האם מותר לאנוס נשים גויות במלחמה?

מפעם לפעם שואלים בתמיהה את השאלה שבכותרת: האם מותר לאנוס נשים גויות במלחמה?

השאלה עולה עקב פרשת ״אשת יפת תואר״ בפרשת כי תצא:

״כי תצא למלחמה על איביך ונתנו יהוה אלהיך בידך ושבית שביו. וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה. והבאתה אל תוך ביתך וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה. והסירה את שמלת שביה מעליה וישבה בביתך ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה. והיה אם לא חפצת בה ושלחתה לנפשה ומכר לא תמכרנה בכסף לא תתעמר בה תחת אשר עניתה״. (דברים, כא, י-יד)

נו אז? מותר או לא?

ודאי שלא!

אז מה זה הטקסט הנ״ל?

התורה היא תורת חיים, ודנה בכל המצבים, גם אלו שאינם רצויים.

התורה אוסרת על אונס - כל אונס.

אבל, חייל במלחמה - בעיקר בתקופות קדומות בהן מעמד האישה בעולם היה נמוך והעולם בכלל היה אלים יותר - עלול להגיע למצבים לא רצויים.

במקרה שאותו אדם מתדרדר למצבים נחותים כאלו - גם שם התורה נמצאת, ומדריכה אותו כיצד לנהוג, תוך כדי השתתת ״רוח החוק״ שלה גם במצב הרע הנתון, ונסיון למנוע ממנו את הפעולה הזו! הדינים הללו נועד לגרום לחייל לחזור מכוונתו לקחת את השבויה לאישה, על ידי סדרת פעולות שמצניעות את יופייה ומדגישות את אישיותה ואת צערה. אם לאחר כל התהליך עדיין רצונו לשאת אותה לאישה, הוא מחויב לעשות זאת על ידי כל הכללים הנדרשים.

בגדול, התורה די ״מבאסת״ את ההנאה מאותו אונס בזוי, וכך מנסה למנוע את הפעולה.

את יחסה (השלילי) של התורה לעניין ניתן ללמוד בבירור מסיום הדברים: ״לֹֽא־תִתְעַמֵּ֣ר בָּ֔הּ תַּ֖חַת אֲשֶׁ֥ר עִנִּיתָֽהּ:״ 

מכיוון שבימינו מעמד האישה לא נחות כבעבר (בעבר בעולם בכלל, לא רק אצלנו), והעולם ברמה מוסרית גבוהה בהרבה, וודאי שסיטואציה כזאת של אונס איננה רלוונטית, וגם הדברים שהתורה רשמה ל״מקרה ש...״ לא רלוונטים.

אגב, פרשה דומה לקריאה של דברי התורה והבנת ״רוח החוק״ מהכתובים, ניתן ללמוד גם מפרשת ״שתי נשים״ הבאה מייד לאחר פסוקים אלו, כתבתי על כך בעבר פה: http://overallsimplicity.blogspot.com/2014/09/blog-post.html

לסיכום:

אסור לאנוס. אף אחת.

אם התדרדרת למצב רע ונמוך - גם שם התורה תהיה ותנסה לעזור לך ולמנוע את המעשה הרע.