות בבריתות הוא משמעותי, אחוז ניכר מהילודים המאושפזים בבתי החולים מגיעים לשם עם פציעות וזיהומים בעקבות מילה, ובניגוד להימנעות מהחיתוך - כאן מדובר בהליך בלתי הפיך, שעלול לגרום נזק בלתי הפיך. - לא נכון: בישראל בשנת 2013 היו כ-65,000 בריתות בשנה, 31 תינוקות פונו לבית חולים, 2 תינוקות נזקקו לניתוח, 0 פגיעות באיבר המין עצמו. הרבה מהפניות היו בגלל חוסר יכולת לפנות למוהל, לפיכך הלכו ליתר בטחון לבי"ח. (ראו כתבה ב-YNET)
ואילו הנימוק ה"חברתי" הולך ונחלש מעצמו עם ההתפשטות המבורכת של ויתור על המילה, ובכל מקרה הוא תמוה למדי - שוב לא נכון: כ-98% מהיהודים מקפידים על ברית מילה. 
(באחרונה נתקלתי בשני מקרים נפרדים של בנות זוג לסביות שהביאו יחד תינוק לעולם, והחליטו לחתוך את איבר מינו כדי "למנוע ממנו שונות"). - הטענה הזאת ממש לא מובנת: גם אם אמהות לסביות הן שונות בעיני מישהו, למה הילד שונה?

אלא שבאחרונה הבנתי שאולי צריך לעזוב את החילונים במנוחה.
"הברית החילונית" לפחות מבוצעת לעתים קרובות בידי כירורג ואחרי הרדמה. ואילו "הברית היהודית" מבוצעת על ידי מוהל שאינו בהכרח רופא, ותמיד ללא הרדמה. - רוב הבריתות מבוצעות ע"י מוהלים מיומנים שזאת הכשרתם. אם הורים מביאים מוהל לא מקצועי למול את בנם - אז הם טיפשים ו\או חסרי אחריות, ממש כמו הורים שיקחו את בנם לחובבן ולא לרופא מוסמך.
זו פעולה פולשנית וברוטלית, התעללות בתינוק חסר ישע שאין לי ספק שתוצא בעתיד אל מחוץ לחוק. - זאת פעולה כירורגית שנעשית לתינוק. מכיוון שכמעט 100% מהאוכלוסיה לא רואה בזה התעללות, ניתן לומר שהגדרת ברית מילה כהתעללות אינה נכונה. כך גם הקביעה שהברית תוצא אל מחוץ לחוק.

ועל הטקס הפרימיטיבי הזה כתב כאן אבי שילון, ש"מדובר בטריק מתוחכם לשימור הזהות היהודית", ונימק כי "חברה איננה יכולה להתקיים בלא סמלים". - צודק, טקסים הם דבר חשוב לבני אדם, וכמו ברית כך גם טקס השבעת ממשלה חדשה, טקס חתונה, טקס סיום תואר וכו'.
הרב רפי פוירשטיין כתב ב-ynet, כי "הורים שנמנעו מהניתוחון הזה כפו על ילדיהם עקירה מהסמל הכי יסודי של זהותם". - בהחלט, ברית מילה היא עובדתית הסמל הכי יסודי של זהותם של יהודים.
והשר נפתלי בנט כפר בעצם קיומו של הדיון והכריז: "חברים, מאז בריתו של אברהם אבינו זהו הקשר החזק ביותר המחבר את עם ישראל לבוראו ולעצמו... לא להתבלבל, לא חמלה ולא נאורות מניעים קמפיין זה... רק הרצון לראות מדינת כל אזרחיה מעוקרת מיהדות". - ברית היא אכן הקשר החזק ביותר המחבר את עם ישראל לבוראו ולעצמו. לגבי כוונות הקמפיין נגד הברית - אני לא מתיימר לקבוע.

מוזר. על פי ההלכה יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה, ועל פי גישה מתקדמת יותר כל מי שרואה עצמו שייך לעם היהודי. - יהודי הוא אכן מי שנולד לאם יהודייה. ברית אינה הופכת אדם ליהודי, ברית היא, כאמור, טקס וסמל לקשר של הילד לעם היהודי.
היו תקופות וקהילות בהיסטוריה היהודית שבהן לא התבצעה מילה, מימי מצרים העתיקה ועד הגוש הקומוניסטי. - לא נכון. היהודים לאורך ההיסטוריה, בכל מקום ובכל זמן, לעתים תוך סיכון חייהם ממש, שמרו על ברית המילה.

אז לבוא ולטעון שעל חיתוך אברי מין של תינוקות קם ונופל שימור הזהות היהודית? שזהו הסמל היסודי ביותר שמבטיח את קיום החברה היהודית? שזה הקשר החזק ביותר המחבר את עם ישראל לעצמו ולאלוהיו? יותר מהאמונה? יותר מהתורה ועשרת הדיברות? יותר ממדינת ישראל וארץ ישראל? - כחלק מהאמונה, מהתורה ומארץ ישראל, לא במקום - זאת לא תחרות.

ואסכם את העניין בקצרה (פוסט דומה כבר פרסמתי בעבר)
כשבני אהובי נולד מלתי אותו. גם לי, זה היה צעד קל וטבעי, שראיתי בו ביטוי של קיומי כאדם חופשי. עקב חששות מסוימים של הרופאים בני עבר בימים הראשונים לחייו בדיקות ודקירות שונות ומשונות, חלקם כואבות לפחות כמו מעשה המילה, שנעשו בלי שמישהו שאל אותו לדעתו. היה קשה לראות אותו, תינוק בן יומו, סובל כ"כ, אבל ידענו שאלו כאבים לצרכים חיוניים ולכן לא מנענו כהורים מהרופאים לעשותם. באופן דומה, מספר ימים לאחר מכן, בזמן מעשה הברית, לא ראיתי את בני כתינוק פצוע המתבוסס בדמו, אלא ראיתי יהודי הנכנס לברית של עם ישראל. אלו היו דקות של התעלות, לא של התעללות. ע"מ לשמר ברית ומסורת במשך שנות נצח, יש צורך בצעד חריג, לא באיזשהו הסכם שגרתי. חורבן בית המקדש נזכר לדורות בגלל צום של יממה, יציאת מצרים זכורה לנו בזכות שבוע של אכילת מצות, וכך הלאה.
אומרים שאדם משלים את מצוות הברית כאשר הוא מל את בנו, כי אז הוא מביע רצון לקיום המצווה, מה שלא היה יכול לקרות בגיל שמונה ימים. רובו ככולו של הציבור היהודי מל את בניו וע"י כך מביע רצון למצוות המילה, כלומר אנחנו לא חושבים שהורינו כפו עלינו משהו בגיל אפס. נראה לי שזו הוכחה טובה לכך שמצוות המילה מקובלת על העם ולא נכפית עליו.
ולראיה, היהודים לאורך ההיסטוריה, בכל מקום ובכל זמן, לעתים תוך סיכון חייהם ממש, שמרו על ברית המילה. כי אמנם יהודי הוא יהודי מלידה ולא רק לאחר הברית, אבל הברית מבטאת יותר מכל את השתייכותנו לעם ישראל.

קבלת על מצוות בגיור בימינו




נושא הגיור על הלכותיו, משמעויותיו והתהליך עצמו הוא נושא מרתק בפני עצמו, אך הוא מתעצם פי כמה כאשר מבינים שהוא טומן בחובו נושאים ענקיים אחרים, כגון שאלת "מיהו יהודי", היחס למי שאינו שומר מצוות, היחס למדינת ישראל, היחס למדינה כ"אתחלתא גאולה" וכחלק ממהלך יהודי-דתי, היחס לעליות השונות ארצה, נישואין וגירושין ועוד. בויכוח על הסוגיות השונות שבגיור מתלהטים מתחים ואי-הסכמות גם בנושאים שמעבר לכך, בעיקר בין סוגי האוכלוסיה הדתית השונים.

חשיבות קבלת על תורה ומצוות - על משמעויותיו, חשיבותו, הגדרתו וקביעתו כמעכב (או לא) גיור - היא אחת המרכזיות בכל נושא הגיור והייתה נקודה מרכזית לאורך ההיסטוריה בכלל ובימינו בפרט.
בעקבות העלייה ממדינות ברה"מ, בהם נרדפו יהודים ובעקבות כך הושמדו ראיות לגבי מיהו יהודי, ולאחר מכן עלייתם ארצה והשתלבותם בחברה הישראלית-יהודית שברובה אינה שומרת תורה ומצוות - נושא זה רלוונטי מאי פעם בימינו.

נתקלתי בנושא הגיור של העולים מברה״מ לראשונה כששמעתי את סיפורה של עמיתתי לעבודה, בת לאב יהודי ואם שאין מסמך שמאשר את יהדותה. ברוסיה הם שמרו על זיקה ליהדות, לחגי ישראל וכדו׳, למרות היותם חילונים. מכיוון שלא נמצאו מסמכים להוכחת יהדותה של אמה, ידידתי לא נחשבת יהודיה. מיותר לציין שהיא נטמעה בחיים הישראלים בארץ, שירתה בצבא, מציינת את חגי ישראל וכו׳. הרבנות ושירותי הגיור, גם ביחס וגם בשורה התחתונה, התישו אותה ברמה שכבר לא משנה לה איך תוגדר, והיא מבחינתה מיצתה את המאמצים בנושא. לצערנו, הסיפור שלה הוא סיפורם של רבים.

תוך כדי לימוד מאמרו של הרב משה ליכטנשטיין ״גר או תושב״ משנת התשס״ח וההתכתבות שבעקבות המאמר בין הרב חיים אירם לרב ליכטנשטיין (1) הבנתי נקודה חשובה לטעמי בהקשר לקבלת הזהות וקבלת המצוות של מתגיירים עולים מברה"מ, אשר למעשה מקיימת את הדרישה לקבלת על תורה ומצוות לעניין יהודים\מתגיירים שידוע שלא יקיימו אורך חיים דתי לאחר גיורם.
לאחר שהמשכתי ללמוד את הנושא ממספר רב של מקורות שרובם מצויינים בסוף הכתובים, נכונות נקודה זו רק הלכה והתבהרה לי כמשמעותית, נכונה וחשובה (לפחות לטעמי).

את הנקודה הזו ארצה להציג פה.
אינני רב, וידיעותי ההלכתיות לא מתקרבות לרמת הרבנים המתדיינים בנושא זה, ובצניעות זאת אני רושם את המאמר הזה.

הבהרה לגבי הבאת דוגמאות וסימוכין: לכל נקודה ופסקה שכתבתי הייתי יכול להביא דוגמאות וציטוטים רבים. לא עשיתי זאת ע"מ שלא להאריך יתר על המידה, וציטטתי מקורות כפי הנדרש לטעמי לשם ההבנה, מתוך מחשבה שהמתעניין ימצא את הדוגמאות, שקיימות ברשימת המקורות בסוף המסמך, כמו גם מקורות רבים נוספים.


הקדמה ראשונה - תמצית תהליך הגיור
בניגוד לדתות אחרות, כגון הנצרות או האיסלאם, היהדות אינה דת מיסיונרית שרוצה לכפות את עצמה על מי שלא שייך אליה. לכן היא אינה מנסה להניע תהליכי גיור המוניים של גויים (בוודאי לא ע"י כח וכפייה), ויותר מכך - מי שרוצה להפוך ליהודי צריך להראות נכונות אמיתית להצטרף לעם ישראל ותורתו.
לטעמי, זאת תכונה יפה ונכונה של היהדות יחסית לדתות אחרות.
הגיוני וסביר שמי שירצה להצטרף לקבוצה חברתית מסויימת יחוייב לקבל את חוקיה וכללי ההתנהגות שלה. כך לגבי דתות, מדינות, עמותות וכו׳. ובהמשך לכך, כל קבוצה מייצרת לעצמה את החוקים והטקסים אותם יצטרך לעבור מי שרוצה להצטרף אליה. היהדות אינה יוצאת מהכלל, וגם היא קבעה כללים למי שרוצה להצטרף אליה.

שלשה מרכיבים הכרחיים בגיור: מילה, טבילה, והבאת קרבן (בזמן שבית המקדש קיים). מילה וטבילה הינם שלבים הכרחיים, ואילו הבאת קרבן אינה מעכבת בזמן הזה.
קבלת מצוות אינה מוזכרת בגמרא כמרכיב עצמאי בטקס הגרות אך הודעת המצוות לגר וקבלתן מוזכרות כחלק מתהליך הגיור. לאור זאת, נוצרו דעות שונות האם יש לראות את קבלת המצוות כמרכיב עצמאי או כמלווה את התהליך. הפער בין מילה וטבילה לקבלת מצוות ניתן לפרשנות כפולה המובילה למסקנות הפוכות: אפשרות אחת היא להניח שקבלת מצוות לא מוזכרת כגורם עצמאי מפני שהיא המטרה שלשמה ולתכליתה נעשה תהליך הגיור, ולא ניתן לדבר על גרות ללא קבלת מצוות. אפשרות שניה היא להסיק מהיעדר דיון מסודר בסוגיה בקבלת מצוות, שאין היא מרכיב עקרוני כמילה וטבילה.

הדיון בפרשנויות ארוך, אך רובם ככולם של הרבנים לאורך הדורות מסכימים לכך שקבלת מצוות היא חלק משמעותי מתהליך הגיור.
אני מקבל את הקביעה הזאת כפשוטה. רבים נותנים לקבלת על מצוות פרשנויות שונות שחלקן גם הגיוניות ומבוססות, אך אני מעדיף לראות בקבלת על מצוות כחלק מהגיור דרישה לגיטימית, הגיונית, צודקת, ויותר מכך - לעניות דעתי זה גם מתבקש - היהדות היא דת ומי שירצה להיכנס אליה הגיוני שיקבל את חוקיה. ותשובתי למי שיטען שישנם גם יהודים שומרי תורה ומצוות היא שאין קשר בין הדברים היא שיחיד בקבוצה חברתית יכול לחטוא ולקבל את הדין אם החברה תחליט להענישו, ועדיין יישאר חלק ממנה. אבל מי שירצה להצטרף לחברה אבל לא יסכים מראש לקבל את חוקיה - אין קבוצה חברתית שפויה שתקבל אותו אליה. כך הדבר גם באזרחויות של מדינות למשל, ולמעשה בכל חברה תקינה וחפצת חיים.

הקדמה שניה- הבעיה בימינו, ובפרט עם העליה מברה״מ
העליה מברה״מ הייתה מבורכת, שכן היא הביאה מאות אלפי יהודים לארץ. חוק השבות מגדיר זכאות לא רק לפי האם, כמו היהדות, אלא לכל מי שמזרע ישראל.
הרדיפות והפרעות ביהודי ברה"מ לאורך השנים, גרמו לכמה בעיות בזיהוי מקורם היהודי - איבוד והשמדת מסמכים המוכיחים יהדות, נישואי תערובת והתבוללות, וקשיים בשמירת צביון יהודי לאור הסכנה שהייתה כרוכה בכך. לכן, לאנשים אלו הבאים להיחשב כיהודים גם לפי חוקי הדת היבשים ישנם כמה סוגי קשיים: ישנם כאלו שאמם אינה יהודיה, ישנם כאלו שאמם אינה מוכחת כיהודיה, וישנם כאלו שהם גויים. ישנם גויים ממש, שאינם יהודים ולא חיו מעולם כיהודים, ולגביהם אין ספק שיצטרכו לעבור גיור מלא.
אבל מה לגבי אלו שהם ודאי מזרע ישראל? אנשים שציינו את מועדי ישראל, שחיו כיהודים, וגם נרדפו כיהודים, וכשבאו לארץ נטמעו בחברה, שירתו בצבא, הם דוברי עברית ולמעשה עד לבחינת הסטטוס היהודי הרישמי לא ידעו כלל שיש איזושהי בעיה ביהדותם.

האם אנשים אלו יצטרכו לעבור גיור כגויים ממש? מה צריך להיות היחס אליהם?


בתור התחלה ובסיס לדיון: על מה ניתן להסכים?
לעניות דעתי, אפשר להסכים על כמה נקודות שיכולות להיות מקובלות על כולם, ומהם להמשיך הלאה:
  1. מקור הקושי בתהליך הגיור הוא היותה של היהדות דת שאינה מיסיונרית ושאינה רוצה לכפות את עצמה על עמים אחרים. כאמור בהקדמה, אני רואה תכונה זאת כתכונה נכונה וטובה.
  2. הגיוני וסביר שמי שירצה להצטרף לקבוצה חברתית מסויימת יחוייב לקבל את חוקיה וכללי ההתנהגות שלה. כך לגבי דתות, מדינות, עמותות וכו׳. לגיטימי והגיוני גם שכל קבוצה תיצור לה את החוקים והטקסים אותם יצטרך לעבור מי שרוצה להצטרף אליה. אני מקבל חד משמעית את הקביעה שמי שרוצה להצטרף ליהדות עליו לקבל על מצוות, ולא חושב שהפתרון צריך להיות בסתירה לזה.
  3. ברור גם שמי שנולד לתוך קבוצה כזאת או שהתקבל אליה בתום לב יהיה שייך לה גם אם חטא יחסית לחוקיה (ומן הסתם גם ייענש במסגרת כללי הענישה בקבוצה, שגם אותם הוא קיבל כשהצטרף אליה).
  4. התייחסות לגר, בין אם יסיים בהצלחה את תהליך הגיור ובין אם לאו, צריכה להיות בחמלה ובכבוד; הן מעצם היותו אדם והן בגלל רצונו להצטרף אלינו (הרי אנחנו עם לא פשוט...).
  5. הדברים אמורים במיוחד במקרה של העולים מברה״מ, אנשים אשר רובם סבלו מרדיפות בגלל יהדותם, גם אם הייתה זאת יהדות חלקית, ולמרות זאת עמדו בלחצים והגיעו ארצה עם הזיקה היהודית.
  6. חשוב לעשות את ההבחנה בין עולים שיש להם קשר ליהדות (רובם?\!) לבין ״טרמפיסטים״ שאינם יהודים ואין להם טיפת זיקה ליהדות ולישראל ושהגיעו לכאן משיקולים אינטרסנטים כאלו ואחרים.
  7. חשוב ביותר לתת פתרון לבעיית נישואי התערובת, שזמינה היום, ואליה נדחקים כל אלו שאינם עוברים את תהליך הגיור.

מכל אלו, נשארנו עם הבעיה והסתירה שבקבלת הזהות הדתית ואת עול המצוות ע״י עולים שאינם דתיים, ומתוך היכרות עם אורח חייהם שהוא ״יהודי חילוני״ - ניתן לקבוע (והם לא יכחישו זאת כנראה) שבעתיד הם לא יהיו דתיים בהגדרות החברתיות הנהוגות היום. לכך ארצה להתייחס.

האם ניתן לגשר בין הדרישה לקבלת על מצוות לבין הידיעה שהמתגייר כנראה לא יחיה כשומר מצוות?
אני טוען שהתשובה היא כן.
טענתי: אין סתירה בין קבלת על מצוות לחייהם של יהודי ברה"מ ודומיהם
אתחיל בציטוט מדבריו של הרב דרוקמן (2): (ההדגשות שלי)
״כל מי שבא להתגייר, לא עושה זאת מתוך אינטרס. את כל מה שקשור לסל הקליטה הוא כבר קיבל מכוח חוק השבות. הוא יכול לחיות במדינת ישראל גם כשהוא נשוי בנישואין שלא על פי התורה, והחברה במדינת ישראל אינה דוחפת להתגייר. אלו שבאו לכאן יכולים לחיות את חייהם בטוב ובנעימים בלי להתגייר. לכן מי שבוחר להתגייר עושה זאת כי הוא רוצה להיות יהודי, וכך צריך להיות היחס אליו".
״מדובר באנשים ממוצא יהודי, שבחרו להצטרף ליהודים על פי ההלכה, וסבלו בגלל הצטרפותם זו, כי שם הם נחשבו כיהודים לכל דבר. אלו שעכשיו חוזרים הביתה הם צאצאיהם, וזו מצווה לאומית לקרב אותם".

העולים חיו בברה״מ כיהודים: שמרו על זהות לאומית יהודית, חגגו ליל הסדר וראש השנה וציינו תאריכים חשובים אחרים בלוח השנה היהודי. הרבה מהם אינם יכולים להיחשב רשמית כיהודים רק בגלל חוסר במסמך כזה או אחר. אלו שמצליחים למצוא את ההוכחה המיוחלת אוטומטית נחשבים יהודים וכל בעייתם נפתרת כלא הייתה.
(מדהים כמה קטן הגבול, אבל ההבחנה ברורה והגיונית: כשם שמי שנוהג במהירות 80 קמ״ש הוא שומר חוק לעומת חברו שנוהג במהירות 81 קמ״ש וייחשב עבריין תנועה. הבדל קטן אבל מאד חשוב).

ולכן, אני טוען שניתן וצריך לקבל את אורח חייהם היהודי, שקויים למרות רדיפות קשות, כהוכחה לקבלה על ידם של אורח חיים יהודי, הן מבחינת הזהות הדתית והן מבחינת הזהות הלאומית.
הרי אותם עולים עמדו בניסיונות שאף אחד מאיתנו, הצברים, לא עמד בו, ולא ידוע מי מאיתנו היה שורד אותם כיהודי. הם יכלו לנסיונות האלו ונשארו יהודים שמכירים את המצוות ומציינים את החגים. וגם אם בפועל הם לא מקיימים את כל המצוות - מי מאיתנו כן? הרי ״אין צדיק בארץ שלא יחטא״... האם לדוגמא חילול שבת של אחד מהם חמור משמירת הלשון של מישהו מהצברים הדתיים? ואף יותר מכך - כמה מהמשתייכים לציבור הנקרא "דתי" לא מקפידים על ציצית או ברכות?
חשוב גם להתייחס למעשיהם כשהם עולים ארצה - גיוסם לצבא והצטרפותם לעם ומדינה במצב לא פשוט, כשאויבים מקיפים אותנו וסכנות לא מעטות רובצות מעלינו. הגמרא במסכת יבמות מתארת את סדר הגיור שבמהלכו שואלים את המתגייר "מפני מה באת, אי אתה יודע שישראל סחופים ודוויים וצרות באות עליהם?". אם הוא אומר יודע אני ואיני כדאי, מקבלים אותו. האם מישהו יכול לטעון שזה לא רלוונטי בדורנו?
כמו כן, לא ניתן לטעון שהגיור נעשה מתוך אינטרס זר - חוק השבות חל על עולים אלו והם עולים ואזרחים שווי זכויות עם או בלי הגיור, להתחתן הם יכולים בשיטות כאלו ואחרות הזמינות היום במדינת ישראל, והם חלק מהחברה בארץ בין אם ישלימו גיור ובין אם לאו.

האם שמירה על מסורת ישראל תחת עויינות, רדיפות ולעתים תוך כדי סיכון חיים ממש אינה נחשבת כקבלת הזהות היהודית וקבלת על מצוות? אני טוען שחייב להיות שכן!
הרי אף אחד לא הכריח אותם לשמור על יהדותם, להיפך - היה נח להם ואפילו עדיף להם לנטוש אותה. אבל הם בחרו להמשיך לחיות חיים יהודים, למרות הקושי והסיכון הרב והמיידי. יש שיגדירו זאת כקידוש ה' ממש! וגם בארץ, כפי שהוסבר - אין הם צריכים את אישור הרבנות ע"מ לחיות כאזרחים שווים.

לעניות דעתי, אין פה סתירה הלכתית למעשה הגיור, שהרי אם הייתי סובר שיש סתירה כזאת לא הייתי מעלה זאת כרעיון. לעניות דעתי מתקיימים כללי הגיור (כולל קבלת על מצוות) וניתן למנוע בעיות קשות בעתידנו כעם אחד, לקרב את מי שלצערו וצערנו התרחק, וע"י כך גם לפתור בעיות קשות בצורה שהיהדות נתפסת בעיני חלקים גדולים מדי של העם.
כפי שאני מבין את הדברים, כל מי שיבוא מתוך רצון כנה וטהור לקרב את הגר, יוכל לקבל טענה זאת, ואז לכל השיטות ולכל הזרמים יהיה ניתן לגייר את העולים האלו, ולמנוע בעיות קשות, כפי שפורט.

הבהרות חשובות
כמובן שצריכה להיות בדיקה של כל מקרה לגופו, זאת כדי למנוע הסתננות של ״טרמפיסטים״ שאין להם קשר ליהדות, אך לשוב לעשות זאת בצורה מכובדת ומכבדת, ולדעתי ניתן לזהות בין היהודים לאלו שאינם יהודים.

הגיור הוא יחידני ונעשה באופן אישי, ולא בצורה שבטית. כל מתגייר צריך לעבור תהליך וטקס בו יקבל את הנדרש ממנו ויהפך ליהודי. קבלת על המצוות צריכה להיות של כל אחד, ולא של קבוצה כקבוצה. חשיבות הטקס האישי חשובה גם לכל אחד מהמתגיירים כדי לסמל את שינוי הסטטוס שלו, וזה נדרש כשם שנדרשים טקסי חתונה, גירושין, קבלת תואר וכו'.

הטקס חייב להתקיים כהלכתו וכסדרו - כן יש חשיבות להצהרה של המתגייר שהוא מקבל את חוקי היהדות ומכיר בהם. מי שמתכחש ומצהיר בפומבי על התנגדותו ליהדות - בעייתי מאוד לקבלו.
יש כמה סברות איך מתנהל הקטע בטקס של קבלת מצוות - האם בית הדין מקריא לגר "מקצת המצוות" או מפרט אותם, מתי מקריאים וכו'. לא נתמקד ב"איך" אלא בעצם העניין - הטקס והקטע בתוכו שלקבלת על המצוות חשוב. יש חשיבות לטקס, כי הטקס מהווה הסכמה אישית ואי עשייתו יגרום לגיור גורף ולא רציני ואמיתי.
דוגמא מעניינת לחשיבות הטקס היא פרוזבול בשנת שמיטה. ההיתר לפעולה שלכאורה מבטלת את שמיטת הכספים ידוע וברור לכל שיהיה - ועדיין ישנה החובה לקיים את "טקס" של חתימת שטר פרוזבול לפני בית דין כדי לשמר את זכר שמיטת הכספים ולערכים שבה (שאנחנו לא מקיימים בגלל מציאות נתונה) - ולכן לפני קבלת ההיתר יגיע כל אחד לבית דין ויבצע מעשה שיתיר לו את השמיטה. דוגמא דומה נוספת היא מכירת חמץ בפסח.

כהמשך לחיזוק וביסוס הטענה שלי, אתייחס לכמה שאלות כבדות משקל בקשר לכך, ואחזק את דברי מגישות וסברות מקובלות לאורך הדורות בקישור הבא:
http://overallsimplicity.blogspot.co.il/2013/11/blog-post_17.html



מקורות מידע

התייחסות לנושאים שונים בנוגע לגיור בימינו




האם יש אינטרס לבאים להתגייר, שהוא בעצם המניע האמיתי שלהם לגיור?
למרות שלדעת רבים המניע לגיור לא מהווה מחסום וכלל לא נלקח בחשבון כל עוד תהליך הגיור הוא אמין (כולל אפילו את רות המואביה שנחשבת לסמל בנושא הגיור), נראה לי שניתן לקבוע שאותם עולים המבקשים להתגייר ודאי לא עושים זאת מאינטרס כזה או אחר, ואפרט:
  • אינטרס כלכלי - את ההטבות האזרחיות הם מקבלים ללא הגיור, שכן חוק השבות רחב יותר מחוקי הגיור.
  • אינטרס חברתי - רובם של המתגיירים הנידונים כאן עוברים את תהליך הגיור במהלך או אחרי שמילאו את חובם הצבאי ואחרי שנקלטו בחברה הישראלית.
  • אינטרס לצורך נישואים - אנשים אלו יכולים היום להתחתן עם צברים יהודים בשיטות שונות וזמינות (נישואים אזרחיים וכדו'), כך שאין לחשוד בהם כאינטרסנטים לעניין זה, ויותר מכך: האיום על אי הגדרתם כיהודים לא תמיד יאיים עליהם, אלא יותר יאיים על מי שמבקש לשמור על חברה יהודית.

אביא חיזוק נוסף לדברי משו״ת שנשלח לרב יצחק הרצוג זצ״ל בשנת התש״ט (3), לגבי גיור בן/בת זוג ליהודי/ה, ובו הוא טוען שמאחר והחתונה כבר נעשתה ואין הם צריכים את הגיור ע״מ להתחתן - יש להסיק שהגיור לא מונע מאינטרס ויש לקבלו וודאי שבדיעבד יש לקבלו. האם אין זה המקרה פה, שאותם עולים לא צריכים את הגיור בשביל אינטרס (כמו שפרטתי לעיל) ואז ניתן לגיירם ללא חשש?

הרב גורן הורה לקבור חללי צה״ל שאינם יהודים יחד עם חבריהם לנשק הצברים (4). אז למה נחכה למוות ולא נקבל ברוחב לב ובכבוד אנשים שהינם בוודאי מזרע היהודים?

מהי בדיוק קבלת על מצוות?
מהי בדיוק קבלת על מצוות - האם הכוונה היא לקבלת כל המצוות ודקדוקיהם או להצהרה בדבר קבלת המצוות באופן כללי, וקבלתם כחוקי היהדות? על כך דנים הפוסקים לאורך כל הדורות, ורבים המקורות הקובעים שמדובר בהצהרה כללית (ורבים טוענים שמדובר בקבלת מצוות כולן).
אצטט כדוגמא את הרמב"ם (משנה תורה ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה פרק יג):
"כשירצה הגוי להיכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה צריך מילה וטבילה ... כשיבוא להתגייר ... מודיעין אותו עיקרי הדת .. מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות ... אם חזר בו ולא רצה לקבל הולך לדרכו ...". ע"מ להתגייר צריך רצון לקבלת עול תורה, בלי קשר לכמות המצוות שיקויימו ע"י המתגייר בהמשך.
חובה להדגיש שיש כמובן פרשנויות נוספות, שכן רואות את הקבלת המצוות כקבלת חיוב לקיים את כולן.

ידוע דין התלמוד שמי שמקבל מצוות "חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו" (בכורות ל, ע"ב). יש כאלו המקבלים זאת כפשוטו, ויש כאלו שמפרשים זאת רק במקרה שהמתגייר מתנה במפורש בשעת הגיור שלא יהיה חייב במצווה ספציפית. הפירוש השני הגיוני לטעמי. אם יבוא מתגייר ויכריז כבר בתהליך הגיור קבל עם ועדה מול בית הדין שמצווה כזאת או אחרת הוא לא מקבל, די ברור שאי אפשר לטעון שהוא אינו מקבל על מצוות - ואין לקבלו.

בכל מקרה, ברור שהדעות לכאן ולכאן הושפעו - מעבר לתפיסת עולם כללית - גם מהמצב החברתי \ בטחוני \ דתי בתקופה נתונה - ומזה נגזרו הקלות או החמרות לפי הצורך. מה המצב בימינו? - בסעיף הבא.

מהי בדיוק קבלת על מצוות בימינו?
בנוסף למה שנאמר לעיל, יש להתייחס לשינוי במעמד קיום המצוות כסממן הבלעדי לאורח החיים היהודי ב-200 שנה האחרונות בדיון פה (ובכלל).
בגלות הייתה ההצטרפות לעם ישראל אפשרית רק עם וקבלת מצוות, שהרי זו הייתה המסגרת הארגונית והקהילתית של עם ישראל. בדורות האחרונים, עם התפשטות החילוניות, נוצרה אפשרות להתקשר לעם ישראל על רקע לאומי ולא רק דתי, וקל וחומר לאחר הקמת מדינת ישראל, שיצרה מציאות שבה יש קיבוץ יהודי גדול שההשתייכות אליו היא לאומית ולא דתית.
בזמנים בהם העם היה שומר מצוות, יהודים שמרדו בכך נחשבו כ"כופרים" המוציאים עצמם מן הכלל - מורדים של ממש. לא כך היום, כאשר רוב העם אינו שומר מצוות אך רובו ככולו נשאר ורואה את עצמו כחלק מהקהילה ומהעם היהודי. יותר מכך - קבוצה זו היא קבוצת הרוב בעם ישראל היום.
כמובן שלא צריך לקבל זאת ע"מ להקל ללא אסמכתא הלכתית, אך בודאי שיש להתחשב בכך בכמה הגדרות ומסקנות - בנושא הזה ובכלל.
גם הראי"ה קוק התחשב בכך וראה במתיישבים החילונים יהודים טובים לא פחות מאלו השומרים מצוות, בכך שהם אלו שמקדמים את עניין הגאולה. בוודאי שהרב קוק התחשב בהם בפסיקותיו, אבל לא בכך שהקל עבורם - אלא בכך שהתאים את ההלכה למצב החדש שנוצר מהציונות ומהעלייה לארץ.
יחס דומה קיבלו החילונים הציונים מהרב סולוביצ'יק, להם הוא מייחס שליחים של ההשגחה:
"אם אני מזדהה כעת עם המזרחי, שהוא בניגוד למסורת המשפחה שלי, אין זה אלא, כפי שהבהרתי מקודם, שאני מרגיש, כי ההשגחה פסקה כיוסף נגד אחיו, ושהיא משתמשת ביהודים החילוניים כשליחים לבצע את תכניותיה הגדולות בדבר ארץ ישראל קדושה." (32)

"אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" - האם קבלת האנשים שהינם ודאי מ"זרע ישראל" לתוכנו חזרה בדרכי נעם לא תגרום לקירובם גם למסורת? אולי גיור חם ותומך, ענים וסובלני יגרום לתחושת הזדהות עם המצוות, ואולי אך יגרום לחלק מהמתגיירים לקבל מרצונו על מצוות? מה שבטוח, שדחיקתם החוצה וזלזול בהם יביאו להיפך המוחלט והלא רצוי.
וזה המקום להביא ציטוט של הראי"ה קוק בוא הוא מסביר למה פסיקתו (לענין שמיטה במקרה הנידון שם) נוגעת לא רק ליהודים שומרי מצוות אלא לכלל ישראל (ההדגשה שלי):
"ועל טענתו השניה, אודיעו שכמאז כן היום הנני מתעב את הרע של הרשעים, ואת החלק הטוב שבהם לעולם הייתי מוקיר, ואוהב ... לקרב רחוקים וללקט ניצוצי הקדושה מכל מקום שנתפזרו … כשאני רואה גם בריקנין שבנו איזה מדה טובה, איזה יושר ואמת, או גם שיחה נאה ודרך ארץ אני מקרבו בשביל זה. ואקוה תמיד שעל ידי זה יחזרו למוטב אם הרבה או מעט, ואפילו גם יגרום כח ההתקרבות שרעיון כ"ד של תשובה מיראה או מאהבה יתכנס בלבבם על רגע אחד, כדאי כל הטורח שבעולם. ומי שהוא שם לבו על דרכיו וכבוד שמים וכבודן של ישראל חביב עליו יותר מכבודו, יבין את אמתת דרך הקודש הזאת ויכיר את ערך יקרתה" (אגרות ראי"ה, חלק ב, אגרת תקכב, עמ' קנג).

ההבדל בין גיור בגולה לבין גיור במדינת ישראל
בגולה, המסגרת הדתית של על המצוות הייתה המסגרת היהודית הכמעט בלעדית, לכן כניסה ליהדות כקבוצה הייתה מותנית רק בכך. היום, ניתן להתקשר לעם היהודי גם במסגרת יהודית ללא קבלת על מצוות. זהו הבדל חשוב שחובה להתייחס אליו ולדון את המתגיירים לקולא (למרות שלתפיסתי אין בעיה גם מבחינת קבלת המצוות).
פסיקה לתקופת גלות ופסיקה לתקופת מדינה אינן זהות. בגלות היהודים היו חברת מיעוט שאינה אחראית
לתחומים רבים בחיים הציבוריים, מה שאין כן במדינת היהודים. לכן, גדולים כראי"ה קוק והרב גורן עמלו על עדכון והגדרת עקרונות יסוד לחשיבה ההלכתית בעידן הציוני.
כלומר - יש שינוי של ממש בהגדרת "אורח חיים יהודי", ואי אפשר להמשיך להגדיר מונח זה כמו שהגדירו אותו בגולה.

בנוסף, הגדרות רמת דתיות (דתי, חרדי, חילוני, מסורתי, דתי 'לייט' וכדו') - הינם הגדרות חברתיות. מיהו הדתי יותר יקבע אלוהים בסוף חיינו, ועד אז ננסה לחיות בצורה הטובה ביותר כפי שכל אחד מאיתנו מפרש אותה.

יש להיזהר ממצב בו החמרה הלכתית תרחיק את העם ממסורת ההלכה
לפני שחרורו של הרב גורן מהצבא, הוא היה מעורב בפרשייה שהסעירה את המדינה. הלן זיידמן, עולה מארצות הברית, התגיירה בגיור רפורמי וזה לא הוכר על ידי רשויות המדינה. דבר זה הביא לסערה פוליטית. מעט לפני הדיון בבג"ץ בנידון הודיע הרב גורן שהבעיה נפתרה, שכן הגב' זיידמן התגיירה בבית דין צבאי בראשותו.
איך ייתכן?
מעבר לשיקולים ההלכתיים נטו, הסביר הרב גורן (הדגשות שלי):
"שמעתי איך שמתנגדי התורה והדת התכוננו לכך, שהנה בא הזמן עבורם לתקוע יתד בארץ ולקבל לרשותם את הרבנות, ולהשיג הכרה בכל מה שיעשו בגירות, נישואין וגירושין, עד שהיה חשש גדול להנהיג באופן רשמי חוקי נישואין וגירושין אזרחיים, ח"ו, מה שעלול היה להרוס את כל חיי המשפחה בעם. והנה ברגע האחרון ממש באה ישועת ה' כהרף עין להצלת המצב, וזכות התורה והרבים עמדה לנו בזה, שיכולנו לקדש שם שמים ושם ישראל, ולהציל את אחדות התורה והעם במדינה ובתפוצות."
הרב גורן לא מתנצל ולא חושב שסירס את ההלכה או "חיפף" ע"מ לצאת טוב - להיפך - הוא קידש שם שמים!
חשוב לציין שהרב גורן נהג קודם כל לפי ההלכה, וגם סבר כי על המדינה לנהוג על פי ההלכה. אבל, את ההלכה הוא ראה כמרחב הכולל אפשרויות רבות, אשר ההכרעה ביניהן צריכה להתחשב לא רק בשיקולים הלכתיים נטו, אלא גם בנסיבות הזמן ובתנאים המיוחדים למצב נתון. להיעזר בתקדימים - אבל לעשות את ההתאמה לתקופה ולתנאים של המקרה הנידון. כמו כן, הרב הזהיר ממצב שבו החמרה הלכתית תביא לידי חקיקה חילונית שתרחיק את העם מההלכה והתורה.
אם כך, למרות שלטענתי כלל אין צורך בכך בגיור (שכן לטענתי העולים קבלו על מצוות) - האם השיקול הזה לא חל במקרה שלנו?

אחריות כלפי כלל ישראל
פסיקת הלכה אינה יכולה להתייחס רק לאנשים 'דתיים'. פסיקת הלכה היא כלפי כלל עם ישראל. לכן, גדולי ישראל ובראשם הראי"ה קוק והרב גורן זצ"ל לא הקלו בהלכה, לא ביקשו לעגל פינות - אלא ההיפך - תיקנו את ההלכה וקבעו תקנות ככה שיהיה ניתן לקיימה בתנאים החדשים שנוצרו במדינת ישראל יחסית לגלות, תוך ראייה כוללת של כלל ישראל - כחברה, כעם, כמדינה.
איני יכול להוכיח זאת, אך אני משער ששני גדולי ישראל אלו היו מקלים ומקרבים את עולי ברה"מ ודומיהם ע"מ להחזירם לחיק העם היהודי לפי כל דין.

"והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים" (ישעיה כז,יג) - פסוק זה מדבר על גיורן של יהודים שנטמעו ושנאבדו בגלויותינו הרבות, והכמיהה ליום בו הם יחזרו. והנה הם באים - זאת הגישה שצריך לנקוט בה - הבנה של גודל השעה בה יהודים אשר ניצוצי יהדות לוחשות בהן שבים לעם וארץ ישראל, כי רק במחשבה כזו נדע לקבל את האנשים האלו בכבוד, בהתרגשות ובאהבה.

שיקולים נוספים שחשוב וצריך להתחשב בהם
העולים מברה"מ הם יהודים שעברו שמד, לכן אנחנו מחזירים אותם ליהדות ולא מקבלים אותם כגוי ממש הבא להתגייר. ההתבוללות של אנשים אלו הייתה כתוצאה של גזירות והשמדה, לא מבחירה חופשית.

אין פה בחירה בין קבלת דרך התורה ובים כפירה בה. יש פה דיון בין שיטות שונות שכולן לשם שמים וכולן מקבלות את תורת ישראל כבסיס. או כמו שאמר הרב יעקב אריאל לגבי קבלת גרים אלו (ההדגשה שלי):
"גישה זו איננה קולא, כפי שיש נוטים לראות במבט שטחי. אדרבה, היא חומרה, כי היא באה להציל יהודים ממכשול. הימנעות מגיורם של אלה, עלולה להכשיל בעבירה רבים מאוד מישראל."
ואצטט גם את הרב ציון מאיר חי עוזיאל 19 (ההדגשה שלי):
"ויש לצרף עוד טעמא להתירא בנדון דידן והוא משום הצלת בת ישראל מאסור התחתנות לגוי, והרי זה דומה למה שאמר הרמב"ם ז"ל בדין הנטען על השפחה שיגרשנה מביתו או שישחררנה, ואף כי הנטען על השפחה ונשתחררה אינו יכול לישאנה לכתחילה, אכן כאשר פסקנו בדברים כאלה וכו', ואמרנו מוטב שיאכל רוטב ולא שומן עצמו, וסמכנו על אומרם ז"ל "עת לעשות לה' הפרו תורתך" ויכול לישאנה (תשובת פאר הדור הרמב"ם סי' קל"ב)."
גם הרב אונטרמן, רבה הראשי האשכנזי השני (1964-1972) של מדינת ישראל, היה מודע למשמעות 'הרכה' שמתקבלת להצהרה על קיום מצוות במציאות הנתונה, אך הצהיר מפורשות שזו המדיניות ההלכתית הראויה בעיניו מתוך ראייה רחבה של אחריות כלפי החברה היהודית בארץ ישראל.

במשך הדורות הגדרת "קבלת על מצוות" עברה שינויים לפי הנתונים באותו הדור - היו דורות בהם היה צורך להחמיר ודורות בהם היה צורך להקל - לפי שיקולים הלכתיים יהודיים. ברור שבדורנו לאור כל מה שנידון לעיל יש צורך ב"הקלה" - ששוב, לדעתי איננה הקלה אלא קבלת על מצוות למהדרין.

במניעת צירוף אותם אנשים לכלל ישראל, לא רק שלא נקבל אותם - אלא גם נגרום להוצאה של יהודים רבים (או יותר נכון לבניהם ובנותיהם) מהמעגל של עם ישראל. לא רק שלא נקרב - גם נרחיק.

על בסיס זה ש"עמך עמי" קודם ל"אלקיך אלקי" פוסקים רבים וחשובים הסכימו לקבל גיורים במקרים שבהם היה ברור שהגר אינו מתכוון לקבל עליו קיום מצוות מלא, ולכן במיוחד בזמננו ובבעיה\אתגר שבפתחנו - אני צריכים לסמוך על הגישה הזאת בשל הנסיבות הלאומיות והחברתיות, ויש לגייר את העולה שמוצאו "מזרע ישראל", המבקש להפוך לחלק מן החברה היהודית לכל דבר ועניין.

מקורות מידע