שחיטה כשרה




פוסט זה עוסק בנושא השחיטה היהודית הכשרה והטענות נגדה שהיא אינה הומנית ואכזרית כלפי בעלי החיים הנשחטים. 
הפוסט הוא נסיון להבנת הגדרות הלכתיות, ביולוגיות, חברתיות ואחרות, ודרכם לגשת וללמוד את הנושא.


צער בעלי חיים
"אסור מן התורה לצער כל בעל חי, ואדרבא חייב להציל כל בעל חי מצער אפילו של הפקר ואפילו של נכרי" (קיצור שלחן ערוך, סימן קצא). התורה מורה לנו בהדגשה רבה על שמירה על צער בעלי חיים ומדריכה אותנו לנהוג כלפי בעלי החיים ברחמנות, על אף שמותר לנו לאכול מבשרם. שני טעמים עיקריים לכך, הראשון, לחנך אותנו להיות רחמנים, והשני, לרמז על הבעייתיות המוסרית המסוימת שיש באכילת הבשר, כדי להכין אותנו לקראת התקופה שתבוא בעתיד, שבה נחדל מאכילת בשר (פירוט על כך בהמשך).
ישנן מצוות והנחיות רבות הקשורות בצער בעלי חיים, הנה כמה מהם:
  1. פריקת בהמה. מצווה לעזור בפירוק המשא מעל הבהמה שיגעה ממשאה בדרך. הרמב"ם אף פוסק שיש לפרוק בהמה ממשאה אפילו בשבת, משום צער בעלי חיים. והתורה מדגישה שגם בהמה של שנאך אתה חייב בפריקתה, משום צער בעלי חיים: כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ, עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ (שמות כ"ג, ה). ואם שני אנשים מבקשים ממך טובה, אחד לפרוק בהמה והשני להעמיס על בהמה - חובה לעזור לפרוק בתחילה.
  2. "לא תחסום שור בדישו" (דברים כה,ד). אסור למנוע מבהמה לאכול את המאכל עליו היא עושה את מלאכתה. השור המוזכר בפסוק מתפרש כדוגמה בלבד, והוא הדין לכל בעל חיים העושה מלאכה.
  3. אבר מן החי. אסור לאכול בשר שנחתך מבהמה וחיה בעודם בחייהם.
  4. מצווה נוספת היא לא לאכול מן הדם של בעלי החיים. על אף שהתירה לנו התורה אכילת בשר, מכל מקום באכילת הדם בולטת האכזריות ולכן נאסרה.
  5. חובה על כל יהודי לאפשר לבעלי החיים הנמצאים ברשותו ליהנות ממנוחת השבת - "ויוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ" (שמות כ').
  6. אף שחליבה אסור בשבת, נמצאו פתרונות לחלוב את הבהמה ע"מ למנוע צער בעלי חיים.
  7. "ונתתי עשב בשדך לבהמתך, ואכלת ושבעת" (דברים י"א). הקדים הכתוב "עשב...לבהמתך" ל"ואכלת ושבעת"  כי אם יש ברשותך בעל חיים, הקפד להאכיל אותו לפני שאתה מתיישב לאכול.
על עצם שחיטת בע"ח - בהמשך, אבל גם בזמן שחיטת בעלי חיים, ישנן כמה הוראות שנועדו למנוע התאכזרות מיותרת:
  • איסור שחיטת בהמה ובנה ביום אחד, כי זוהי אכזריות יתירה, וכן ישנו חשש שהשוחט ישחט את הוולד בפני אימו או להיפך ועל ידי כך ירבה צערם מאוד.
  • איסור לעמוד בצפיפות סמוך למקום השחיטה עם האווזים, כי זה מצער אותם.
  • כיסוי הדם לאחר השחיטה, משום שיש אכזריות באכילת בשר בעוד הדם שפוך על הארץ.
ודבר חשוב נוסף: לפי המסורת, כמה ממנהיגי ישראל הגדולים נבחנו ביחסם לבעלי חיים לפני שנבחרו להנהיג את העם. מסורות ידועות כאלו הן לגבי משה רבינו ודויד המלך, שהיו רועי צאן שדאגו לכל גדי ושה במרעה בצורה כזו שהיה ברור שגם כלפי אנשים הם יהיו עם החמלה הדרושה להנהגה.

האידיאל - צמחונות?
דעה מקובלת ביהדות היא, שעשרה דורות ראשונים היו צמחונים, ורק לאחר חטאי דור המבול התיר ה' לאנושות לאכול בשר.
הרב אברהם הכהן קוק קיבל את דעת חז"ל (במה שנקרא "חזון הצמחונות והשלום" של הרב קוק) שלא הותרה אכילת בשר לאדם הראשון, ושרק בשל ירידת הדורות הותר לאנושות להרוג בעלי חיים ולאכול את בשרם. את דעתו על העוולה המוסרית שבאכילת בשר הביע במלים ברורות: "חסרון מוסרי כללי הוא במין האנושי, במה שלא יקיים את הרגש הטוב והנעלה, לבלתי קחת חיי כל חי, בשביל צרכיו והנאותיו".
אם כך - מדוע לא אסרה התורה לאכול בשר?
הרב קוק מסביר, שנדרשת הדרגתיות בהתפתחותו המוסרית של המין האנושי. אכילת בשר בע"ח הותרה כדי ליצור חַיִץ המבדיל בין האדם לחיה, כדי שהיחסים בין בני האדם ישתפרו. תחילה צריכים בני האדם לפתור את בעיית האיבה והמלחמות שבקרבם, ורק לאחר מכן יוכלו להגיע לדרגה המוסרית הגבוהה יותר של התנהגות מוסרית וצודקת כלפי בעלי חיים: "אין ספק בדבר, שאלו היה איסור הריגת בעלי חיים מפורסם פרסום דתי ומוסרי, מצד הרגש הטהור של הצדק האלהי, הראוי להתפשט על כל היצורים… לעת עתה, שאין המצב המוסרי מתוקן כלל, ורוח הטומאה טרם עבר מן הארץ, אין ספק שהיה הדבר גורם תקלות רבות. התאוה הבהמית לאכול בשר, כשהיתה מתגברת, לא היתה אז מבחנת בין בשר אדם לבהמה". היתר אכילת בשר הוא "ויתור מוסרי" זמני העתיד להתבטל בעתיד. יש משהו צבוע באיסור אכילת בשר כיום: "כמה מגוחך הדבר, (אם) כל עוד טומאתו בו (באדם), יפשוט טלפיו ויפנה לו לדרך צדקה הרחוקה, להתחסד עם בעלי חיים, כאילו כבר גמר כל חשבונותיו עם בני אדם הברואים בצלם אלוהים...". כנראה שבימינו, תוצאת איסור אכילת חיות לא תהיה הינזרות מאכילת בע"ח אלא קניבליזם של בני האדם.
אולם כבר במערכת המצוות הקיימת יש טפטוף מתמיד של ערכים המהוים את ההכנה המוסרית לשינוי התנהגות המין האנושי עם בעלי החיים בעתיד. על צער בע"ח פורט בסעיף הקודם, ועל חוקי השחיטה לאור צער בע"ח יפורט בהמשך, פה ניתן כדוגמא את האיסור לאכילה של בעלי החיים הטורפים והעופות הדורסים, מכיוון שקיים חשש לגביהם שמא ידבק באדם שמץ מתכונותיהם האלימות - מתוך אכילתם ומעצם המגע התכוף עמהם (שהינו תוצר הכרחי מן העיסוק בגידולם לשחיטה ולאכילה). גם אם עקב חולשתנו המוסרית והגופנית אנחנו אוכלים בשר - לכל הפחות יש ליצור ריחוק מאכילת בעלי חיים שכאלו העלולים להעצים בנו את מידת האכזריות יותר ממה שכבר כך יוצא אל הפועל. עיון ברשימת החיות הכשרות מעלה כי כולן ניזונות מהצומח, החיות האסורות הן ברובן טורפות ונחשבות לאכזריות.

השחיטה היהודית
ידוע ומפורסם עד כמה הקפידה ההלכה לדורותיה על דיני שחיטה, שנועדו לצמצם ככל האפשר את צער הבהמה הנשחטת: אסור שתהיה כל הפסקה במהלך השחיטה ("שהיה"), בין באונס ובין ברצון, אסור להפעיל לחץ על הסכין ("דרסה"), הסכין חייב להיות גלוי כל זמן השחיטה ולא מוסתר בקפלי עור וכדו', דבר העלול לגרום להתמשכות השחיטה וגרימת סבל רב ("חלדה"), החתך צריך להיות באיזור הגלוי של הצוואר ("הגרמה"), כל קרע במהלך השחיטה פוסלו ולכן הההקפדה הגדולה על סכין חלקה וחדה ("עיקור"). 
על פי ההלכה השחיטה מבוצעת על ידי שיסוף מהיר של צווארו של בעל החיים בסכין חדה הנקראת חלף.
הסכין חייבת להיות חדה וחלקה לחלוטין, ואם יש בה פגם הקל ביותר (המורגש ולו במעט ע"י העברת ציפורן על פני חוד הסכין - בדיקה שמתבצעת ללפני שחיטה) - היא פסולה לשחיטה ובהמה שנשחטה באמצעותה אסורה לאכילה.
נדרש גם שהשחיטה תעשה בזריזות ובתנועה מהירה אחת של הסכין.
הדרישות לסכין חדה וחלקה ולשיסוף מהיר נועדו ע"מ שלא יורגש שום כאב ושהמוות יהיה מהיר ככל הניתן. גם אם תועבר על אדם סכין חדה בתנועה מהירה הוא לא ירגיש כאב.
בבסיס המוח של כל יונק, נמצא מרכז כלי הדם, אזור שנקרא Rete Mirabile (בבעלי-חיים) או Circle of Willis (באדם), המשמש כעין תחנה מרכזית בה מתערבב הדם, ומשם מתפזר לכל חלקי המוח ובעיקר ל-Cortex, החלק של המוח שאחראי לתודעה. אזור ה-Rete Mirabile הינו בעל משמעות ובא לידי ביטוי כאשר נסתם אחד מכלי הדם. במקרה זה עדיין יסופק דם למוח ע"י כלי דם אחר. בתהליך השחיטה לעומת זאת, לא יקבל המוח אספקת דם מכיוון שהוא יזרום כל-כולו החוצה בעקבות הפרש הלחצים שנוצר דרך חתך השחיטה בעורק ממנו זורם הדם למוח דרך הצוואר, עורק הקרוטיד. איבוד ההכרה חל בתוך לא יותר משתי שניות, היות והמוח לא יכול להמשיך לפעול בגלל חוסר חמצן, החל עם איבוד דם מינימאלי.
אמנם קיימים גם העורקים החוליתיים אותם אסור לחתוך בשחיטה, אך דבר מדהים הוא שבחיות כשרות (בניגוד לחיות שאינן כשרות) עורקים אלו אינם מגיעים ישירות למח, אלא דרך עורק הקרוטיד, ולכן בחיות כשרות גם הדם הזורם בעורקים החולייתיים יזרום החוצה דרך חתך השחיטה בעורק הקרוטיד.
חתך חד, כירורגי, אינו מורגש, כי לוקח זמן למוח להבין, לעבד ולשדר את תחושת הכאב, אם הוא בכלל מגיע לכך - מה שכנראה לא קורה לבהמות כשרות הנשחטות עפ"י כללי ההלכה היהודית.
דבר נוסף הבא להקל על הבהמה בשחיטה הוא שנוהגים להשכיב את הבהמה לפני השחיטה, ועל ידי כך מפחיתים את צערה, משום שתנוחה זו מסיחה את דעתה מפעולת השחיטה.

סקירה היסטורית של ההתנגדות לשחיטה היהודית
הטענות כנגד השחיטה היהודית הינן חדשות יחסית בהיסטוריה, והחלו רק באמצע המאה ה-19.
בשנת 1864 התחילו אגודות להגנת בעלי חיים בגרמניה לערער על השחיטה היהודית במטרה לבטל אותה. האגודות לא הצליחו לאסור על השחיטה היהודית, כי רוב המומחים לא ראו בשחיטה היהודית אכזריות. אמנם הוגשה הצעת חוק ראשונה מסוגה לפרלמנט הגרמני, במטרה לאסור את השחיטה היהודית, אך היא נדחתה. באותה תקופה לא נאסרה השחיטה בשום מדינה למעט שווייץ, בה קיים האיסור עד היום.
בגרמניה היו מאז שנות ה-80 של המאה ה-19 נסיונות מצד גורמים שונים לאסור את השחיטה היהודית, אך כולם כשלו. ב-1912, ע"מ לשלול אפשרות של איסור השחיטה קיבל הרייכסטאג הגרמני תיקון לחוק הפלילי ברוב גדול, לפיו תקנות של מדינות להתערבות בצורת המתת הבהמות לפי הדת של כל קבוצה שהיא - אסורות.
בתקופת גרמניה הנאצית האנטישמיות הגואה הייתה קרקע פורייה לאיסורים נגד השחיטה. איסורים כאלו התחדשו במהירות, ובלחץ המפלגה הנאצית התקבלו חוקים המחייבים הימום הבהמה לפני השחיטה. בתקופת מלחמת העולם השנייה הוחל החוק הגרמני האוסר שחיטה כשרה, עם או בלי הימום, על כל מדינה שנכבשה או הושפעה על ידי גרמניה, עד מצב שבו כמעט בכל אירופה נאסרה השחיטה היהודית.
האבסורד הוא, שהנאצים עטפו את החוק, שהוחל ממניעים אנטישמיים ונאציים ברורים, במעטפת של צער בעלי חיים בעוד הם טובחים בבני אדם (יהודים ושאינם יהודים) ללא הכרה.
עם ניצחון בעלות הברית על גרמניה במלחמת העולם השנייה לא בוטלו החוקים שהוצאו על ידי השלטון הנאצי נגד השחיטה בגרמניה ובמדינות שנכבשו על ידה, אך חוקים אלה לא הוכרו מאחר שהוצאו מתוך רדיפת מיעוטים מטעמי גזע ודת. ב-1945, הוציא המטה הצבאי של ארצות הברית באירופה הוראה שהחוקים שנחקקו מטעמים של רדיפת דת ומיעוטים אינם חלים. חוקים נגד השחיטה שהוצאו בכמה מדינות לפני הכיבוש הנאצי אמנם לא בוטלו רשמית, אך בפועל לא הופעלו נגד השחיטה היהודית.
ברוסיה הצארית החלה לפעול תנועה לאיסור השחיטה על ידי חברה לצער בעלי חיים בשנת 1876. נעשו חקירות על ידי ועדות מומחים רוסיות פעם אחר פעם וכולן הסיקו שהשחיטה היהודית היא שיטה שאינה אכזרית. הצעה חתומה על ידי כמה אנטישמים הובאה ב-1913 לפני הדומה (הפרלמנט הרוסי) ולא התקבלה החלטה עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. בנוסף הוכנסו איסורים על השחיטה בפינלנד, שהייתה אז בשליטת רוסיה, וזאת, ממניעים פוליטיים של מניעת התיישבות יהודית בפינלנד.
בנורבגיה התקבל איסור על השחיטה ב-1929. בווינה הוצא איסור על השחיטה ללא הימום על ידי מכה בראש, על ידי ראש העיר האנטישמי קרל לואגר. אולם המושל של אוסטריה התחתית הגביל ב-1905 את האיסור שלא יחול על השחיטה היהודית, בנימוק שהוא מגביל חופש דת. בליטא התקבל חוק עם הגבלת צורת ההמתה של בהמות אך הובטח חופש לשחיטה היהודית.
בבריטניה נכשלו כל הנסיונות להגביל את השחיטה. חברת צער בעלי חיים המלכותית כללה בתוכנית שלה לשנת 1925 הכנסת סעיף לחוק שיבטיח את שחיטת הבהמות לפי ההלכה היהודית. החוק המגביל המתת בהמה משנת 1928 כלל סעיף המבהיר שאין בכך משום הגבלה על השחיטה היהודית והמוסלמית, וסעיף כזה הוכנס גם ב-1933.
גם באפריקה הדרומית הוכנס סעיף כזה ב-1934 ובאירלנד ב-1935. 
בבלגיה הובטחה השחיטה היהודית ב-1929.

שחיטה בעולם
ברוב מדינות העולם חוקי השחיטה הם חלק מחוקים שונים להגנת הציבור מההיבט הבריאותי. לרוב מופרדים החוקים המתייחסים לאופן גידול החיה מהחוקים המתייחסים לאופן שחיטתה. 
במדינות שונות קיימים חוקים המתייחסים לשיטות השחיטה המותרות כדי למנוע סבל קיצוני וממושך של החיה הנשחטת. לרוב לא מדובר על שיטות ספציפיות אלא על סטנדרטים מסוימים שבהם חייבות לעמוד שיטות השחיטה המיושמות. הפיקוח במדינות שונות בדרך כלל נתון בידיו של רופא וטרינר מטעם שירותי הבריאות ו/או שירותי החקלאות של המדינה.
עצם שחיטת בעלי חיים, וכן הסבל הממושך שנטען שהם חווים בשיטות שחיטה מסוימות, מעוררת התנגדות עזה בקבוצות שונות, בעיקר בקרב צמחונים וטבעונים.

אלטרנטיבות עיקריות לשיטת השחיטה היהודית
  1. הימום הבהמה לפני השחיטה, דבר שהרבה פעמים מביא גם להמתתה.
  2. הריגה באמצעות ירי.
הטענות כנגד השחיטה הכשרה ובדיקת נכונותן
המתנגדים לשחיטה הכשרה טוענים בד"כ שהשחיטה הכשרה היא שיטה אכזרית להרג בעלי חיים.
כמה הערות חשובות לפני הדיון:
  1. הטענות כנגד השחיטה היהודית הינן חדשות יחסית בהיסטוריה, והחלו רק באמצע המאה ה-19.
  2. רוב המערערים על השחיטה לא פעלו ישירות נגדה, אלא קראו לשחוט רק אחרי הימום בעל החיים באמצעות שוק חשמלי שאמור להביאו למצב של חוסר הכרה ולמנוע את כאב השחיטה עצמה. פתרון זה אינו אפשרי שכן הנזק הנגרם לבהמה על ידי מכת החשמל והנפילה בעקבותיה עלול להורגה ולעשותה נבלה או לחלופין להביאה למצב של גסיסה ובכך להטריפה.
  3. רוב המומחים לא ראו בשחיטה היהודית כאכזרית, בטח לא יותר מאחרות. ועדות רבות של מומחים לא יהודים קמו במהלך ההיסטוריה, ורובן ככולן הגיעו למסקנה זו.
  4. רובן הגדול של ההצעות למניעת שחיטה יהודית נבע או "טובל" באנטישמיות, וגם ברובם הייתה צביעות רבה, שכן הופנו טענות כלפי השחיטה היהודית שהיא כביכול אכזרית, אך מנגד לא היו טענות לשיטות שחיטה אכזריות אחרות הנהוגות בעולם.
הטענות המרכזיות נגד השחיטה היהודית הן:
  1. ההכנות לשחיטה, ובמיוחד השכבת בעל החיים לפני השחיטה, הן אכזריות.
  2. השחיטה, שהיא חיתוך בבשר החי, גורמת כאב.
  3. דרישה להימום הבהמה לפני השחיטה ע"מ להקל את הסבל.
  4. בעל החיים נשאר בהכרה לאחר השחיטה לזמן ארוך מדי בו הוא מפרכס וסובל מאוד.

האם הטענות נכונות?
הכנת והשכבת הבהמה: כבר נכתב למעלה שהשכבת הבהמה נועדה להפחית את סבלה של החיה כי תנוחה זו מסיחה את דעתה מפעולת השחיטה. ועדיין, למרות זה, במהלך השנים היהודים חשבו על שיטות ומכונות שיביאו את הבהמה למצב של שכיבה ללא סבל, ע"מ להימנע אפילו מהחשש הקל של צער בעלי חיים. טכניקה מקובלת בעולם היא לכפות את הבהמה על ידי קשירה רגליה, עד שהיא נופלת . החשש ההלכתי הוא שבשעת הנפילה הקשה הבהמה מרסקת את אבריה והופכת להיות טריפה. ואם הבהמה לא תמות מהנפילה אלא רק תסבול - מה הועלנו?
חיתוך בבשר החי: פעולת השחיטה היהודית מביאה למוות תוך 2 שניות, זמן קצר ביותר. בשיטות השחיטה האחרות זמן המוות אינו קצר יותר, ואף יש חשש לא קטן שהוא ארוך יותר. בירי למשל כנראה הוכח שזמן המוות ארוך יותר, מה עוד שקל יותר לפספס בירי ולירות בבהמה במקום שלא מביא למוות מהיר אלא לסבל של הבהמה.
הימום הבהמה: לא בטוח שהימום בהמה לפני השחיטה מקטין את סבלה, ייתכן שאפילו הוא מגדיל אותה. השפעת ההימום אינה אחידה, ובמקרים רבים ספק אם הוא מונע תחושת כאב או דווקא מחריף את המצוקה. בפועל נראה כי החשמול מהווה פעמים רבות עינוי נוסף ולא הפחתת הסבל.
פירכוס הבהמה וסבלה לאחר השחיטה: נכון הוא שלאחר השחיטה גוף הבהמה מפרכס, אך מחקרים הוכיחו כי זהו רפלקס ללא כאב הנגרם מפעילות אנזימטית בסיבי השרירים. זה דומה לפירכוס זנב לטאה לאחר שנמטע מגופה - הוא מפרכס, אך אינו חש כאב, מן הסתם.

גידול בהמות כתעשיית בשר למאכל
במהלך השנים יצאו רבנים כנגד שיטות גידול אכזריות. כמובן שאין כל קשר בין זה לבין הלכות שחיטה
להלן מספר דוגמאות להתייחסות רבנים להתעללות בבעלי חיים לצרכי מאכל.
הרב משה פיינשטיין נשאל בענין כשרותם של "עגלי חלב", עגלים שגדלים בתאים צרים ומוזנים בחלב נטול ברזל ואינם יכולים לזוז, ואמר במפורש: "והנה לאלו שעושין זה איכא ודאי איסור דצער בעלי חיים, דאף שהותר לצורך האדם הוא כשאיכא צורך, כהא דלשוחטם לאכילה ולעבוד בהם לחרישה ולהובלת משאות וכדומה. אבל לא לצערם בעלמא שזה אסור… חזינן שלא כל דבר רשאי האדם לעשות בבהמות שמצער אותם אף שהוא להרויח מזה".
לאחר פרסום ההתעללות בבעלי חיים במפעל "אדום אדום", נבדק האם ההתעללות יכולה לגרום לכך שהבשר אינו כשר. בסופו של דבר התברר שאין בסמכות הרבנות הראשית לשלול את הכשרות מבית המטבחיים עקב העדר ראיות לליקויים כשרותיים, "אך עם זאת אנו מורים לרבני בית המטבחיים לקבוע נהלים ברורים שימנעו מעשים מסוג זה ע"י העובדים ואשר עלולים לגרום לחבלות פנימיות ולהטרפת הבהמות." הרב הראשי יונה מצגר אמר: "צער בעלי-חיים אסור מדאורייתא ולו היתה בידי הרבנות הראשית סמכות חוקית, הייתי מסיר את הכשרות". חגי כהן, מעמותת 'אנונימוס' לזכויות בעלי-חיים אמר: "אין ספק שהכאת עגל במוט, וחשמולו באמצעות שוקרים בכל חלקי גופו, מנוגדים לרוח היהדות ומהווים צער בעלי-חיים. אנו מברכים על נכונותה של הרבנות לפעול לחידוד הנוהלים בנושא, אולם הכוח האמיתי לעצור את ההתעללות מצוי בידי הצרכן. כל אחד מאתנו יכול לבחור בעצמו האם לתת הכשר להתעללות, או לנהוג בחמלה ורחמים כלפי בעלי-החיים ולהפסיק לצרוך את בשרם".

נקודות חשובות הראויות לציון
התנגדות לשחיטה כשרה היא התחמקות מהדיון האמיתי, שאמור להיות מופנה להתעללות בבעלי חיים טרם השחיטה שקיימת במספר מפעלים. זאת ממספר סיבות:
  1. בסופו של דבר, שוחטים בהמה כדי לאכול אותה. גם מי שחושב שזו אכזריות לא ראויה, וגם מי שחושב שזה לגיטימי - פחות משנה שיטת השחיטה, שאורכת שניות\דקות, אלא העקרון בעד או נגד אכילת בשר.
  2. כל תהליך שחיטה שהוא נמשך מספר שניות, זמן אפסי יחסית להתעללות שעלולות לעבור חיות בגידול לא נאות לקראת שחיטתן. העיסוק ברגע ההרג אינו אלא הסחת דעת מחיים שלמים של סבל שבמקומות מסויימים נכפה על בע"ח (והוא אינו קשור לדיון בכשרות השחיטה).
  3. המאבק בשחיטה הכשרה מנצל ומלבה מתחים דתיים שלא לצורך. כאמור, מאבקים נגד שחיטה כשרה הונעו באופן היסטורי לרוב מתוך מניעים אנטישמיים יותר מאשר דאגה לבעלי החיים, ובאירופה של ימינו גם העוינות ההולכת והגוברת כלפי המוסלמים משחקת תפקיד משמעותי. שיתוף פעולה עם גורמים דתיים והדגשת החשיבות של מניעת צער בעלי חיים במסורת הדתית תעזור יותר לבעלי חיים מאשר הפיכת ההגנה עליהם לכלי לניגוח ציבור דתי. מאבקים רבים נגד התעללות בבע"ח זכה להצלחה בין השאר עקב תמיכת רבנים.
  4. ההתמקדות בסוגיית השחיטה הכשרה מזכירה את הזעזוע בישראל מ"אכילת כלבים על ידי עובדים זרים" תוך התעלמות מכך שאכילת בשר תרנגול שנקנה בסופרמרקט כרוך בלא פחות סבל. בחירה לעסוק דווקא במקרים בהם ניתן להאשים "זרים" באכזריות שאנו חולקים איתם נובעת לא רק משנאת הזר, אלא בעיקר מרצון להרחיק מעלינו את האשמה. כשאנחנו מציגים התעללות בבעלי חיים כתופעה שולית וחריגה המתבצעת בידי מיעוטים, קל לנו יותר להמשיך להתכחש לכך שהיחס השגרתי לרוב בעלי החיים המוחזקים בידינו הוא יחס של ניצול חסר רחמים.
סיכום
  • השחיטה היהודית אינה אכזרית יותר משיטות אחרות, אולי ההיפך הוא הנכון.
  • בתורת ישראל ובמסורת היהודית ניתן דגש גדול לצער בעלי חיים, הן בהתנהגות יומית והן בבואנו לאכול את בעלי החיים. דיני השחיטה ניתנו ע"מ למנוע סבל מהבהמה.
  • היסטורית, רוב הטענות נגד השחיטה היהודית הונעו או באו מתוך מניעים אנטישמיים, יותר מאשר דאגה לבעלי חיים.
  • הדיון בשניות האחרונות לחיי בהמה הוא התעסקות בטפל, אל מול הצורך הנכון לבדוק את אופן גידול בע"ח בתעשיית המזון (כשר ולא כשר) - שכן שם עלולים בעלי החיים לעבור התעללות ממשוכת שלא לצורך (לא כשרותי ולא תזונתי) במשך כל חייהם.

אין תגובות:

פרסום תגובה